אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן ס › ענף ה

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן ס · ענף ה

ענף ד

יח

ונלע"ד לומר דהא דמצינו דפסלו חז"ל להנך חמש נשים דזהו רק היכא דעיקר העדות אף בנשים דעלמא דאינן נאמנות מה"ת רק מדרבנן כמו בעדות מיתת הבעל. דאף לשיטת הסוברים דע"א נאמן מה"ת בעדות מיתת הבעל. דזה אינו רק בע"א כשר אבל בעדות קרובים ונשים לכ"ע אינו רק מדרבנן. בזה מצינו דפסלו חז"ל להנך חמש נשים. ואף דמה דפסלו חז"ל אותם מן חשש שנאה אין זה חשש מה"ת דהא קיי"ל דאף שונא כשר להעיד מה"ת כמבואר בשו"ע ח"מ סי' ל"ג. זולת שונא גמור לשיטת הרש"ל ואף בזה חלקו עלי'. וי"ל דאף דפסלו חז"ל להנך חמש נשים דזה אינו רק במה דעיקר העדות דנאמנים נשים וקרובים אין זה רק מדרבנן ע"כ בכה"ג דיש לחוש לשנאתם לשנאתם לא תקנו חז"ל בכה"ג להאמינם. וכמש"כ כעין זה בשירי קרבן ליבמות בירושלמי פ' ט"ו ה' ד' בד"ה מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות כו' ע"ש. וה"ה בהנך חמש נשים דפסולות להביא גט בארץ ישראל אף דמה"ת א"צ קיום עכ"ז כיון דכבר תקנו חז"ל להצריך קיום בכל השטרות. והדין הוא בשטרות דבעינן שני עדים כשרים על הקיום. וע"כ אף דבגיטין האמינו לע"א המעיד בפ"נ. זהו משום דבמקום עיגון הקילו חז"ל וכמבואר בגיטין (דף ג'). וכן בארץ ישראל לא הצריכו קיום כלל משום דהקילו בכה"ג משום חשש עיגון וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ב' ע"א) בד"ה ואם יש עליו עוררים כו'. ולכן בהנך חמש נשים החמירו חז"ל דפסולות להביא הגט ואוקמינן בזה על תקנתם שתקנו בכל השטרות להצריך קיום כדין ולא האמינום חז"ל. אבל היכא דעיקר נאמנות האשה הוא מה"ת כמו בהכרת אחיו דנאמנים מה"ת משום דהוי עביד לגלויי ביותר. ואף בממון נאמנים בכזה משום דהוי מילתא דעביד לגלויי ביותר וזה עדיפא מכל עביד לגלויי דמיתה דלא מהימן מה"ת גבי ממון. וע"כ י"ל דבכה"ג לא פסלום חז"ל כיון דעיקר נאמנות שלהם מועיל אף מה"ת דנאמנים בעדותן מה"ת מצד עצם עדותן דקים להו דלא משקרי כיון דהוי עביד לגלויי מיד. ע"כ בכה"ג לא מצינו דפסלו חז"ל אף להנך חמש נשים ולא גמרינן דאורייתא מדרבנן היכא דליכא ראיה מוכרחת למילף. וכן מצאתי בכנסת יחזקאל סי' פ"ג שכתב כעין זה בשם הרש"ל דדוקא היכא דעיקר נאמנותם אינו רק מדרבנן בזה פסלו עדותם ע"ש:

יט

אך ממה דאמרו בסוטה (דף ל"א) דחמש נשים בעדות סוטה א"נ לפוסלה מכתובתה. אף דעדות נשים בטומאת סוטה נראה דהוא מה"ת אפ"ה אמרו דא"נ להפסיד כתובתה מצד ששונאות אותה. הרי מוכח דלא כמו שכתבתי. אכן לפי מה שראיתי בספר מראות הצובאות בפתיחה לסי' י"ז שהוכיח דעדות נשים וכיוצא גם בטומאת סוטה א"נ רק מדרבנן. א"כ שפיר כתבתי דאין לנו ראיה מוכרחת למילף דגם היכא דנאמנת בעדותה מה"ת דגם התם פסלו חז"ל. ולכן כיון דליכא ראיה מוכרחת ע"ז. מוקמינן על הדין דאין לחוש שיעידו עדות שקר משום חשש שנאה. אך כבר כתבתי בספרי נחל יצחק סי' ל"ה סעיף ה' ענף ד' להוכיח מירושלמי סוטה פ"ו ה"ב וז"ל ועד אין בה אין לי אלא עד מניין אף עבד ושפחה ת"ל ועד אין בה מ"מ עכ"ל הרי דגם נשים ועבדים נאמנים בעדות סוטה מה"ת. ולכן שפיר יש להוכיח מן מה דפסלו חז"ל עדות הנשים הללו דלא תהיה נאמנת להפסיד כתובתה. דאף היכא דיש לה נאמנות מה"ת דג"כ פסלו חז"ל להנך חמש נשים:

כ

ועכ"ז יש לדחות זה דהא מצינו לכמה תנאי בירושלמי סוטה פ"ו ה"ב שם דס"ל דאף ע"א כשר דנאמן לטמאותה ועכ"ז לא מהימן להפסיד כתובתה משום דלא מצינו לע"א דיהי' נאמן בממון כו' וז"ל שם. ואיכן מצינו ע"א בא"א כו' כשם שע"א נאמן לטמאותה כך נאמן להפסיד כתובתה חזר ר"ע להיות שונה כר"ט דא"נ להפסיד כתובתה עכ"ל. וראיתי שם במראה הפנים ד"ה ואיכן מצינו ע"א בא"א כו' שכתב והא דנאמן ע"א להעיד שמת בעלה הא כתבו התוס' דמשום עגונא הקילו. ובאמת אף לפי הסוברים דע"א כשר נאמן מה"ת בעדות מיתה ג"כ א"ש דהא הטעם הוא משום דהוי מילתא דעביד לגלויי אבל היכא דלא הוי עביד לגלויי וכמו הנידון דמיירי התם בעדות טומאת סוטה. בזה י"ל עדיין דאיכן מצינו בכה"ג דיהיה נאמן ע"א בא"א. וע"כ אין ראיה מירושלמי הלז להכריע כהסוברים דרק מדרבנן נאמן ע"א במיתה:

כא

נחזור לענינינו דכיון דמצינו בירושלמי דכמה תנאי ס"ל דאף ע"א כשר א"נ להפסיד כתובתה וחזר ר"ע להיות שונה כר"ט ומתניתין דשם הוא עד שלא הודה ר"ע לר"ט. ועיין בקרבן העדה שם. ואף דלדינא קיי"ל כמבואר בהמשנה דע"א נאמן להפסיד כתובתה בעדות סוטה. עכ"ז י"ל דזה אינו רק מדרבנן. אבל מה"ת אמרינן דאין ע"א קם בממון. ובפרט בעדות נשים דמיירינן בודאי יש לומר דאף דנימא דעל טומאת סוטה שלא תשתה נאמנות מה"ת אבל להפסיד הכתובה י"ל דא"נ רק מדרבנן. ע"כ שפיר י"ל עדיין כמש"כ דאין לנו ראיה מוכרחת דאף בדאורייתא פסלו חז"ל להנך חמש נשים וכנ"ל:

כב

אכן יש להוכיח דאף היכא דהוי מילתא דעביד לגלויי מיד. ג"כ חשדינן להנך חמש נשים דא"נ דמשום שנאתן לא מירתתי לומר שקר אף שיוכל להגלות מיד כיון דכוונתן לקלקלה על בעלה אף שיגולה שקרה. והוא דביבמות (דף קכ"ב) גבי מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פב"פ ממקום פלוני מת כו'. ובגיטין (דף ס"ו) גבי מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כו' הקשו בגמ' שם דילמא צרה הואי כו' ומשני בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין ולכן לא חיישינן לצרה ולשד וכמש"כ התוס' יו"ט ביבמות פ' ט"ז משנה ו'. וקשה הא שם בהיה מושלך בבור הוי מילתא דעביד לגלויי בקל ומיד. דמירתתי שמא ירדפו מיד לחפש בהבור או על ההר מי הוא האומר כן. ואפ"ה חשו לצרה דמחמת שנאתה דמכוונת לקלקלה לא מירתתי לשקר אף בדבר שיכול להגלות מיד. וע"כ קשה לומר לכל מה שרציתי לומר ולחלק. ואף שיש לי עדיין לדחות זה ההוכחה. עכ"ז קשה לבנות יסוד ע"ז. ועיין בקצה"ח סי' מ"ט ס"ק ב'. ולדעתי נראה דלא כדברי הקצה"ח בזה. ויש להאריך בזה הרבה וקצרתי:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה