עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ז
יב בִּפְרוּטָה. וְאִם תֹּאמַר כִּי קִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר הָוֵי בֵּית שַׁמַּאי לְחֻמְרָא, וְאַמַּאי תָּנֵי לַהּ הָכָא גַּבֵּי חֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא לְהָכִי אִתְשִׁיל בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. תּוֹסָפוֹת:
יג מְסַיֵּם הָרַמְבַּ"ם, וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ עִנְיָן זֶה כִּי הוּא נִפְלָא מְאֹד וְנִפְתָּחִים בּוֹ מַנְעוּלִים. עַד כָּאן. וְנִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְמַה שֶּׁכָּתַב בְּחִבּוּרוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים חֲזָקָה זוֹ כוּ' אֶלָּא בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ בִּלְבַד, אוֹ בִּמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וּכְנָסָהּ סְתָם, שֶׁהֲרֵי אִשְׁתּוֹ הִיא, וּבְאִשְׁתּוֹ הוּא שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְשֵׁם זְנוּת עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת, אוֹ יְפָרֵשׁ שֶׁעַל תְּנַאי הוּא בּוֹעֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר הַנָּשִׁים הֲרֵי כָּל זוֹנָה בְּחֶזְקַת שֶׁבָּעַל לְשֵׁם זְנוּת עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ כִּי הוּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשִׁפְחָה אוֹ נָכְרִית שֶׁאֵינָהּ בַּת קִדּוּשִׁין שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן כְּלָל. עַד כָּאן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: