עיקר תוספות יום טוב על משנה מנחות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ג
יד דְּמַאי אִירְיָא דְּתָנֵי רִבָּה שַׁמְנָהּ, לִתְנֵי רִבָּה לָהּ שֶׁמֶן, אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל גַּב דְּהִפְרִישׁ לָהּ שְׁנֵי לֻגִּין וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְהַאי חֲזִי לֵיהּ לֹא לִפָּסֵל. גְּמָרָא. וְרִבָּה פָּחוֹת מִשְּׁנֵי לֻגִּין, יֵשׁ פְּלֻגְתָּא בֵּין רַשִׁ"י וְהָרַמְבַּ"ם. וְדַעַת הָרַ"ב אֵין הֶכְרֵעַ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טו דִּשְׁנֵי קְמָצִין לְגַבֵּי שְׁנֵי קֳרָטִין הֲוָה יוֹתֵר מִדַּאי הַרְבֵּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁנֵי לֻגִּין לְגַבֵּי לֹג אֶחָד:
טז הַקּוֹמֵץ כוּ'. וְנוֹתֵן בִּכְלִי. בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ מְפַגְּלִים בַּמִּנְחָה. דְּגָמְרִינַן מִזְּבָחִים בְּהֶקֵּשׁ. כִּדְאָמַר בְּרֵישׁ פִּרְקִין דְּאִתַּקַּשׁ מִנְחָה לְחַטָּאת וְאָשָׁם. וּמֵהַהִיא הֶקֵּשָׁא גָּמְרִינַן מַחֲשָׁבָה דְּפוֹסֶלֶת בַּמִּנְחָה. וּמִנַּהּ, מַה זֶּבַח נִפְגָּל בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת כוּ' אַף מִנְחָה כוּ'. רַשִׁ"י:
יז לְמָחָר. דְּהַיְנוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ, דְּמִנְחָה אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְיוֹם וְלַיְלָה. דְּאִתַּקַּשׁ לְחַטָּאת וְאָשָׁם. רַשִׁ"י:
יח לִרְבוּתָא כָּתַב כֵּן, דַּאֲפִלּוּ פְּסוּל לֵיכָּא: