עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טז · משנה א
א לֹא תִנָּשֵׂא. דְּאַף עַל גַּב דְּרֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת וְאִם כֵּן שֶׁיָּלְדָה צָרָתָהּ וָלָד שֶׁל קַיָּמָא מֻתֶּרֶת אִשָּׁה זוֹ לַשּׁוּק, מִכָּל מָקוֹם אִיכָּא מִעוּט דְּמַפִּילוֹת, וַחֲזָקָה שֶׁאֲסוּרָה לַשּׁוּק דִּבְחֶזְקַת יִבּוּם קַיְמָא כֵּיוָן דְּאִית לָהּ יָבָם, וּסְמֹךְ מִעוּטָא לַחֲזָקָה וַהֲוָה לֵיהּ פַּלְגָא וּפַלְגָא, דַּחֲזָקָה לֹא עָדִיף כִּי רֻבָּא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דְּאַתְיָא כְּרַבִּי מֵאִיר דְּחַיִשׁ לְמִעוּטָא. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְכֵן נִרְאֶה דַּעַת הָרַ"ב:
ב הִיא צָרָתָהּ. צָרָתָהּ מְיֻתָּר הוּא. וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן לְהָא צָרָתָהּ הוּא דְּחָיְשִׁינַן, לְצָרָה אַחֲרִיתָא לֹא חָיְשִׁינַן. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא אִשָּׁה אַחֶרֶת נָשָׂא:
ג מְלֵאָה. דְּכֵיוָן שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וְעָבַר זְמַן לֵדָתָהּ אֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא הִפִּילָה, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּמִיתָה, וַאֲסִיקְנָא בְּפֶרֶק כָּל הַגֵּט דִּלְמָא מֵת לֹא חָיְשִׁינַן, וְכֵיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִעוּט מַפִּילוֹת וַחֲזָקָה [דַּאֲסוּרָה לַשּׁוּק] לֹא נִשְׁאָר כָּאן אֶלָּא סָפֵק דְּמֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת, וּלְפִיכָךְ חוֹשֶׁשֶׁת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: