עיקר תוספות יום טוב על משנה ידים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ה דְּאִלּוּ מֵרְבִיעִית, הָא סְבִירָא לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּהַמַּיִם גַּם כֵּן נִטְהֲרוּ. וַהֲלָכָה כְּוָתֵיהּ:
ו קָשֶׁה, דְּזֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר דְּמַצְרִיךְ מַיִם שְׁנִיִּים אַף לְדַאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה כְּשֶׁנָּטַל שְׁתֵּי יָדָיו, וּכְבָר כָּתַב דְּאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמַה שֶּׁכָּתַב אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר הַיְנוּ לְהָרַמְבַּ"ם, אֲבָל לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן, הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. וְכֵן כָּתַב הָרַ"שׁ בְּהֶדְיָא. וְתֵדַע, דְּהָא לְהָרַמְבַּ"ם לֹא אָמְרוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית אֶלָּא בְּמַיִם שְׁנִיִּים:
ז תְּרוּמָה. מִזֶּה מוֹכִיחַ הָרַמְבַּ"ם דְּלֹא הִצְרִיכוּ מַיִם שְׁנִיִּים אֶלָּא לִתְרוּמָה, אֲבָל לְחֻלִּין אַף בָּרִאשׁוֹנָה נִטְהֲרוּ הַיָּדַיִם [וּמִמֵּילָא דְּהוּא הַדִּין הַמַּיִם], וְכִי נָפַל עֲלֵיהֶן כִּכָּר שֶׁל חֻלִּין, טָהוֹר. וּשְׁאָר הַפּוֹסְקִים מַצְרִיכִים אַף לְחֻלִּין מַיִם שְׁנִיִּים. וּמִדְּנָקַט בְּמַתְנִיתִין תְּרוּמָה, נִרְאֶה לִי דְּאַף דִּלְדִבְרֵיהֶם טָהוֹר הַכִּכָּר, דְּכֵיוָן דִּנְטִילַת יָדַיִם לְחֻלִּין רַק מִשּׁוּם סְרַךְ תְּרוּמָה הוּא, הֵקֵלּוּ לְעִנְיַן טֻמְאָה, דְּהֵם אָמְרוּ וְהֵם אָמְרוּ. וּמֵהַאי טַעֲמָא נִרְאֶה לִי דְּלֹא קָשֶׁה אֵיךְ הַשְּׁנִיִּים טְהוֹרִים, הָא הָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִים וִיטַמְּאוּ הַיָּדַיִם וְהַיָּדַיִם שְׁנִיִּים, דְּהֵם אָמְרוּ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדָיו וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד. בֵּית יוֹסֵף:
ט וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ בַּגּוּף, חוֹצֵץ בַּיָּדַיִם לְחֻלִּין. גְּמָרָא:
י וַאֲפִלּוּ לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָרַ"ב בְּרֵישׁ פִּרְקִין, יֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא מַצְרִיךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים אֶלָּא לְטַהֵר הַמַּיִם לְעִנְיַן טֻמְאַת כִּכָּר. אֲבָל הַיָּדַיִם נִטְהֲרוּ בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁאֵין דָּבָר חוֹצֵץ: