עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טו · משנה ד
ז לוֹמַר דְּלָאו דַּוְקָא בַּת חֲמוֹתָהּ אֶלָּא הוּא הַדִּין בַּת חָמִיהָ שֶׁאֵינָהּ בַּת חֲמוֹתָהּ:
ח וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא כְּשֶׁמְּעִידָה עַל יְבָמָהּ שֶׁמֵּת שֶׁמָּא יְיַבְּמֶנָּה בַּעֲלָהּ וּתְהֵא צָרָתָהּ לְאַלְתַּר, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת בְּכָךְ כֵּיוָן שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁבַּעֲלָהּ חַי וְיַחְזֹר וּלְבַסּוֹף יְקַלְקְלֶנָּה. תּוֹסָפוֹת:
ט דְּכָל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. גְּמָרָא. וּמִכָּל מָקוֹם הִתִּירוּהָ בָּעִינַן, דְּאִי לָאו הָכִי כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא סַמִיכְנָא עֲלֵיהּ לֹא חָשְׁבִינַן לֵיהּ כִּתְרֵי, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י:
י דְּאִי לָאו הָכִי פְּשִׁיטָא דְּאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם, וְעוֹד דְּאוֹקֵי תְּרֵי לְבַהֲדֵי תְּרֵי, אֶלָּא מַיְרֵי בִּפְסוּלֵי עֵדוּת, וּבֵין הָעֵד הַבָּא רִאשׁוֹן וּבֵין הַשְּׁנַיִם הַבָּאִים אַחַר שֶׁהִתִּירוּהָ כֻּלָּם פְּסוּלִים, וְאַשְׁמוֹעִינַן הוֹאִיל וְהֶאֱמִינָה תּוֹרָה כוּ':
יא בְּחִנָּם נַקְטֵיהּ. אֲבָל עֵד כָּשֵׁר הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְהִתִּירוּהָ וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ הַפְּסוּלִים, לֹא תֵצֵא, דִּשְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כְּפַלְגָא וּפַלְגָא דָּמֵי כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יב שֶׁנִּשֵּׂאת. כֵּיוָן שֶׁנִּשֵּׂאת וְעַבְדָא אִסּוּרָא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה תֵּצֵא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
יג גְּמָרָא. וְכָתַב הָרֹא"שׁ דַּאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ עֲדַיִן לִנָּשֵׂא, תִּנָּשֵׂא: