עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ז כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְעַבְדּוֹ שֶׁל יַנַּאי הַמֶּלֶךְ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, שָׁלְחוּ לוֹ לָבֹא וְלַעֲמֹד בִּפְנֵי סַנְהֶדְרִין כְּדִכְתִיב [שְׁמוֹת כא] וְהוּעַד בִּבְעָלָיו, וְעַבְדּוֹ כְּמָמוֹנוֹ דָמֵי, וּכְשֶׁבָּא וְיָשַׁב אָמְרוּ לוֹ עֲמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר [דְּבָרִים יט] וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא רָצָה כוּ' וְאֵרַע תְּקָלָה שֶׁמֵּתוּ הַסַּנְהֶדְרִין עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱנִישָׁם שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, עַל שֶׁכָּבְשׁוּ פְנֵיהֶם בַּקַּרְקַע מִיִּרְאָתָם אֶת יַנַּאי הַמֶּלֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח וְאִי לֹא דָיְנִינַן לְהוּ הֵיכִי דָנִין, הָא כְתִיב [צְפַנְיָה ב] הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ. גְּמָרָא. וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב בָּהֶם דִּינוּ לַבֹּקֶר, כְּשֶׁגָּזְרוּ לֹא גָזְרוּ אֶלָּא עַל הַמְּלָכִים הָעוֹמְדִים מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא קָאֵי עַל בֵּית דָּוִד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַחֲלֹק עַל הַכָּתוּב בָּהֶם. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
ט לֹא מֵעִיד כוּ'. מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה עַצְמוֹ שֶׁהָיָה עַל יְדֵי קַבָּלַת עֵדוּת בִּפְנֵי יַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְלֹא רָצָה לַעֲמֹד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י וְלֹא חוֹלְצִין כוּ'. מִפְּנֵי שֶׁאֲסוּרָה לִנָּשֵׂא. רַשִׁ"י:
יא שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. וְרַבִּי יְהוּדָה, מִצְוָה שָׁאנֵי. גְּמָרָא:
יב וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא מָצִינוּ אֶלָּא כָל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְיִבּוּם אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה. וְרַשִׁ"י פֵרֵשׁ הַטַּעַם דְּאֵינוֹ מְיַבֵּם שֶׁגְּנַאי לוֹ לָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו: