עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טז · משנה ב
ד עֵדִים. פֵּרוּשׁ בְּעֵדוּת הַמּוֹעִיל לָהּ, וְהַיְנוּ עֵד אֶחָד:
ה נִתְיַבְּמוּ. אַרֵישָׁא קָאֵי, שֶׁאֵין לָהֶם לֹא עֵדִים וְלֹא בָנִים. רַשִׁ"י:
ו וּמֵתוּ. דְּאִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה מֻתֶּרֶת לְזָר. הָרַמְבַּ"ם. שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בַּעַל חֲבֶרְתָּהּ קַיָּם אֲסוּרָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְּרוּשַׁת אָחִיו, וּמַיְרֵי שֶׁמֵּתוּ בְּלִי בָנִים, דְּאִי לָאו הָכִי מֻתֶּרֶת לְעָלְמָא מֵהַאי טַעֲמָא גּוּפֵיהּ. הַמַּגִּיד:
ז הוֹאִיל כוּ'. דְּהוֹאִיל וְאִנְסִיבָא לֹא מְקַלְקְלָא נַפְשָׁהּ, וְלֹא פָּלֵיג בְּפֶרֶק דִּלְעֵיל מִשְׁנָה ז', דְּהָתָם בָּאָה לְהָעִיד עַל חֲבֶרְתָּהּ, אֲבָל הָכָא עִקַּר עֵדוּתָהּ עַל עַצְמָהּ וּמִמֵּילָא נֶאֱמֶנֶת אַצָּרָתָהּ. תּוֹסָפוֹת: