עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א וְדָנִין כוּ'. פְּשִׁיטָא (אַטּוּ מִשּׁוּם חֲשִׁיבוּתוֹ מִגְרַע גָּרַע, וְכֵיוָן דְּדָן אִיהוּ נַמִּי דָנִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ. תּוֹסָפוֹת). אַיְדֵי דְקָא בָעֵי לְמִתְנֵי מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, תָּנֵי נַמִּי כֹהֵן גָּדוֹל. וְאִי בָעֵית אֵימָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּכָל שְׁאָר דִּינִין חוּץ מִדִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ כְהֶדְיוֹט בִּשְׁלשָׁה כוּ'. גְּמָרָא:
ב מֵעִיד. דַּוְקָא כְשֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב שָׁם, שֶׁאִם הַכֹּהֵן גָּדוֹל יוֹדֵעַ עֵדוּת לִבְנוֹ הוֹלֵךְ הַמֶּלֶךְ לְשָׁם מִשּׁוּם יְקָרָא דְכֹהֵן גָּדוֹל, וְקָא אָתֵי וּמַסְהִיד. אֲבָל בְּלָאו הָכִי אֵינוֹ מֵעִיד, דְּזִילוּתָא הוּא לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁיָּבֹא וְיָעִיד, דְּתַנְיָא וְהִתְעַלַּמְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, כְּגוֹן זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ דְּאִי הָכִי אֲפִלּוּ לְבֵיתוֹ נַמִּי לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד גְּמָרָא. וּפֵרוּשׁ בֵּינוֹ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בֵּין עַצְמוֹ שֶׁהוּא הַמְמֻנֶּה לְבֵין הָעָם:
ה דְּאִלּוּ בְיוֹם אַחֵר אֵין מִצְוָה בְכֹהֵן גָּדוֹל דַּוְקָא וְרַשַּׁאי כֹּהֵן הֶדְיוֹט לַעֲבֹד אִם אֵרַע פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְמֻנֶּה:
ו הַסַּפְסָל. הוּא כִסֵּא קָטָן. הָרַמְבַּ"ם: