אור ברסלב

עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

פרק כד

פרק כג

משנה א

א וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת דִּלְקַמָּן גַּבֵּי מֵנִיחַ כִּיסוֹ עַל הַחֲמוֹר מְפָרֵשׁ הָרַ"ב מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, וְהָכָא בָּעִינַן מִבְּעוֹד יוֹם. וְהָרֹא"שׁ הִקְשָׁה דְּמַה צָּרִיךְ לַטַּעַם דְּנָכְרִי אִי אַתָּה מְצֻוֶּה כוּ', הָא בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין מִבְּעוֹד יוֹם עַל יְדֵי קְצִיצַת שָׂכָר, וּמַסִּיק דְּאֵין הָכִי נַמִּי דְּהָכָא מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ מַיְרֵי. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף סִימָן רס"ו דְּאַף עַל פִּי שֶׁהַמָּעוֹת מֻקְצִין הֵם בִּמְקוֹם פְּסֵידָא לֹא גָּזְרוּ:

ב וּלְהָכִי אִי לֵית לֵיהּ לֹא נָכְרִי וְלֹא חֲמוֹר עָשׂוּ חֲזַ"ל עוֹד תַּקָּנָה אַחֶרֶת, שֶׁמּוֹלִיכוֹ בְּעַצְמוֹ בְּפָחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אֶלָּא שֶׁחַכְמֵי הַמִּשְׁנָה לֹא רָצוּ לְגַלּוֹת תַּקָּנָה זוֹ מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר [מִשְׁלֵי כה] כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, דִּלְמָא אָתֵי לַאֲתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:

ג פֵּרוּשׁ קֹדֶם שֶׁתַּעֲמֹד, דְּלֹא תַּעֲשֶׂה הַנָּחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְכָתַב עוֹד דִּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְפֶתַח בֵּיתוֹ יִטְּלֶנּוּ מֵעָלָיו כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וְיִזְרְקֶנּוּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ כִּלְאַחַר יָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מַכְנִיס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד:

משנה ב

ד וְאֶגֶד אֵין בּוֹ קֶשֶׁר הָאָסוּר לְהַתִּיר בְּשַׁבָּת:

ה הֶחָרוּבִין. דּוּמְיָא דְּשַׁחַת דִּרְכִּיכָא. וּמִשּׁוּם הָכִי אֵין מְחַתְּכִין, דְּמִטְרָח בְּאֹכֶל לֹא מִטְרְחִינַן:

משנה ג

ו אֵין אוֹבְסִין. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, אֵין מַאֲכִילִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מַאֲכִיל בְּחֹל, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי כְּתִישָׁה אוֹ לִישָׁה:

ז מַלְעִיטִין. לְשׁוֹן הַלְעִיטֵנִי נָא [בְּרֵאשִׁית כח]:

משנה ד

ח הַתָּלוּשׁ מֵאֶתְמוֹל, דִּמְחֻבָּר כֵּיוָן דְּלֹא לִקְּטוֹ מִבְּעוֹד יוֹם אַקְצִינְהוּ מִדַּעְתֵּיהּ. בֵּית יוֹסֵף:

ט וּתְמִיהָה דְּהָא אַף לְאָדָם לֹא קַיְּמֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת [לִשְׁחֹט], מִסְּפֵק שַׁבָּת. וּבַגְּמָרָא פְּסָחִים דַּף נ"ו קָאָמַר מֵהַךְ מִשְׁנָה דִּלְרַבִּי יְהוּדָה מוּכָן לָאָדָם לֹא הָוֵי מוּכָן לַבְּהֵמָה. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּמוּכָן לָאָדָם הַיְנוּ שֶׁעוֹמֶדֶת לַאֲכִילַת אָדָם וְלֹא הִקְצוּהָּ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בָּהּ אָדָם, אֶלָּא שֶׁאֲסוּרָה מֵחֲמַת אִסּוּר שַׁבָּת, וְהִלְכָּךְ אִי לָאו דְּאָמְרִינַן מוּכָן לָאָדָם לֹא הָוֵי מוּכָן לַכְּלָבִים הָוֵי שָׁרֵי לִתֵּן לַכְּלָבִים, דְּלִכְלָבִים רָאוּי אֲפִלּוּ חַיִּים כְּגוֹן עוֹפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

משנה ה

י לְפִי שֶׁהַנֶּדֶר הַמֻּתָּר עַל יְדֵי חָכָם צָרִיךְ חֲקִירָה עַל הַחֲרָטָה אִם הִיא מֵעִקָּרָא וְעַל הַפֶּתַח אִם פּוֹתְחִין בָּהּ, לְכָךְ תָּנֵי נִשְׁאָלִין, שֶׁהֶחָכָם שׁוֹאֵל בָּהֶן. אֲבָל הֲפָרָה דִּלְאִשָּׁה הֵנִיחוּ בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב, הָפֵר יָפֵר [בְּמִדְבַּר ל], שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה:

יא פֵּרוּשׁ אִם הָיְתָה מִתְּחִלָּה שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְנִטְמֵאת, וְנִפְחֲתָה, שׁוּב אֵינָהּ מְטַמְּאָה:

יב פֵּרוּשׁ הַפָּתוּחַ כְּנֶגֶד הַבַּיִת שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ. וּלְכָךְ נָתְנוּ הַטָּפִיחַ גַּבּוֹ מוּל הַשְּׁבִיל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל טֻמְאָה מֵהַמֵּת שֶׁבַּבַּיִת, שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִמֶּנָּה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת תַּחַת הַגִּיגִית עַד לַטָּפִיחַ. וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא פֵּרֵשׁ שֶׁפָּקְקוּ הַחַלּוֹן שֶׁל הַבַּיִת שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ, דְּמִסְּתָמָא אוֹתוֹ שֶׁחוֹשֵׁשׁ פֶּן יִתְטַמֵּא הוּא שֶׁפּוֹקֵק וְלֹא אוֹתוֹ שֶׁכְּבָר טָמֵא, דְּמַאי אִכְפַּת לֵיהּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

יג וְצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּשְׁנֵי צִדֵּי הַסֶּדֶק לֹא הָיָה בְּרֹחַב שׁוּם אֶחָד מֵהֶן טֶפַח. דְּאִי לָאו הָכִי אַכַּתִּי יֵשׁ אֹהֶל טֶפַח הַמֵּבִיא הַטֻּמְאָה לְבַיִת שֵׁנִי. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

יד וְכָתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת דִּפְקִיקָה לֹא בָעִינַן שֶׁל מִצְוָה, כְּלוֹמַר דְּשֶׁל מִצְוָה לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד בִּפְקִיקָה, דְּדַוְקָא מְדִידָה שֶׁאֵינָהּ אִסּוּר כָּל כָּךְ אֶלָּא מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּעֻבְדָּא דְּחֹל מְהַנֵּי שֶׁל מִצְוָה, אֲבָל פְּקִיקָה דְּמִשּׁוּם תּוֹסֶפֶת אֹהֶל דְּדָמִי לְבִנְיָן לֵיכָּא לְמִשְׁרֵיהּ מִשּׁוּם מִצְוָה. וְהֶאֱרִיךְ הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וּמַסִּיק, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, מְדִידָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּעֻבְדָּא דְּחֹל שַׁיָּךְ גַּבָּהּ לוֹמַר הוֹאִיל וְשֶׁל מִצְוָה הִיא שָׁרֵי. וּפְקִיקָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִשּׁוּם בִּנְיָן לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר גַּבָּהּ דְּמִשּׁוּם מִצְוָה נַתִּיר, אֶלָּא שֶׁאִם נַתִּיר יֵשׁ לְהַתִּיר אַף בְּלֹא מִצְוָה. וּקְשִׁירָה דְּלֹא נִכָּר בּוֹ בֵּין שֶׁל קְיָמָא לְאֵינָהּ שֶׁל קְיָמָא וְאִיכָּא לְמַרְאִית עַיִן מְלָאכָה דְּאוֹרַיְתָא, לֹא הִתִּירוּהָ אֶלָּא דַּוְקָא בְּמִצְוָה:

סוף הספר

תוכן העניינים

עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה