עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טו · משנה ז
יט דִּכְמוֹ דַּחֲמוֹתָהּ אֵינָהּ מְעִידָה לַכַּלָּה וְטַעְמָא שֶׁשּׂוֹנְאָהּ, הָכִי נַמִּי כַּלָּה שׂוֹנְאָהּ לַחֲמוֹתָהּ דְּכַמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם [מִשְׁלֵי כז]. גְּמָרָא:
כ מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן לֹא בַּעֲלָהּ מַיִית לֹא חָמִיהָ מַיִית, וְהָא דְּקָאָמְרָה הָכִי לְקִלְקוּלָא לַחֲמוֹתָהּ הִיא דְּקָא מְכַוְּנָהּ, סָבְרָה, לְבָתַר שַׁעְתָּה כְּשֶׁיָּשׁוּב בַּעֲלִי וּבַעֲלָהּ תִּדָּחֶה לַחֲרָפוֹת וְלֹא תֵּיתֵי לְטָרְדָן. וְאִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן בְּצָרָה וּבַחֲמוֹתָהּ כוּ' כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא:
כא קִדֵּשׁ כוּ' גָּזַל. אוֹקִימְנָא בַּגְּמָרָא דַּוְקָא קִדֵּשׁ בְּבִיאָה דְּאִסּוּרָא דְּרַבָּנָן עָבַד, בְּהָא סָבַר רַבִּי עֲקִיבָא דְּקָנְסוּהוּ רַבָּנָן, אֲבָל קִדֵּשׁ שֶׁלֹּא בְּבִיאָה מוֹדֶה. וְגָזַל נַמִּי דַּוְקָא הוֹאִיל וְאִסּוּרָא עָבֵיד, אֲבָל לָקַח מִקָּח מוֹדֶה. וְתָנָא קִדֵּשׁ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי עֲקִיבָא כוּ', וְגָזַל לְהוֹדִיעְךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, דְּאַף עַל גַּב דְּאִסוּרָא דְּאוֹרַיְתָא לֹא קָנִיס:
כב וּמִסְתַּלֵּק. לָאו דַּוְקָא בֵּינֵיהֶן דְּשַׁקְלֵי לְהוּ כֻּלְּהוּ וְאַזְלֵי דְּהָא לְדִידָן מְסַפְּקָא לָן לְמִי הִיא הַכְּתֻבָּה וַהֲוֵי כִּסְפֵק הִנוּחַ דְּלֹא יִטֹּל אֶלָּא יָנִיחַ עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר מִי הֵם הַבְּעָלִים. גְּמָרָא: