עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק כד · משנה ה
י לְפִי שֶׁהַנֶּדֶר הַמֻּתָּר עַל יְדֵי חָכָם צָרִיךְ חֲקִירָה עַל הַחֲרָטָה אִם הִיא מֵעִקָּרָא וְעַל הַפֶּתַח אִם פּוֹתְחִין בָּהּ, לְכָךְ תָּנֵי נִשְׁאָלִין, שֶׁהֶחָכָם שׁוֹאֵל בָּהֶן. אֲבָל הֲפָרָה דִּלְאִשָּׁה הֵנִיחוּ בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב, הָפֵר יָפֵר [בְּמִדְבַּר ל], שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה:
יא פֵּרוּשׁ אִם הָיְתָה מִתְּחִלָּה שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְנִטְמֵאת, וְנִפְחֲתָה, שׁוּב אֵינָהּ מְטַמְּאָה:
יב פֵּרוּשׁ הַפָּתוּחַ כְּנֶגֶד הַבַּיִת שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ. וּלְכָךְ נָתְנוּ הַטָּפִיחַ גַּבּוֹ מוּל הַשְּׁבִיל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל טֻמְאָה מֵהַמֵּת שֶׁבַּבַּיִת, שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנָּה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת תַּחַת הַגִּיגִית עַד לַטָּפִיחַ. וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא פֵּרֵשׁ שֶׁפָּקְקוּ הַחַלּוֹן שֶׁל הַבַּיִת שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ, דְּמִסְּתָמָא אוֹתוֹ שֶׁחוֹשֵׁשׁ פֶּן יִתְטַמֵּא הוּא שֶׁפּוֹקֵק וְלֹא אוֹתוֹ שֶׁכְּבָר טָמֵא, דְּמַאי אִכְפַּת לֵיהּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג וְצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּשְׁנֵי צִדֵּי הַסֶּדֶק לֹא הָיָה בְּרֹחַב שׁוּם אֶחָד מֵהֶן טֶפַח. דְּאִי לָאו הָכִי אַכַּתִּי יֵשׁ אֹהֶל טֶפַח הַמֵּבִיא הַטֻּמְאָה לְבַיִת שֵׁנִי. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יד וְכָתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת דִּפְקִיקָה לֹא בָעִינַן שֶׁל מִצְוָה, כְּלוֹמַר דְּשֶׁל מִצְוָה לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד בִּפְקִיקָה, דְּדַוְקָא מְדִידָה שֶׁאֵינָהּ אִסּוּר כָּל כָּךְ אֶלָּא מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּעֻבְדָּא דְּחֹל מְהַנֵּי שֶׁל מִצְוָה, אֲבָל פְּקִיקָה דְּמִשּׁוּם תּוֹסֶפֶת אֹהֶל דְּדָמִי לְבִנְיָן לֵיכָּא לְמִשְׁרֵיהּ מִשּׁוּם מִצְוָה. וְהֶאֱרִיךְ הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וּמַסִּיק, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, מְדִידָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּעֻבְדָּא דְּחֹל שַׁיָּךְ גַּבָּהּ לוֹמַר הוֹאִיל וְשֶׁל מִצְוָה הִיא שָׁרֵי. וּפְקִיקָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִשּׁוּם בִּנְיָן לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר גַּבָּהּ דְּמִשּׁוּם מִצְוָה נַתִּיר, אֶלָּא שֶׁאִם נַתִּיר יֵשׁ לְהַתִּיר אַף בְּלֹא מִצְוָה. וּקְשִׁירָה דְּלֹא נִכָּר בּוֹ בֵּין שֶׁל קְיָמָא לְאֵינָהּ שֶׁל קְיָמָא וְאִיכָּא לְמַרְאִית עַיִן מְלָאכָה דְּאוֹרַיְתָא, לֹא הִתִּירוּהָ אֶלָּא דַּוְקָא בְּמִצְוָה:
סוף הספר