אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן סו › ענף ג

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן סו · ענף ג

ענף ב

יב

והנלע"ד בכ"ז והוא דכ"ז מקרי ממון שיכול להוציא בדיינים וחל הקנין בזה משום די"ל דדוקא היכא דהוי דבר דאינו ברשותו בזה אמרו להך כללא דממון שאינו יכול להוציאו בדיינים אינו יכול להקדיש. ואף דבקרקע אף דאינו ברשותו הוי קדוש משום דקרקע תמיד היא ברשות הבעלים וכמש"כ הרמב"ם פ"ו ה' ערכין ה' כ"ג והנימוקי יוסף בב"מ גבי האי מסותא דהא קרקע אינו נגזלת והארץ לעולם עומדת. אך ז"א שייך אלא היכא שיכול להוציא בדיינים. אבל היכא דא"י להוציא בדיינים אף קרקע מקרי אינו ברשותו דלא שייך לומר בזה קרקע בחזקת בעלים עומדת כיון דא"י בעליו מי הוא. וע"כ אף בקרקע כיון דא"י להוציא בדיינים מקרי דבר דאינו ברשותו ולא מהני הקדישו והקנאתו כמבואר גבי מסותא ולא נאסרת כלל לשום אדם. אבל היכא דהוי דבר ברשותו בזה אף שא"י להוציא בדיינים יכול להקדיש דעיקר הך מילתא דא"י להוציאו בדיינים הוא דמשוי זה לדבר דאינו ברשותו אף בקרקע היכא דאינו בידם וברשותם:

יג

וזה ברור דהך מילתא דבכורות גבי שתי נשים שלא ביכרו וילדו שני זכרים ומת א' מהם כו'. דלפמש"כ התוס' בב"ק (דף ע') הנ"ל דדינו כפקדון משום דלאו ע"מ להוציא ניתנו לו. ודאי דזה מקרי דבר ברשותו. דאל"כ קשה הא בלא"ה אינו יכול להקנות אף פקדון אם הוי דבר דאינו ברשותו. וע"כ מוכח דזה מקרי דבר ברשותו דדינו כפקדון לגמרי. וכמו שראיתי בנתיבות סי' מ"ט ס"ק י"ז שכתב בא' שקיבל פקדון ואינו יודע של מי הוא מן אותן שנים שתובעים לו דשניהם יכולים להקנות ולהקדישו דזה מקרי דבר ברשותו ע"ש. ואף דהקצה"ח סי' שנ"ד ס"ק ד' כתב לדון בשם התוס' דב"ק (דף ס"ח) דהיכא דטועה התופסו להחפץ וסובר דע"פ דין הוא שלו דאינו יכול בעל החפץ להקדישו משום דמקרי דבר דאינו ברשותו והביא שם דעת החולקים בזה ע"ש. אבל ז"א שייך רק היכא דטועה וסובר דהחפץ שייך לעצמו. אבל היכא דיודע דהחפץ שייך לאחר ואין לו שום טענה כלל לעצמו על החפץ רק אינו יודע של מי הוא מן אותן התובעים לו. דבזה כ"ע מודו דמקרי דבר ברשותו וכדמוכח מתוס' ורשב"א דב"ק הנ"ל וע"כ בהא דבכורות (דף מ"ט) הנ"ל דמקשה הש"ס שם ליזיל גבי האי ולידחיי' כו' והא אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא כו' ה"מ היכא דכפרי'. אבל היכא דלא כפרי' כתבינן עכ"ל. אלמא דאף דמצי להדחות לכאו"א בלא הרשאה מ"מ מקרי לא כפרי' משום דדינו כפקדון ממש לפמש"כ התוס' והרשב"א הנ"ל וכיון דמוכח מהתוס' ורשב"א הנ"ל דזה מקרי דבר שברשותו. ע"כ אף דזה מקרי ממון שא"י להוציאו בדיינים. מ"מ מהני הקנאתו כיון דהוי דבר שברשותו. משום דלא שייך הכלל דא"י להוציאו בדיינים א"י להקנות רק היכא דהוי דבר דאינו ברשותו. ואין לנו להוסיף על הך כללא. כיון דמוכח כן מהך כתיבת הרשאה זל"ז דאם היה דינו כפקדון מהני ביה תורת הקנאה. וע"כ אתי שפיר ג"כ הא דב"ב הנ"ל ובח"מ סי' ר' וכה"ג משום דכ"ז אינו בכלל מה דאמרו גבי הקנאה ממון שא"י להוציאו בדיינים כו':

יד

ועוד נלענ"ד דלכן לא שייך בכה"ג דזה הוי ממון שא"י להוציאו בדיינים. די"ל דזה מקרי ממון שיכול להוציאו בדיינים. כפי המבואר בתוס' בכורות ד' מ"ט ד"ה ה"מ היכא דכפרי' כו'. בסה"ד דדילמא היכא דשניהם לפנינו ומצוים לתת לא' חייב להחזיר לו ולא הוצרך להעמיד בבא בהרשאה אלא כדי שיוכל א' להוציא מידו בפ"ע עכ"ל התוס'. והש"ך ביו"ד סי' ש"ה ס"ק ל"ה כתב בשם המע"מ דסברא מעלייתא היא. והתוס' כתבו בלשון ודילמא דמשמע דזה לא הי' ברור כ"כ להתוס'. ועיין בב"ב ד' ל"ה ד"ה אין מוציאין אותה מידו דאף שיכתבו הרשאה זל"ז הואיל ורשעים הם אין נזקקין להם. והנתיבות בסי' מ"ט ס"ק י"ז כתב דהטעם הוי משום דהא בגזילה ע"פ דין אינו יכול להקנות משום דהוי דבר דאינו ברשותו. רק מצד התקנה תקנו דמועיל בזה הרשאה. וע"כ בכה"ג דהוי רשעים אין נזקקין להם ע"ש. ולפמש"כ המע"מ דשניהם לפנינו ומצוים לתת לא' מחוייב להחזיר וכמש"כ התוס' הנ"ל דמשמע דזהו מדינא. א"כ בזה אף היכא דהוי רשעים ג"כ נזקקין להם ומוציאין ממנו אף היכא דהוי רשעים משום דזהו מן הדין. ויש להאריך בכ"ז:

טו

ויש להוכיח כן מהא דיבמות ד' קי"ח בלקח מקח מן ה' ב"א ואינו יודע מאיזה מהם לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק. לא נחלקו אלא שגזל מחמש ואינו יודע מאיזה מהם גזל בזה נחלקו ר"ט ור"ע כו'. וכן אי' בב"ק ד' ק"ג. ולצאת י"ש לכ"ע חייב כמבואר בב"מ ד' ל"ז. ועיין בתוס' ב"ק ד' ק"ד ד"ה שכבר הודה כו'. וע"כ הך מניח גזילה או מניח דמי המקח ומסתלק זהו מן הדין לכ"ע. וקשה הא מן הדין יכול לדחות לכאו"א כדמקשה הש"ס בבכורות ד' מ"ח דליזיל לגבי' ולידחי' ומתרץ הש"ס דמיירי בבא בהרשאה. ולפמש"כ התוס' בב"ק דשאני התם בבכורות דהוי כמו פקדון כו' כנ"ל וע"כ אין אנו יכולין להוכיח מזה דכותבין הרשאה אף במלוה דלאו בר הקנאה. אבל מהא דמניח דמי מקח דהוי כמו מלוה ואפ"ה מחוייב ע"פ דין להחזיר. א"כ תקשה הא לא מהני בזה הרשאה לחד דיעה. ועוד דהא ה"ל להש"ס לאקשויי ולידחי לכל חד וחד כמו דמקשה בבכורות כנ"ל. והש"ס מתרץ שם דבא בהרשאה. א"כ הוא הדין ה"ל למימר הכא כן. וע"כ מוכח מזה דשאני התם דמיירי דבאים כולם לתבוע ביחד וכ"א אומר אותי גזל ע"כ יכולין לתבוע ממנו לכה"פ המנה משום דהיכא דשניהם לפנינו ומצוים לתת מחויב ע"פ דין להחזיר. וכיון דמיירי התם במשנה וברייתא דבאים כל ה' ב"א לתובעו כמבואר שם. ע"כ אינו מקשה הש"ס שם דלידחי לכאו"א. משא"כ בבכורות שם דתנן סתמא בהמשנה ולא תני דב' כהנים הם לפנינו ע"כ לא ניחא להש"ס בזה והוצרך לאוקמי בבא בהרשאה. אך לשיטת רש"י בב"מ ד' ל"ז ע"ב במה דאמר רב ספרא ויניח ופירש"י דמניח לפני ב"ד כו' ויניח הגזילה בידו. א"כ לשיטת רש"י הנ"ל אין מקום לכל מש"כ להעיר דאמאי לא אמרו שם כמו בבכורות כנ"ל. דהא התם באמת מניח הגזילה בידו אבל לשיטת הראשונים דפליגי על רש"י וס"ל דיניח ביד ב"ד כמבואר בסי' רכ"ב בש"ך ס"ק ה'. שפיר כתבתי דאמאי מניח ביד ב"ד הא יכול לדחות לכאו"א. וע"כ מוכח מהתם דשאני היכא דהם עומדים לפנינו ומצוים להניח ביד ב"ד. ועיין בנתיבות סי' ע"ו ס"ק ד'. ויש להאריך ולברר מה דיש לחלק בזה ולדחות אך קצרתי:

טז

ולפי מה דנתבאר דשניהם לפנינו יכולין להוציא בוודאי ע"כ י"ל דלכן מועיל הרשאה בתורת קנין אף היכא דאין יכול א' מהם להוציא בדיינים. מ"מ הא כיון דיכול להוציא בצירוף עם חבירו כשיבואו ביחד להב"ד ויוציאו אף בלתי הקנין ע"כ מקרי זה ממון שיכול להוציא בדיינים. ואף דאין זה בידו לבד ואינו יכול לתבוע לחבירו. מ"מ כיון דחבירו רוצה ג"כ עכשיו לתבוע. א"כ הא הוי ביד שניהם לתבוע ולהוציא זולת הקנאה. ע"כ מקרי זה ממון שיכול להוציא בדיינים דמהני בי' קנין:

יז

וכעין זה אי' בסוטה ד' כ"ד גבי מעוברת ומניקת חבירו דחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאח"ז כו' ר"א אומר יכול הוא לישא אחרת כו'. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ט' ד"ה ויש לדחות כו'. ובתוי"ט שם דהקשה דאמאי לא ס"ל לרבנן סברת ר"א ע"ש. אלמא דתנן לשון יכול אף היכא דאין זה בידו לבד וצריך ג"כ לדעת האשה שתרצה להנשא לו ומ"מ אמרו בזה לשון יכול. א"כ ה"ה בממון שא"י להוציאו בדיינים דאמרו בזה לשון יכול להוציא כו' ע"כ גם כה"ג מקרי יכול להוציאו אף דצריך דעת חבירו ג"כ. ובלא"ה הא מה דיכול להוציא בדיינים אין זה בידו כמבואר בקידושין ד' ס"ב דמידי דצריך ב"ד לאו בידו. דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא. ובסוטה ד' כ"ה ע"ש. וע"כ מוכח דהך יכול להוציאו בדיינים אף דאין זה בידו כ"כ מ"מ מקרי בלשון יכול. וה"ה אף היכא דצריך לדעת חבירו מ"מ מקרי יכול להוציאו בדיינים דכיון דרצונם בזה והוי קצת בידו. וכיון דבידם לעשות כן והיו מוציאין ממנו אף זולת ההקנאה. ע"כ אף היכא דאינם עושים כן אלא מקנה לחבירו בתורת קנין חל ההקנאה משום דמקרי ממון שיכול להוציאו אף מקודם ההקנאה. ואתי שפיר כל זה:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה