אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן סב › ענף י

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן סב · ענף י

ענף ט

מג

ולפי מה שנתבאר לעיל יש לפרש כן גם לדברי הרמ"א בסי' קס"ה סעיף א' שכתב אם אינו רוצה לחלוץ כופין אותו ודוקא באה מ"ט כו'. די"ל דכוונתו ג"כ כמש"כ לעיל לפרש כוונת הג"א הנ"ל דהא בש"ע סי' קנ"ד סעיף ג' פסקו כשמואל דבאומר אינו זן כו' כופין אותו לזון. א"כ הוא הדין הכא גבי יבם דכיון דעיקר הטעם דבאינו רוצה לחלוץ דכופין אותו לפי שמונע תשמיש ומזונות וע"כ כיון דדיינינן כשיטת שמואל דעד שכופין כו' יכפוהו לזון א"כ בלא באה מ"ט יש לנו להדר אחר כפית מזונות ואז אינו בידינו לכופו לחלוץ וע"כ נקט דדוקא באה מ"ט כייפינן ליה לחלוץ. אבל מזונות יש לנו כח לחייבו ולגבות ממנו תמיד אף אם לא באה מ"ט:

מד

ונתבאר בעז"ה דשיטת הרבה פוסקים דביבם שאינו רוצה לחלוץ כופין לחלוץ משום דמונע מזונות ותשמיש. דלכאורה יש להוכיח מן הרשב"א בכתובות (דף ס"ד) שהקשה מן נודרת הנאה מהיבם בחיי בעלה דכופין לחלוץ ותי' דהתם מיירי בבאה מ"ט. ומדלא תירץ דהתם שאני דכיון דנדרה הנאה ממנו א"כ אסורה ליהנות ממנו תשמיש ומזונות מוכח מזה לכאורה דאף דמונע מזונות ותשמיש בעינן ג"כ באה מ"ט. אך באמת אין הכרח לזה משום די"ל דכוונת הרשב"א שם להקשות מן הא דמבואר ביבמות שם (דף קי"ב ע"א) בסוגיא דנודרת הנאה כו' דגם בנטולה אני מן היהודים כופין את היבם לחלוץ וכפי' הרשב"א שם שהביא שיטת התוס' דשם. ובנטולה אני מן היהודים הלא לא נאסרה רק מתשמיש ולא במזונות. ושם בסוגיא מבואר דגבי נטולה אני מן היהודים כו' דשמואל סבר יבם הרי הוא כבעל ומבקשין לחלוץ והטעם הוא משום דמסקא אדעתא לאסור על היבם כמבואר בסוגיא ובתוס' שם. ומשמע מזה דאם הי' ס"ל לשמואל דלא מסקא אדעתה הי' ס"ל ג"כ כרב דכופין. וכבר נתבאר לעיל לשיטת שמואל דס"ל עד שכופין כו' הדין הוא גבי יבם שאינו רוצה לחלוץ דאין כופין אותו לחלוץ דהא יש בידינו לכופו לזון וכנ"ל וע"ז תסוב קושית הרשב"א בסוגיא דנודרת הנאה על הך דנטולה אני מן היהודים דכופין לחלוץ והא לשיטת שמואל אינו מונע ממנה רק תשמיש לחודה וכו' לכן הוכרח הרשב"א לתרץ דמיירי שם בבאה מ"ט. ולכן לדינא אין הכרח מן הרשב"א לסתור כל מה שכתבתי. וגם הא מבואר להדיא ברשב"א ביבמות (דף ק"ו) דאף בלא טענת חוטרא לידא ג"כ כפינן לחלוץ משום דמעגנא והא דס"פ אע"פ דמבואר שם דבעינן באה מ"ט היינו דוקא כדי לכתוב מרד ע"ש ברשב"א. וגם כבר נתבאר דיש לומר דהך סוגיא דכתובות (דף ס"ד) דס"ל דבעינן באה מ"ט דזהו דוקא לשיטת שמואל. וע"כ י"ל דאף לפי המבואר ברשב"א כתובות (דף ס"ד) דכתב לשני תירוצים של התוס' דשם דזהו רק לשיטת שמואל וכמו שנתבאר בעז"ה. ולדינא הא מבואר להדיא ברשב"א יבמות (דף ק"ו) דאף בלא באה מ"ט ג"כ כפינן לחלוץ ע"כ יש לנו לסמוך לדינא גם על שיטת הרשב"א כנ"ל:

מה

ולפי מה שכתבתי לבאר דגם הרמ"א דכתב בסי' קס"ה דדוקא באה מ"ט כופין לחלוץ כו' דעיקר טעמו הוא משום דדיינינן עד שכופין לחלוץ יכפו לזון. דלפ"ז אתי שפיר מה דסתם הרמ"א בסי' קס"ה סעיף ב' גבי נודרת הנאה מיבם דכתבו בשו"ע שם דכופין אותו לחלוץ ולא הגיה הרמ"א שם דבעינן באה מ"ט. משום דלפי מש"כ הדין נותן שם דכיון דאסורה ליהנות ממנו לכן כופין לו לחלוץ אף בלא באה מ"ט דהא התם אין אנו יכולין לכופו על מזונות כיון דאסרה הנאתו. וכן יש לומר בהא דסי' קס"ז סעיף ו' ביבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי דכופין לחלוץ. ולא כתב הרמ"א שם דדוקא באה מ"ט. משום דלפי מש"כ לעיל דבהך דנאמנת לומר לא נבעלתי אין לנו כח לגבות ממנו המזונות ולהוציא מן המוחזק וכמש"כ לעיל כן ובשם התומים בכללי מיגו ס"ק ז' כעין זה גבי מיגו יעו"ש. ע"כ בזה אף בלא באה מ"ט הדין הוא לכופו לחלוץ. אך באמת בלא"ה אין קשה מה דסתם הרמ"א שם משום די"ל דסמך על מה שכתב שם מקודם בסי' קס"ה סעיף א' דבעינן דוקא באה מ"ט. וכן מוכרח מן מה דסתם הרמ"א בסי' ל"ח סעיף ל"ו דכתב המחבר שם דכותבין מרד על ארוסה ולא הגיה שם דבעינן באה מ"ט כמבואר בכתובות (דף ס"ד) וע"כ מוכח דהרמ"א קיצר שם בזה ויש להאריך בזה עוד:

מו

וזה ברור לפי מש"כ דאף בלא באה מ"ט כופין להיבם ליתן מזונות ויורדין לנכסי'. דהיכא דאין לו נכסים ומקום לגבות ממנו המזונות. דלא מבעיא היכא דיש לו מקום להשכיר עצמו ואינו רוצה. דהא בכה"ג גבי בעל מבואר בסי' קנ"ד סעיף ג' דכופין להוציא. דה"ה בש"י ג"כ כיון דמונע ממנה מזונות ותשמיש הדין נותן לכפותו לחלוץ. ואף גם היכא דאין לו מקום להשתכר דבזה יש פלוגתת הפוסקים כמבואר בסי' ע' סעיף ג' גבי בעל אם הוי מן הכופין לגרשה אם אין לו כלל אף להשתכר וכמש"כ הבית מאיר בסי' קנ"ד סעיף ג' ע"ש. עכ"ז שאני ביבמה כיון דמונע ממנה מזונות ותשמיש. דכן מוכח מן משנה דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דכופין לחלוץ. ושם הטעם דמונע ממנה מזונות ותשמיש ולא משום טענת חוטרא לידא וכמש"כ לעיל להוכיח כן מן סוגיא דיבמות (דף ס"ה). והא התם לא פשע היבם כלל במה שנדרה הנאתו. וע"כ מוכח דאף היכא דהיבם אנוס על מניעת המזונות ותשמיש דגם בכה"ג כופין לחלוץ. ודוקא באשה היכא דבעלה לא הוי מורד מתשמיש רק ממזונות לפי דאין ידו משגת ליתן לה זה מקרי אונס ואינו מהכופין להוציא לפי שיטת יש אומרים דכתב הרמ"א בסי' ע' סעיף ג'. וכדמצינו בכתובות (דף ע') שחילקו בין מגלגלת עמו ובאה"ע סי' ע' סעיף א' ע"ש. משא"כ ביבם המונע ממנה כל עניני אישות בזה ודאי כופין לחלוץ אף היכא דהוי היבם אנוס ע"ז. וה"ה אם היבם עני ואינו מוצא מקום להשתכר דהדין נותן לכפותו לחלוץ אף בלא באה מ"ט כיון דמונע ממנה עכ"פ כל עניני אישות. [ובמש"כ לעיל גבי יבם היכא דיש לו מה להשתכר יש לדון בזה בלא"ה דהא לא כתב להיבמה אנא אפלח ואוקיר וכמבואר גבי בעל וכמש"כ התוס' בכתובות (דף ס"ג) בשם ר' אלי' ובאה"ע סי' ע' אך אין אנו צריכים לזה וקצרתי]. אך היכא דיש להיבם נכסים לגבות ממנו המזונות בזה נתבאר לפי דברי הרמ"א דבלא באה מ"ט אין לכופו לחלוץ רק גובין ממנו המזונות. ואז לא הוי רק מונע תשמיש לחודי' ואין כופין בשוטי ע"ז:

מז

וכעת ראיתי בלבוש סי' קס"ה שהשמיט לדברי הרמ"א שכתב דבעינן דוקא באה מ"ט. ומשמע דס"ל להלבוש דאף דלא באה מ"ט ג"כ כפינן לו לחלוץ. ובאמת כבר הבאתי לעיל בשם כל הפוסקים שהבאתי לעיל דאף דלא באה מ"ט כפינן לו לחלוץ. וגם אף לדברי התוס' בכתובות (דף ס"ד) בד"ה תבע לחלוץ כו' שכתבו שם בתי' השני דהא דחוזרין למכפי' היינו בבאה מ"ט כו' עכ"ז שם באותו סוגיא בדיני חליצה ויבום כתבו התוס' דכופין לחלוץ ומשמע אף דלא באה מ"ט. וכן נתבאר לעיל דאף לשיטת הג"א דכתובות ס"פ ה' שכתב שם דבעינן דוקא באה מ"ט עכ"ז סיים שם דלפי תקנת הגאונים נראה דכופין לו לחלוץ. וע"כ הנכון עם הלבוש שהשמיט לדברי הרמ"א:

מח

עוד יש לדון דאף לפי דברי הרמ"א בסי' קס"ה דכתב דבעינן דוקא באה מ"ט. י"ל דזה דוקא לכפותו בכפי' גמורה אבל כפי המבואר בסי' קנ"ד סעיף כ"א ברמ"א בענין דיכולין לגזור כו' נראה לי גם בזה אף דאין אנו יכולין לכופו עכ"ז יש לגזור כו' שלא לעשות לו שום טובה ולא לישא וליתן עמו וכמבואר שם בסי' קנ"ד כעין זה ובמהרי"ק סי' קל"ה דאף היכא דאין לכפותו עכ"ז יש לגזור כו' [ובאופן שיהי' ע"פ רשיון הממשלה יר"ה] דהא כבר נתבאר דשיטת כל הפוסקים הנ"ל דכפינן לו בכפי' גמורה. וע"כ אף דהתוס' כתובות (דף ס"ד) בתי' ב' ובתה"ד בשם הג"א דהא דכופין ואומרים לו כנוס או פטור היינו דוקא בבאה מ"ט. זהו דוקא בכפי' וכמו שהביאו התוס' שם הך דחוזרין אצל גדול למכפי' וקאי על לשון כפי'. משא"כ לגזור כו' י"ל דכ"ע מודי וכן מצאתי במהרי"ק סי' ק"ב שכתב ג"כ גבי חליצה דאף היכא שאין לכפותו לחלוץ עכ"ז יש לגזור כן והביא כן בשם סמ"ק וכן ראיתי במהרח"ש סי' מ"ט שכתב כן בארוכה ע"ש:

מט

סיומא דפסקא דעתי לדינא דאם יש מקום לגבות מזונות דאם אינו רוצה לחלוץ אזי גובין ממנו מזונות. אבל על החליצה אין לכפותו בכפיי' גמורה דאף שנתבאר בשם כל הפוסקים שהבאתי דס"ל דכופין לחלוץ. עכ"ז מי ירום ראש נגד הרמ"א. אבל במזונות יש לכפותו לכל הפחות דהא בזה אינו מוכח שום סתירה כלל מן תי' השני של התוס' כתובות (דף ס"ד) וכפי שהוכחתי כל זה בעז"ה. וממילא כשיצטרך ליתן מזונות אזי יהי' מוכרח להתרצות ולחלוץ. ובנ"ד אם יתברר כי בעלה הראשון הי' זקן ובאופן שאין עלי' שם קטלניות. אכן אם לא יבורר כן א"כ יש על היבמה שם קטלניות ואף כשיחלוץ לה תהא אסורה להנשא. וכמש"כ הנו"ב דבקטלניות אין לכפותו לחלוץ וכמו שכתבתי לעיל דדבריו בנוים ע"פ כל השיטות רק הנו"ב קיצר בזה. וכתבתי להוכיח כן מהא דסנהדרין פ"ב דאשת מלך כנ"ל בארוכה. ואז גם במזונות אין לחייבו. דהא לא מקרי מונע ממנה כל עניני אישות דהא אסורה להנשא. אך אם בעלה הראשון הי' זקן דמבואר בסי' ט' ב"ש ס"ק ו' דלא נקראת קטלניות. אז אף דלא באה מ"ט דהא יש לה בנים מן בעלה הראשון. מ"מ יש לחייבו במזונות ע"פ דין. כ"ז ראיתי לחפש בזכות בנות ישראל שלא תהינה כהפקר ח"ו. וכן נלע"ד להלכה ולמעשה:

ידידם יצחק אלחנן חופ"ק נאווהרדק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה