עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ס · ענף ח
לג
והנה בפלוגתת רב אחא ורבינא דחד אמר בעדים וחד אמר אפי' קרוב אפי' אשה לא אמרו לשון ואפי' בוא"ו משום דלא היה כוונתם אז רק בקרוב בלבד ולא באותן קרובים הנחשדים בחשש שנאה. ואח"ז אמרו והלכתא גלוי מילתא בעלמא ואפי' קרוב ואפי' אשה בהוספות הואוי"ן להורות לנו ההוספה לדין מחודש לאשמועינן דאף קרוב מן אותן האמורים לקמן (דף קי"ז) ומבואר בירושלמי ליבמות פ' ט"ו ה' ד' דתנינן דכמו שאינן נאמנות החמש נשים דה"ה הזכרים מן אלו הקרובים דשם אינן נאמנות ור' יוסי מוכיח שם דלא עשו זכרים כנקבות כו'. והובא זה בסי' י"ז סעיף ד' בח"מ ס"ק י' בשם הש"ג. א"כ למאן דס"ל דעשו בזה זכרים כנקבות דנחשדים ג"כ מחשד שנאה להעיד על מיתת הבעל ע"כ באו חכמי הש"ס להורות לנו בהוספות הוא"ו דאמרו ואפי' קרוב לאשמועינן דאף קרוב מן הנך הנחשדים בחשש שנאה דאפ"ה נאמנות כאן להעיד על הכרת האח. ואף למאי דקיי"ל דלא נחשדו הזכרים על כך וכמו שפסק הש"ג דהובא בח"מ שם. עכ"ז היה מקום לומר ולחלק דשאני בעדות על מיתת הבעל. דהא חזינן דבעדות על מיתת הבעל מבואר במשנה סוף יבמות דקרובים ונשים נאמנות ע"ז מה שאין כן הכא גבי הכרת האח ס"ל לחד מ"ד דא"נ משום דבהכרת האח בחשש יבם לא שייך דייקא כ"כ משום דסניא לי'. וע"כ ס"ל להך מ"ד לחלק דעדות על מיתת הבעל עדיפא נאמנות של הקרוב ואשה משום דשם שייך ביותר דייקא ומינסבא. ע"כ מה"ט היה מקום לומר דהיכא דהקרוב הוא מן אותן שיש להם לחשדם דאומרים כן מחמת שנאה דאף דבעדות על מיתה לא עשו בזה זכרים כנקבות. דעכ"ז הכא בהכרת האח היה אפשר לומר דכ"ע מודו דא"נ ואפושי פלוגתא בין רב אחא ורבינא לא מפשינן. ע"כ אמרו והלכתא כו' ואפי' קרוב לרבות דאף הקרובים מן אותן שיש מקום לחשוד אותם דאומרים כן מחשד שנאה אפ"ה לפי ההלכה דפסקינן דקרוב נאמן בהכרת האח דגם אלו הקרובים נאמנים ולא מחלקינן ביניהם. ואח"ז אמרו ואפילו אשה בוא"ו להורות דכל הנשים אף אותן קרובות מן החמש נשים הפסולות להעיד על מיתת הבעל והיבם. אפ"ה נאמנות בעדות הכרת האח וקאי על למעלה דאמרו ואפי' קרוב וכמש"כ לעיל לבאר בטוב טעם דע"פ דין והסברא הם נאמנות הכא בהכרת האח:
לד
ויש להמתיק זה ביותר ביאור ולהסמיך כ"ז למה שאמרו והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה. דהא לעיל כתבתי די"ל דוקא אותן נשים שאינן נאמנות רק מדרבנן בזה אמרו חז"ל לפוסלן לאותן נשים החמש דנחשדו משום שנאה אבל היכא דמה"ת נאמנות אין מקום לחושדן דהא ע"פ דין קיי"ל דשונא כשר להעיד וכמו שמצאתי כעת בתשובת כנסת יחזקאל סוף סי' פ"ג שמחלק כן ע"ש. וע"כ אחר דאמרו והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא דהכוונה הוא דמה"ט נאמנות אף מה"ת וכמש"כ התשב"ץ בסי' פ"ג. וע"כ נאמנות אף אותן חמש נשים הפסולות להעיד על מיתה משום דבדאורייתא לא חשדינן אף לנשים דדעתן קלות. ע"כ זה אינו רק בדרבנן דפסולות מה"ט ולא במה דנאמנות מה"ת. או לפי מש"כ לעיל לבאר דלכן נאמנות בהכרת האח כיון דהאח שיבא לערער לומר דהוא אח ולא אותו שחלץ לה. דלא יהיה נאמן אם לא יהי' לו שני עדים משום דאף אם יהי' לו ע"א המסייעו לא יהי' נאמן לערער לאחר שהתירוה כבר אף לשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' י"ז סעיף ל"ח. משום דשאני היכא דהאשה נאמנת מה"ת דבזה כ"ע מודו דאין ע"א נאמן להכחישה אם בא לאחר שהתירוה כבר וכמש"כ לעיל בארוכה. וכיון דבלא שני עדים שיבאו לסייעו לא יהיה נאמן לערער ע"כ מקרי זה כמו קלקול בידי שמים דאינה חשודה לקלקלה דיהי' מכשול בידי שמים על ידיה כיון דלא תנקום נקמתה כלל. ולכן אחר שאמרו והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא דמה"ט נאמנות מה"ת. וע"כ סיימו אח"ז ואפי' קרוב כו' דמה"ט אף הקרובים הנחשדות דמחמת שנאה אומרים כך בעדות מיתה אפ"ה הכא בעדות הכרת האח אינן חשודות לקלקלה אותה בידי שמים כיון דלא יכולים לקלקלה בב"ד בלא בירור גמור משום דמה"ת נאמנות וכנ"ל. והא דמצינו דא"נ הנך חמש נשים בטומאת סוטה להפסיד כתובתה הא התם דדיינינן להפסיד כתובתה בזה שפיר חשודות דאומרים כן מחמת שנאה. דמיד ינקמו את נקמתן שתפסיד כתובתה. אבל לא היכא דבא מכשול על ידיהם ולא יוכל לצאת לאורה שום נקמה כלל בלא בירור גמור ע"כ אמרו בזה בירושלמי דאינן חשודות לקלקלה בידי שמים. ואתי שפיר לפ"ז הסמיכות ואפי' קרוב ואפי' אשה בהוספות הואווי"ן להורות לנו דין מחודש הלז לאחר דאמרו מתחילה דגלוי מילתא בעלמא הוא:
לה
ואין לומר דהך ואפי' קרוב ואפי' אשה כוונת הגמ' להורות דאף עד מפי עד נאמן בהכרת האח וכמש"כ הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ב'. וכן עדות א"י מסל"ת. דז"א סברא כלל לומר דיהי' כוונת הגמ' להורות רבותא במה דאין זה במשמעות הלשון כלל. אכן לפי מש"כ דבא להורות על קרובים מן החשודים לקלקלה מחמת שנאה זה שפיר נכללו בלשון ואפי' קרוב להורות לנו דכל הקרובים הם בכלל להאמינם וכמו כן כשסיימו אח"ז ואפי' אשה דקאי על לעיל מיניה דאמרו ואפילו קרוב דמיירינן בקרובים. ועוד דעיקר דין של הב"ש הלז אין זה ברור כ"כ כפי מש"כ רע"א בתשובה סי' צ"ב דכתב לדון דעמפ"ע א"נ בהכרת האח כיון דבי' לא שייך לומר הטעם דמילתא דעביד לגלויי לא משקרי ביה דהא מצי לאשתמוטי נפשיה וכיון דלא שייך דייקא כ"כ בזה ע"כ י"ל דלא מהימן. וה"ה בעדות א"י מסל"ת לאו כ"ע ס"ל דיהי' נאמנים וכמבואר בסי' ז' גבי עדות שבוי'. ע"כ אין סברא לומר דהך ואפי' יהי' קאי על עמפ"ע וא"י מסל"ת. ובקונטרס א' מכבר כתבתי להעיר במה שכתב רע"א שם בתשובה למשקל ולמטרי אם עמפ"ע גרע מן אשה או לא והבאתי להירושלמי בסוטה פ"א ה"א ואכמ"ל. וכן אין סברא לומר דהך ואפי' קרוב יהי' הכוונה לאשמועינן דאף בממון יהי' נאמן קרוב ואשה וכמבואר בח"מ סי' מ"ט. כיון דלא מיירינן התם רק בענין חליצה ע"כ העיקר כמש"כ: