עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ס · ענף ו
כג
והעיקר מה שנלע"ד לומר בזה דהנה אמרו בגיטין (דף כ"ג) דאביי מסיק התם גבי הנך חמש נשים דבחוץ לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה נאמנים לומר בפ"נ משום דלא שייך לומר בזה דמכוונת לקלקלה דהא לא יוכל לבא לקלקול בידי אדם. וכבר אמרו בירושלמי ביבמות פ' ט"ו ה"ד ובגיטין פ"ב ה' ז' דכיון דאינה יכולה לקלקלה בב"ד אינה חשודה לקלקלה בידי שמים כו'. ורב יוסף ס"ל התם להיפך דבח"ל דאדיבורה דידה סמכינן לא מהימנא ובא"י כו'. וכתבו התוס' שם בד"ה אדרבה איפכא מסתברא כו'. ורב יוסף סבר דמ"מ יכולת לקלקלה בח"ל ע"י עדים וראיה שלא שלח לה הגט. וחזינן דאביי דפליג על רב יוסף משום דס"ל דדוקא היכא דיכול הבעל לקלקלה ע"י ערעורו לבד אף בלא עדים וראיה. אז חשו חז"ל לעדות חמש נשים דשמא מכוונת לקלקלה בב"ד ע"י ערעור הבעל שיבא לערער לומר מזוייף הוא ויהיה נאמן. ע"כ תשיג נקמתה בקל עלי' מצד שנאתה. אבל היכא דלא יהיה נאמן הבעל לערער בלא עדים וראיה אז מקרי זה קילקול בידי שמים דשמא לא יהיה לו עדים על ערעורו וממילא הוי זה הקלקול רק בידי שמים ואינה חשודה ע"ז. וה"ה בעדות חמש נשים על מיתת הבעל או על מיתת היבם כמבואר בסי' קנ"ח סעיף ד' דהא מיד שיבא הבעל לפנינו יהיה מיד הקלקול לפנינו לאשתו וה"ה בעדותן על מיתת היבם הידוע לכל מי הוא אחיו. וע"כ מיד כשיבא היבם יהיה מיד הקלקול להיבמה דהא כולן עדים ע"ז. אבל היכא דלא נודע לנו מי הוא אחי הבעל ועכשיו באו הנך חמש נשים להעיד שמכירין איש הזה שהוא אחיו וכיון שתחלוץ ע"פ עדותן אז אף שיבא אחד לאח"ז לערער דהוא אחי הבעל עכ"ז לא יהיה מהימן אם לא יבאו שני עדים להעיד ע"ז כיון שכבר הוחזקה בחזקת היתר להנשא לשוק אז אח"ז אף שיבא ע"א להעיד שזה האיש המערער הוא אחי הבעל דלא יהיה מהימן וכמבואר כעין זה בסי' קנ"ז סעיף ו'. דאין ע"א כשר נאמן להעיד שזה אחיו נגד מה שהוחזקה בחזקת שאין לו אחים. וה"ה היכא שכבר הוחזקה שנחלצת כדין והתירוה ב"ד להנשא וכל שכן כשניסת לשוק דאין ע"א נאמן להכחיש למה שהתירוה ע"י עדות אשה:
כד
וכמו דמצינו באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ח דשיטת הרמב"ן והרשב"א והנ"י דאם התירוה ע"פ אשה. דאינו נאמן ע"א כשר להכחישה לאחר שהתירוה וכמבואר בירושלמי יבמות פ' ט"ו ה' ו' דכ"מ שהכשירו עדות אשה כאיש שניהם שוין וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ו ה' ד' ופ"ט ה' ז'. והובא הירושלמי הלז בתוס' סוטה (דף ל"א ע"ב) ד"ה הא חד וחד כו' וביבמות (דף קי"ח) בתוס' ד"ה אשה אומרת מת כו'. ואף לשיטת הרמב"ם דס"ל שם דאם התירוה ע"פ האומרת מת ונישאת ואח"ז בא עד כשר להכחיש דתצא וכמו שכתב המחבר לדעה הראשונה שם בסתם וזו היא שיטת הרמב"ם שם. י"ל דזהו דוקא בעדות מיתת הבעל דס"ל להרבה פוסקים בשיטת הרמב"ם דס"ל דע"א כשר נאמן מה"ת להעיד על מיתת הבעל. משא"כ אשה וקרוב א"נ רק מדרבנן כמו שהוכיחו מלשון הרמב"ם פי"ג ה' גירושין ה' כ"ט שכתב אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה בעדות אשה וקרוב כו' לפיכך הקילו חכמים בדבר זה כו' עכ"ל הרמב"ם. מ"כ ס"ל להרמב"ם דע"א כשר דיש לו נאמנות מה"ת דנאמן להכחיש את האשה אף לאחר דנישאת ע"פ האשה משום דהאשה א"נ רק מדרבנן. אבל היכא דנאמנת האשה אף מה"ת כמו בהכרת שמו ואחיו דמה"ט גם בממון נאמנים כנ"ל. ע"כ בזה כ"ע מודו דדין האשה הוא כאיש דכמו דבאיש אם התירוה מתחילה ע"פ. דא"נ העד השני הבא לאח"ז להכחישו דלא תצא מהיתירא וכש"כ בניסת. דה"ה אם התירוה מתחילה אף ע"פ אשה דנאמנת מה"ת להעיד על הכרת האח דהדין הוא דא"נ הע"א כשר לאח"ז להכחישה והדין הוא דלא תצא מהיתירא ואין לנו להרבות במחלוקת בין הרמב"ן והרשב"א והנ"י עם הרמב"ם:
כה
וכיון דנתבאר דאחר שהתירוה לחלוץ מן האיש הזה שמעידה האשה מן חמש נשים שזהו אחיו דאח"ז אם יבא איש א' לערער ולומר דהוא אחיו לא יהיה נאמן אם לא יהיה לו בירור ע"פ שני עדים. ע"כ דומה זה שפיר למה דס"ל לאביי דבח"ל דאי אתי בעל לערער לאחר שאמרה בפ"נ דלא יהיה מהימן דע"כ נאמנות הנך חמש נשים כיון דאינו נאמן לקלקלה בב"ד בלא עדים ומה שתקלקל אותה בידי שמים לזה אין לחוש כמבואר בירושלמי הנ"ל דאינה חשודה להכשילה היכא דלא יהיה תועלת לה. וה"ה בנידון הכרת האח כיון דלא יהיה נאמן האח שאינו ידוע לנו כ"כ מי הוא רק ע"י בירור בעדים. דלא חשדינן לה שתקלקלה בידי שמים כיון דא"נ בלא בירור גמור. וע"כ אף חמש נשים נאמנות בהכרת האח. ולדינא נקטינן כשיטת אביי דהתם וכמבואר בכל הראשונים דהא תניא כוותיה דאביי וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעיף נ"ד. ובסי' קמ"ב סעיף א':
כו
ובאמת נלע"ד דעיקר הך מילתא אם חמש נשים נאמנות בהכרת האח דזה תלוי בפלוגתת רב יוסף עם אביי דלרב יוסף דס"ל דהיכא דסמכינן אדיבורה דידה לא מהימנא אף היכא דלא יהיה נאמן הבעל רק ע"י בירור גמור דמ"מ חיישינן שמא יבאו עדים לסייע להבעל המערער. דה"ה מה"ט הדין נותן דאינן נאמנות החמש נשים על הכרת האח דגם בכה"ג חיישינן דמכוונת לקלקלה ע"י ערעור של האח האמיתי שיבואו עדים אז ע"י ערעורו לסייעו ותהיה מקולקלת. אכן לשיטת אביי דנקטינן כוותיה הדין נותן דנאמנת על הכרת האח כיון דאין האח ידוע לנו מי הוא ומסתפקים אנחנו עליו ולא יהיה נאמן לערער על היתר החליצה בלא בירור גמור. ע"כ אינן חשודות לקלקלה בכה"ג כיון דזה מקרי קלקול בידי שמים ולא נחשדו ע"ז. והא דמבואר בסי' קנ"ח סעיף ד' דאינן נאמנות חמש נשים להעיד על מיתת היבם. מיירי שם היכא דלא נסתפקנו מעולם מי הוא אחי בעלה רק דמספקא לנו אם מת היבם או לא. בזה שפיר כתבו דא"נ כמו שאינם נאמנות על מיתת בעלה דמדמה שם השו"ע להדדי. ובבעלה הא עיקר הספק הוא אם מת או לא. וה"ה בכה"ג במיתת היבם דמוזכר שם בשו"ע. אבל היכא דמסופקים אנחנו על הכרתו מי הוא אחיו. בזה ברור הוא דנאמנות כיון דנקטינן לדינא כשיטת אביי דהיכא דא"נ לערער בלא בירור גמור אינן חשודות לקלקל אותה בידי שמים כיון דלא יהיה שום תועלת להן. משא"כ בסוטה להפסיד כתובתה פועלת מיד בשנאתה להנקם ממנה ע"כ א"נ להפסיד הכתובה:
כז
ויש לומר דזהו כוונת המרדכי בפרק מ"ח שכתב דהנך חמש נשים דנאמנות בבדיקת השערות כמו שנאמנות להביא גיטה מפני שהכתב מוכיח וה"ה הכא דהוי מוכיח משום דעביד לגלויי וכן פסק הראבי"ה דנשים קרובות בודקות אותה דקאמר ואשתמודעינהו משמע אפילו מפי קרוב אפי' מפי אשה דגלוי מילתא בעלמא פ' החולץ עכ"ל. ואף שכתב המרדכי שם מתחילה בשם א' דנסתפק דשמא מכוונות לקלקלה כדי שתחלוץ ותנשא. אבל לאח"ז הביא להלכה דנאמנות החמש נשים על הבדיקות. וי"ל דזהו ג"כ ע"פ הסברא שכתבתי דהיכא דלא שייך ערעור של הבעל בלא עדים דלא יהיה נאמן דאז לא חשדינן להו שיכוונו לקלקלה. וה"ה בהנך בדיקות השערות דאף אם יערער לאח"ז לומר שהיתה קטנה בעת החליצה לא יהיה מהימן בלא עדים ע"ז וגם מה שיבדקו אותה עכשיו ולא ימצאו לה השערות אין זה ראיה כ"כ דהא י"ל דנשרו בנתיים. וכיון דלא יהיה מהני ערעורו בלא עדים ע"כ נאמנות ולקלקול בידי שמים לא נחשדו ע"ז. והתם הוי כש"כ דהא לא שייך לומר התם גבי בדיקת שתי שערות דיש לו טענות ברי להכחישה ולומר דיודע דלא היה לה השערות בעת החליצה דמנלן זה לו לידע זה וגם הא כבר חלץ לה בעצמו וכיון דלא שייך ערעורו בזה ע"כ לא חשדינן להו כיון דבעינן לזה שני עדים:
כח
ומה שמסיים המרדכי דכמו דהתם בגיטין קאמרי שהכתב מוכיח ה"ה הכא מוכיח דהוי עביד לגלויי. כוונתו הוא דאף לפי המבואר שם בשיטת אביי דלכן נאמנות בח"ל לומר בפ"נ לפי דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ועכ"ז הא אמרו במשנה בגיטין (דף כ"ג) ויבמות (דף קי"ז) דמה בין גט למיתה שהכתב מוכיח. וע"כ מוכח דבעינן ג"כ הך טעם דהכתב מוכיח לצירוף להסברא דאמר אביי דכיון דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ע"כ אין חשודות לקלקלה דבשביל זה הטעם לחוד אין להקל רק ע"י צירוף הטעם דהכתב מוכיח. וע"כ הוכרח המרדכי לומר דגם התם בבדיקות השערות יש סברא זו לומר דהוי דבר מוכיח המסייע לדבריה משום דהוי מילתא דעביד לגלויי ומסיים המרדכי בשם ראבי"ה דהוכיח כן מן הא דאשתמודעינהו משמע אפי' קרוב אפי' אשה דגלויי מילתא בעלמא כדאמרו בפרק החולץ. ומדסתמו שם משמע דאף חמש נשים נאמנות שם וה"ה הכא בבדיקות השתי שערות. הרי להדיא דהמרדכי מסיק לדמות גם הכרת האח לבדיקות השערות דעל כולן נאמנות אף חמש נשים ואדרבה עיקר ראייתו לבדיקות השערות דנאמנות החמש נשים הוא מן מה שהוכיח הראבי"ה מהך דאשתמודעינהו דסתמו ואמרו אפי' קרוב ואשה ולא חילקו ביניהם א"כ מזה מוכח כמש"כ דנאמנות על הכרת האח אף החמש נשים. כיון דקיי"ל לדינא כאביי דבגיטין כנ"ל. ודברי המרדכי הנ"ל הובא בדרכי משה סי' קס"ט ס"ק ח':
כט
וע"פ מש"כ דמבואר במרדכי דבעינן ג"כ הטעם שיהיה איזה הוכחה לדברי'. יש לדון עפ"ז במה שכתב הרמ"א בסי' ז' סעיף א' דבעדות שבוי' נאמנות הנך חמש נשים וכמש"כ הב"ש שם לבאר זה. דהא התם לא הוי הוכחה המסייע לעדותן. וע"כ י"ל דהנכון עם הח"מ דשם החולק על הרמ"א. ואפשר לומר דגם התם יש הוכחה המסייע לעדותה דהא מה"ת אוקמינן אותה על חזקת היתר ומה"ט אמרו דבשבויה הקילו וכיון דמה"ת א"צ לעדות כלל. ע"כ הוי זה הוכחה מעליא להאמין לנשים הפסולות ג"כ. וכמו התם בהובאת הגט דכיון דמה"ת א"צ קיום אמרו ע"ז שהכתב מוכיח לסייעה. וה"ה התם בשבויה ג"כ מקרי זה הוכחה המסייעה ונאמנות. והנכון כמש"כ הב"ש שם להכריע כדברי הגהות אלפסי וכמו שפסק הרמ"א שם: