עיקר תוספות יום טוב על משנה ערלה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה טז
יח אֲבָל הָרַ"מ מְפָרֵשׁ בְּעִנְיָן וְטַעַם אַחֵר מִמִּשְׁנָה קוֹדֶמֶת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, נוֹתָר וּפִגּוּל הוּא אָסוּר עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל יִשְׂרָאֵל וְדִינוֹ שֶׁיִּשָּׂרֵף, אֲבָל אִסּוּרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר חָמוּר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה מֻתָּר לוֹ לְעוֹלָם, וּכְשֶׁאֲכָלוֹ נִתְחַיֵּב קָרְבַּן מְעִילָה. אֲבָל לַכֹּהֲנִים הָיָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר קֹדֶם שֶׁהָיָה פִּגּוּל אוֹ נוֹתָר. וְאָמַר כִּי כְּשֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ חֲתִיכוֹת עִם חֲתִיכַת חֻלִּין וְהוֹצִיאָם אַחַר כָּךְ וְנִשְׁאַר שְׁאָר הַבָּשָׂר, שֶׁהוּא אָסוּר לְזָרִים וּמֻתָּר לַכֹּהֲנִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַנּוֹתָר וְהַפִּגּוּל, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ עַל הַכֹּהֲנִים חָמוּר הַרְבֵּה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לַכֹּהֲנִים כָּךְ מֻתָּר לְזָרִים, כֵּיוָן שֶׁהַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר אָסוּר עַל הַכֹּל: