עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טו · משנה ה
יד לֹא תִנָּשֵׂא. פְּשִׁיטָא כוּ', הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּמַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דַּאֲתָאֵי וּמְעַרְעְרָהּ גַּלְיָא דַּעְתָּהּ דְּלִצְעוּרֵי לַצָּרָה קָא עַבְדָה וְתָמוּת נַפְשָׁהּ עִם פְּלִשְׁתִּים כוּ', הִלְכָּךְ אִם חָזְרָה בָהּ וְנָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ אֲפִלּוּ הִיא תִּשְׁתְּרֵי, וְלֹא אָמְרִינַן לְעֵיל דְּאֵין צָרָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ אֶלָּא כִּי שָׁתְקָה הַשְּׁנִיָּה, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא:
טו רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כוּ'. וְקָאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּרַבִּי מֵאִיר פָּלֵיג נַמִּי בָּרֵישָׁא, וּמִשּׁוּם דַּהֲוָה אֲמִינָא דִּבְסֵיפָא מוֹדֶה נָקַט פְּלוּגְתַיְהוּ בַּסֵּיפָא. תּוֹסָפוֹת:
טז אִשָּׁה. וַאֲפִלּוּ צָרָתָהּ בְּמַשְׁמַע, וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר. גְּמָרָא:
יז וְאִשָּׁה. אֲבָל עֵד פָּסוּל וְעֵד כָּשֵׁר אַף עַל גַּב דִּבְבַת אַחַת, כִּי הֵיכִי דְּהוּרַע כֹּחַ שְׁתֵּי נָשִׁים לְגַבֵּי עֵד כָּשֵׁר כְּדִלְעֵיל, הָכִי נַמִּי הוּרַע כֹּחַ אִשָּׁה אַחַת לְגַבֵּי עֵד כָּשֵׁר, דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי לִתְנִי רְבוּתָא עֵד אוֹמֵר מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת. הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל בַּיְרוּשַׁלְמִי אָמְרוּ תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי כֵּן, וְיֵשׁ פּוֹסְקִים כְּוָתֵיהּ:
יח לֹא תִנָּשֵׂא. וּמִדְּלֹא קָתָנֵי וְאִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא כִּדְקָתָנֵי לְעֵיל אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת תֵּצֵא, דִּקְדֵּק הָרַמְבַּ"ם שֶׁאִם נִשֵּׂאת לְאוֹתוֹ שֶׁאָמַר מֵת לֹא תֵצֵא: