אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן ע › ענף ג

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן ע · ענף ג

ענף ב

ט

אמנם בנ"ד דנמצא שט"ח שהי' לו על אחרים סמוך לההרוג. נראה לי להוכיח דבכה"ג הוי נפילה חשש גרוע מהא דב"מ ד' ק"י מלוה אומר חמש ולוה א' שלש אמר רב יהודה מלוה נאמן במיגו כו' ורב זביד ורב עוירא ס"ל דשאני האי שטרא דלגוביינא קאי מיזהר זהירי כו'. ובח"מ סוף סי' ק"נ פסק המחבר כרב יהודה. והש"ך שם הביא בשם כמה ראשונים דפסקו כרב זביד ורב עוירא ע"ש. ולשיטת רב זביד ורב עוירא דס"ל דבשטר דלגוביינא קאי מזהר זהירי בי' והוי נפילה חשש גרוע ולא מהני מיגו נגדו ומוציאין עי"ז מהמלוה אף דהוי מוחזק בהקרקע ויש לו מיגו דהא זה מקרי מיגו להחזיק דהא קיי"ל הלכתא כרבה בארעא וכמבואר בב"ב ד' ל"ב ובתוס' שם וכיון דמוציאין מהמוחזק משום הך סברא דנפילה הוי חשש גרוע דמזהר בי'. אלמא דהך סברא דמיזהר זהירי בי' עדיפא מחזקת ממונא. ואין מוציאין מהלוה אם יש לו מיגו נגד חזקה של תוך זמנו. ואלו בחשש נפילה דהוי חשש רחוק ס"ל לרב זביד ורב עוירא דלא מהימן במיגו נגדו אף דהוי מוחזק אלמא דזהו עדיף מן חזקה של תו"ז. וכיון דמצינו דחזקה תוך זמנו מוציא מן המוחזק ממש כמו הלוה דהוי מוחזק גמור. כש"כ בסברא דנפילה לא חיישינן דמיזהר זהירי בי' אינשי כשיטת ר"ז ורב עוירא דמוציאין מן המוחזק. והתם הא לא דיינינן על המציאות השטר רק בנפילה לחוד. ומ"מ ס"ל דזהו הוי כמו חזקה אלימתא משום דשטר לגוביינא קאי ומיזהר בי' אינשי. וכיון דאתינן להכי בשיטת רב זביד ורב עוירא. ע"כ אף לרב יהודה החולק שם. י"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן. וי"ל דגם רב יהודה מודה דנפילה הוי כמו חזקה מעליא להוציא מן המוחזק רק דס"ל דשא"ה דיש להמלוה מיגו. ודינו כמו בחזקה תו"ז דמוציאין מן הלוה היכא דאין לו מיגו. רק ביש להלוה מיגו לא מוציאין ממנו. ורב זביד ורב עוירא ס"ל דזהו עדיף מן חזקה תו"ז וכיון דמוכח מן סוגיא הנ"ל דבשט"ח דלגוביינא קאי הוי חשש נפילה לחוד אף דלא איירינן במציאה מ"מ הוי חשש גרוע ביותר ומוציאין מן המוחזק א"כ ה"ה בנ"ד דנמצא סמוך להנהרג שט"ח ע"ס מאה וחמשים רו"כ. ובשט"ח כיון דלגוביינא קאי דמזדהר בי' אינשי בודאי לא חיישינן לנפילה. וכשיטת הצ"צ דכתב כעין זה אף בחפץ דמשום דמחמת דלא חיישינן לנפילה מוכיחין משום זה דחפץ הנמצא הוא של הנהרג. דאל"כ מנין בא לכאן דהא נפילה לא שכיח כלל לכן יש לנו על מה לסמוך להוריד קרוב לנכסי המת דאף דנימא דזהו כעין הוצאות ממון גמור כמש"כ החכ"צ כנ"ל. מ"מ מוציאין משום דמוכח דהשט"ח זהו של הנהרג דאל"כ איך בא השט"ח במקום הנ"ל. דהא שט"ח דלגוביינא קאי לא חיישינן כלל לנפילה והוי כמו חזקה של תוך זמנו דמוציאין מהמוחזק בודאי. [ועיקר הסברא מה דאמרו דכיון דלגוביינא קאי זהירי בי' י"ל דזהו משום דקיי"ל בשט"ח שנפל איתרע ע"כ מיזהרי בי' אך יהי' מאיזה טעם שיהי' דהא מבואר להדיא דאמרו כן ע"כ אין לנו להאריך יותר בזה]:

י

ועכשיו דאתינן להכי יש לנו לסמוך בנ"ד אף על מציאת השט"ח לחוד משום דהא חשש שאלה לא שייך כ"כ בשט"ח רק יש לחוש למכירה שמא מכר השט"ח לאיש אחר וכמש"כ החלקת מחוקק ס"ק מ"ב דחייש לאבידה ומכירה. ובאמת בקונטרס שלי במק"א פלפלתי הרבה והעלתי דחשש מכירה לא הוי חשש מה"ת משום דזהו נגד חזקת מ"ק. וכמש"כ השיטה מקובצת בב"מ ד' כ"ז דלמכירה לא חיישינן משום דיש חזקת מ"ק דהוי חזקה מעליא ביותר מכל החזקות. והארכתי לבאר אם חזקת מ"ק הוי חזקה המבוררת או כעין חזקת ממונא וגם אם מועיל חזקה לברר על הגוף שאין אנו דנין עליו כמבואר בכתובות ד' ע"ז בתוס' ד"ה רישא מנה לאבא בידך כו'. ובאה"ע סי' ל"ה ב"ש ס"ק ל' דחזקת קרובותי' לא מהני לזו ואכמ"ל ועיין בנו"ב מ"ת סי' נ"א שכתב דהב"ש דחושש בנמצא הארנקי בסמוך זהו על פי שיטת הח"מ דחושש לאבידה ומכירה. והח"מ כתב כן לשיטת הרב"י בתשובה דחייש אף במידי דלא מושלי אינשי ע"ש. והנו"ב במ"ק סי' ל"ז העלה דשיטת הבית יוסף הנ"ל אינו אלא מצד חומרא בא"א. וכ"כ העלתי בקונטרס העגונות שלי שהחלקת מחוקק דחייש לאבידה ומכירה אינו אלא דרבנן. ע"כ בענין הוצאת ממון סמכינן להוציא ממונא דלא החמירו אלא בא"א כמבואר בח"מ סי' רפ"ד:

יא

ועוד נראה לע"ד דלכן רב יהודה ס"ל דנאמן במיגו התם בב"מ ד' ק"י דשאני התם די"ל דלכן לא נזהר בו לשומרו דסמך על מיגו דלקוחה דיש לו תמיד וסברא זו מוזכרת ברשב"ם ב"ב ד' ע' ע"א ד"ה וליטעמיך א"ל כו' וכמש"כ הסמ"ע כעין סברא זו בח"מ סי' מ"ו ס"ק ב' משא"כ בעלמא ס"ל לרב יהודה ג"כ דהוי חזקה אלימתא דמיזהר זהירי בי' דאפושי פלוגתא לא מפשינן כידוע. ויש להאריך בדברי המחבר שם סעי' א' ובח"מ סי' נ'. ובסי' ס"ט בש"ך ס"ק ט"ז מש"כ בשם הרשב"א ובאה"ע סי' קנ"ב סעי' י' וביבמות ד' קט"ז ואכמ"ל. וגם יש לדון עוד במה דקיי"ל נפל שט"ח איתרע ומרעינן אף לחזקה דתו"ז כמבואר בח"מ סוף סי' מ"ב. אלמא דנפילה לחוד הוי חשש רחוק משום דמזהר זהירי בי' וכמבואר ביבמות ד' קט"ז. א"כ מוכח כהצ"צ ודלא כהמה"צ שמחלק ביניהם. וכיון דבחזקה תו"ז מוציאין מהמוחזק כש"כ דבהאי סברא דמזהר זהירי בי' מוציאין מהמוחזק. ויש להאריך בכ"ז:

יב

וזה כמה שנים שנתקשיתי בהא דקדושין ד' ס' וגיטין ד' ע"ד דתנינן א"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת. נתנה אינה זקוקה ליבם כו'. רשב"ג אומר נותנת לאחיו או לאביו או לא' מקרוביו משום דס"ל לי וליורשי. והקשתי כיון דנותנת לא' מקרוביו א"כ מיירי דאין לו אח דאל"כ הא אח קודם ליורשו. וכיון דאין לו אח א"כ למה צריכה לקיים התנאי הא מיתה מתירה היכא דאינה זקוקה ליבם. ועיקר מה דמוכרחת לקיים התנאי הוא כדי דלא תהי' זקוקה ליבם כדתנן ברישא נתנה אינה זקוקה ליבם. ומצאתי קושיא זו בריטב"א ע"ש שנדחק לתרץ. ונראה לי לתרץ ע"פ מה שפסק הרמב"ם והמחבר בסי' רפ"ד דבמים שאין להם סוף מצינן להוריד לנחלה. אבל להתיר האשה לא סמכינן. א"כ י"ל דמשכחת לה באם נטבע היבם במשאל"ס דהקרובים הם היורשים. אבל להנשא אסורה. א"כ צריכה לקיים התנאי. וקרובים מקרי יורשיו דהא יורדין לנחלה בזה. אמנם לדינא אינו כן דהא הרמב"ם והמחבר שם כתבו דלכן החמירו באשה משום דבאיסור כרת החמירו. א"כ יבמה לשוק דלא הוי בכרת יש להתירה להנשא לשוק. וכן לפמש"כ התוס' ביבמות ד' ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה ספיקא הוי כו' דהתם משום ערוה החמירו עכ"ל. משמע דיבמה לשוק לא מקרי ערוה. א"כ יש להקל בנטבע היבם במשאל"ס ונסתר תירוץ זה ובמק"א כתבתי לדון בזה ע"פ התוס' דב"מ ד' כ' ד"ה איסורא כו'. ולכן העיקר לתרץ קושיא זו כמו שכתבתי בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' א' ע"פ מה דמבואר בח"מ סי' רח"ג דעוזב דת אינו יורש ותנתן הירושה לבניו. ועוזב דת זוקק בי המרה כמבואר באה"ע סי' קנ"ז. א"כ משכחת הורים הם היורשים וסגי לצאת ידי בניתנת רביו דהמה היורשים:

יג

ובכתובות ד' ק"ז ע"ב אי' ת"ש האשה שהלכה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה גרשני בעלי מתפרנסת עד כדי כתובתה ומ"ש עד כדי כתובתה כו'. והקשה רש"י כיון דשמעה שמת תגבה כתובתה יחד כו' ועיין במהרש"א שם. ולשיטת הרמב"ם דבממון סמכינן על משאל"ס רק להתירה לא סמכינן ע"ז. ניחא שפיר בפשיטות דמשכחת דשמעו שמת דנטבע במשאל"ס וכה"ג. ומיירי בשני עדים כמש"כ התוס' שם ע"א ד"ה ששמעו בו שמת כו' די"ל דמיירי ששמעו בשני עדים כו' ובממון סמכינן שמת ולכן ניזונת. אך כתובה אינה נוטלת לפמש"כ הב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"ז בשם הרמב"ם דבמשאל"ס אינה נוטלת כתובתה כיון דאסורה להנשא. וכ"כ הבאר הגולה בח"מ סי' רפ"ד ס"ק ח' דשיטת הרמב"ם דאינה נוטלת הכתובה בכה"ג רק ניזונת כו'. ואף דלשיטת רש"י שם דלכן בשמעו שמת נוטלת מזונות משום דתשבע בסוף. ע"כ אם אינה נוטלת הכתובה ממילא אינה ניזונת דהא לא שייך ה"ט. אכן לשיטת התוס' שם ד"ה שמעו בו שמת שפיר יש לאוקמי כה"ג. ומכאן סייעתא לשיטת הרמב"ם בפסקיו הללו.

יד

היוצא לנו בנ"ד אשר נמצא סמוך להנהרג הפאס עם שט"ח והקוויטין דלשאלה לא חיישינן בפאס. וכן לנפילה ואבידה לא חיישינן מצד השט"ח דלגוביינא קאי. וכן י"ל בהפאס דלוקחו לשמירה דמזהר זהיר בי'. א"כ כל הנך מוכיחין דזהו של הנהרג הנמצא שם. ובפרט כי נמצא הנהרג סמוך לעיר טשערנאביל שנאבד משם והוי קורבא דמוכחא ומסתמא לא נשמע שם סביבות העיר שיהי' נאבד עוד איזה איש באותו הזמן דבודאי הי' כותב כ"ז הרב דשם. ובפרט דהא העיד עד אחד דנהרג אותו האיש שאנו דנין עליו בודאי סמכינן על כ"ז להוריד לנחלה לפי דגם לענין שריותא דאתתא יכולים לסמוך על זה להקל. וכש"כ בהורדת קרובים לנחלה דסמכינן ע"ז כיון דנאבד זכרו ושמעו בו שמת וכמבואר בח"מ סי' רפ"ד. גם יש לצרף בנ"ד דיש עד אחד המעיד עליו שנהרג בסביבות טשערנאביל דאף דעד אחד לא מהני לנחלה. עכ"ז הא כבר כתבתי בספרי נחל יצחק סי' ל"ה סעי' ה' ענף ב' דיש מקום לדון ע"פ דברי רש"י בבכורות ד' מ"ט דע"א בצירוף הרוב יהי' מועיל בממון וכמו שכתבתי שם בשם המחנה אפרים כעין זה ע"ש. א"כ בנ"ד דיש לנו לכה"פ בשם דין רוב ע"י מה דנמצאו אצלו הפאס והשט"ח והקוויטין. [ובודאי לא שייך לחוש לשאלה בכל הנך כנ"ל וזה פשוט]. א"כ על זה הרוב ובצירוף הע"א יש לסמוך אף בממון ולהוריד בתו לנכסיו וכן ליטול לצדקה כל מה שצוה כמו שכתוב בהצוואה:

סוף הספר

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה