עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ו
ו נִרְאֶה לִי דְּצָרִיךְ לוֹמַר מֹחַל, בְּחֵי"ת. דְּהָכִי הוּא לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בְּמַכְשִׁירִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ז טְהוֹרָה. פְּעָמִים אוֹמְרִים בְּהֶחְלֵט שֵׁם הַטָּהֳרָה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מֻכְשָׁר. הָרַמְבַּ"ם:
ח טָהוֹר. דְּבָטֵל עַל גַּבֵּי גּוּפוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַפָּה דְּפֶרֶק ח' דִּבְרָכוֹת מִשְׁנָה ג'. הָרַאֲבַ"ד:
ט אֵבֶר קָטָן. וְהוּא הָאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה מֵאֶצְבְּעוֹת הַיָּד. הָרַמְבַּ"ם. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק ח' דְּשַׁבָּת מְפָרְשֵׁי אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבָּרֶגֶל, וּבְקָטָן בֶּן יוֹמוֹ. וְכֵן פֵּרֵשׁ בְּפֶרֶק ב' דְּכֵלִים מִשְׁנָה ב'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י וְנִרְאֶה, שֶׁהָאָדָם מִתְטַמֵּא מֵהַשֶּׁמֶן. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּמַיְרֵי בְּטֻמְאַת יָדַיִם, כְּלוֹמַר שֶׁאִם נָגְעוּ הַיָּדַיִם בַּשֶּׁמֶן נִטְמְאוּ. אֲבָל גּוּף הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְטַמֵּא מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁלֹּא הָיָה טָמֵא אֶלָּא מִמֶּנּוּ נִטְמָא, דְּהָא אֵין אָדָם מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא מֵאָב, וְאֵין לְךָ שֶׁמֶן נַעֲשֶׂה אָב, כִּדְמוּכָח בְּרֵישׁ כֵּלִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יא מִתְּחִלָּתוֹ. וְהָא דִּמְפַלְּגִינַן בֵּין טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ לְטָהוֹר מִתְּחִלָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתוֹ חוֹשַׁבְתּוֹ. אִי נַמִּי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ רָאִינוּ שֶׁמֶן טָמֵא עוֹלָה לוֹ טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה. הָרַאֲבַ"ד: