עיקר תוספות יום טוב על משנה קינים· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ג
ה אֲבָל אֵין לְפָרֵשׁ לֹא הִפְסִידָה כְּלוּם וְיַקְרִיבוּ בָּהּ שֶׁבַע חַטָּאוֹת וְשֶׁבַע עוֹלוֹת דְּמָצֵי עֲבִיד לְהוּ כֵּיוָן דִּבְקִנִּין אֲחֵרִים אֵין בָּהֶם כְּלוּם וְאוֹתָן שָׁלֹשׁ שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָהּ מֵאֲחֵרִים רְאוּיִין הֵם לְהַקְרִיב כֻּלָּם בֵּין עוֹלוֹת בֵּין חַטָּאוֹת, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא לָהּ אֶחָד הָיָה בָא מִמָּקוֹם שֶׁרָאוּי לְהַקְרִיב בֵּין עוֹלָה בֵּין חַטָּאת, דְּאֵין זֶה הַלָּשׁוֹן, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר נִכְשְׁרָה [נִשְׂכְּרָה] שְׁבִיעִית בִּפְרִיחָה שְׁלִישִׁית, שֶׁעַל יְדֵי פְרִיחָה שְׁלִישִׁית הֻכְשְׁרוּ כָל הַקִּנִּין שֶׁבַּשְּׁבִיעִית, אֶלָּא הַלָּשׁוֹן מַשְׁמַע לֹא הִפְסִידָה כְלוּם בְּזֹאת הַפְּרִיחָה שְׁלִישִׁית. מְפָרֵשׁ: