עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ס · ענף ד
יד
ועכשיו נשובה לעיין בעיקר השייך לדינא בנ"ד והוא דידוע מה שכתב הבית יוסף בסי' קנ"ז שהביא לדברי הריב"ש בסי' קפ"ב דדוקא קודם מעשה נאמן אשה וקרוב בהכרת אחיו וכתב ע"ז הבית יוסף דמן דברי הפוסקים משמע דאפילו בשעת מעשה סומכין עליהן. והובא בגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ד ובספר עזרת נשים להגאון בעל גט פשוט בס"ק כ"ד וכן הכריע הגאון ר"ע איגר זצ"ל בהגהות לח"מ סי' מ"ט סעיף ב'. והריב"ש בסי' קפ"ב הוכיח כדבריו מן מה שהקשה בעל התשב"ץ בסי' פ"ג על מה שכתב הרי"ף ביבמות פ' י"ג דלכן נבדקות ע"פ נשים משום דסמכינן על חזקה דרבא. דל"ל לטעמא דחזקה דרבא הא בלא"ה נאמנות משום דה"ל מילתא דעביד לגלויי והעלה בעל התשב"ץ לדברי הרי"ף בצ"ע. ועפ"ז הוכיח הריב"ש דבשעת מעשה לא מהימני אשה וקרוב והתם גבי בדיקות השערות דהיה בשעת מעשה בזה הוכרח הרי"ף לחזקה דרבא כן הוא קוטב דבריהם. ויש לתמוה על לשון הראשונים הנ"ל דהקשו כן על הרי"ף דהא כן מבואר להדיא בנדה (דף מ"ח) דאמרו דלכן נבדקות ע"פ נשים לאחר הפרק דחזקה דרבא מסייע ור"ש דלית ליה חזקה דרבא ס"ל דא"נ. א"כ הי' להם להקשות כן על המבואר בגמ' להדיא אבל על הרי"ף אין שום קושיא דהא הביא למה דמבואר בגמ' בפירוש:
טו
ובאמת תקשה להחולקים על הריב"ש וס"ל דאף בשעת מעשה נאמנים אשה וקרוב דהא מבואר להדיא בסוגיא מפורשת בנדה דדוקא משום חזקה דרבא מסייע להו נאמנות כו'. ואפשר לחלק דשאני בבדיקות השערות דזה לא הוי עביד לגלויי כ"כ דיכול להיות דנשרו לאח"ז. וע"כ לא מירתתי כ"כ לשקר דאף אם לא ימצאו השערות לאח"ז יש להם מקום התנצלות לומר דנשרו לאח"ז. ועפ"ז יש לדון בהא דאה"ע סי' קס"ט סעיף יו"ד ובב"ש שם ס"ק ז' וקצרתי. או די"ל דשא"ה בבדיקות השערות דיש לומר לאוקמי על חזקת קטנות דיש לפנינו וכמו דכתב הבית יוסף בסי' קס"ט בשם המרדכי פ' מ"ח שכתב זה הסברא דכיון שהוא בחזקת קטן אין הקרובים נאמנין להוציאו מאותה חזקה. והובא ביש"ש ליבמות פ' י"ב סי' כ"ו. וכן הוזכרה אותה הסברא במחנה אפרים ה' אישות סי' א' שכתב דהיכא דלא הוחזקה בשנים ה"ז בחזקת קטנה עומדת. [ומש"כ המרדכי שם דהא דנאמנים אשה וקרוב בהכרת אחיו מיירי היכא דהוא מוחזק שהוא אחיו. כבר כתב הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ב' דלא משמע כן מן הפוסקים]. ודוקא היכא דאין כנגדו חזקה המנגדתו בזה אמרו דאשה וקרוב נאמנין לברר הדבר דזהו אחיו הידוע לנו דיש לו אח עכ"פ. וזהו כעין סברת הר"נ בקידושין (דף ס"ג) דהובא באה"ע סי' ל"ז בב"ש ס"ק מ"ה וכמש"כ הבית מאיר בסי' קנ"ז ס"ק ו'. וע"כ התם גבי בדיקות השערות דיש לנו חזקת קטנות המנגדתו ע"כ בעינן שם לטעם דחזקה דרבא דלולי זה לא הי' נאמנין. אבל היכא דאין לנו לדון אוקי אחזקה הסותרו. בזה נאמנין אף היכא דליכא חזקה המסייעם. והעיקר הוא דהיכא דליכא אוקי אחזקה הסותרו בשעת עדותו דבא לפנינו להעיד. אז נאמן לברר מן התורה וע"כ אף בממון נאמנים אשה וקרוב לברר שם הלוה והמוכר לכתוב על שמו להשטר כמבואר בח"מ סי' מ"ט סעיף ב'. וכמש"כ הרי"ף ביבמות שם והרא"ש והנ"י בב"ב (דף קס"ז) ובמ"מ פ' כ"ד ה' מלוה. [ועיין בקצה"ח סי' מ"ט ס"ק ב' וקצרתי]. והא דר"ה (דף כ"ב ע"ב) דנאמן ע"א להעיד דקידשו את החודש משום דהוי עביד לגלויי אף דהוי נגד אוקי אחזקה לומר דלא נעשה דבר המחודש י"ל דשא"ה דהוא עד כשר. משא"כ בקרוב ואשה י"ל דאינם נאמנים היכא דאוקי אחזקה הסותרו כנ"ל. ועדיין יש לעיין ע"ז מהא דאה"ע סי' קנ"ז סעיף ו' וע' בבית מאיר שם ויש לחלק וקצרתי. ויש לנו מה להאריך בכ"ז. אך כיון שכתבו הפוסקים להכריע לדינא דלא כהריב"ש דה"ה אף בשעת מעשה נאמנים אשה וקרוב ע"כ כן ננקוט לדינא:
טז
והעיקר מה דיש להסתפק בחמש נשים הפסולות להעיד על מיתת הבעל או על מיתת היבם דאפשר דפסולות ג"כ לעדות בהכרת האח או דאפשר דכיון דגלוי מילתא בעדות הכרת האח זה מקרי עביד לגלויי בקל וביותר מן עדות מיתת הבעל והיבם. ומה"ט נאמנין אף בממון וכמש"כ התשב"ץ בסי' פ"ג והריב"ש בסי' קנ"ה. ע"כ י"ל דלכן עדיף לן הנאמנות דחמש נשים בעדות הכרת האח מן עדות על מיתת פלוני. והנה המרדכי פ' מ"ח כתב דבדיקת השערות יכול להיות אף ע"י חמש נשים משום דהוי עביד לגלויי. ולפ"ז י"ל דה"ה בהכרת האח. אך אין זה הכרח כ"כ לנ"ד דיש לחלק דשא"ה דחזקה דרבא מסייעם. וראיתי במשנה למלך ה' גירושין פ' י"ב ה' י"ז שכתב בד"ה נ"ל דאם הועד על א' במשאל"ס ע"י הכשר להעיד כו' דיצאה מאיסור תורה אלא משום חומרא מדרבנן לא תנשא לכתחילה ושוב העידו א' מן ה' נשים אלו עדות המועיל להתירה לכתחילה בכי הא מילתא אפשר דסמכינן עלייהו כיון שעיקר העדות נתקיים ע"י אחרים ויצתה ע"פ כשרים מחזקת א"א ולא פסלו חכמים אלו הנשים אלא כשעיקר עדות תלוי בדיבורייהו כו' עכ"ל המל"מ. ומשמע לפי דבריו דלאו דוקא בחומרא דמשאל"ס דאם ניסת לא תצא כתב לסברתו אלא דה"ה בכל חומרא מדרבנן כיון דמה"ת יצתה מחשש איסור א"א דלדברי' יש להקל דיהי' החמש נשים נאמנות. אך לבסוף כתב המל"מ שם לחלק בסברא דהיכא דניסת לא תצא לא מציא לקלקלה. אבל בהסברא שכתב המל"מ שם מתחילה א"כ זה שייך בכל איסור דאינו רק מדרבנן ע"ש:
יז
ולפ"ז אפשר לומר כיון דבהכרה ע"פ דין תורה נאמנים החלוץ והנחלצת בעצמם וכמש"כ התוס' ביבמות (דף ק"ו) והטעם הוא דמירתתי לשנות שמם בשקר. או דלכן מה"ת נאמנות בלא עדות ההכרה דזהו ע"פ סברת הרמב"ן והרשב"א והנ"י ליבמות (דף ק"ו) דכתבו לדמות זה לקדושין (דף ס"ג) דנאמן ליתן גט משום חזקה דא"א חוטא ול"ל. ואף שהעלו לחלק. עכ"ז אין זה רק מצד חומרא מדרבנן היכא דאינו רוצה לכונסה רק לחלוץ לה וכיון דמה"ת יצתה מחשש דאורייתא ע"י החליצה אף בלא עדות על ההכרה. ע"כ אפשר לומר דיהי' אף חמש נשים נאמנות להתירה ע"פ החליצה אף מדרבנן כיון דמה"ת יצתה מחשש דאורייתא וכפי מש"כ המל"מ מתחילה כנ"ל. אך באמת יש להוכיח דאף היכא דיצאנו מחשש דאורייתא עכ"ז כיון דנאסרת מדרבנן ובעינן בירור עכ"פ מדבריהם ע"כ כיון דפסלו חז"ל להנך חמש נשים לכן אינן נאמנות אף במה דהוי רק איסור מדרבנן. דהא בגיטין (דף כ"ג ע"ב) אמרו בהנך חמש נשים דדוקא בחוץ לארץ נאמנות לומר בפ"נ כיון דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה אבל בא"י דאי אתי בעל ומערער משגחינן בי' ע"כ אינן נאמנות. והא התם עיקר החשש אינו אלא חשש מדרבנן. דהא מה"ת קיי"ל דהוי כנחקרה עדותן בב"ד וא"צ לקיים כלל וכמש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ב ע"ב) ד"ה דינא הוא כו' דאפילו גזלן מוחזק שהוציא שטר א"צ קיום מה"ת כו'. א"כ ה"ה הכא דמה"ת אינן חשודות אף חמש נשים לזייף את הגט ואפ"ה אינן נאמנות. הרי מבואר דאף במה דהוי רק חשש דרבנן פסלו חז"ל להנך חמש נשים. ואף באומרות בפ"נ אינן נאמנות בא"י וכמש"כ הרשב"א בחי' לגיטין שם והב"ש בסי' קמ"ב ס"ק ג' וקצרתי. וכן מוכח במה דכתב הרמ"א באה"ע סי' ז' סעיף א' בשם הגהות אלפסי לכתובות דהנך חמש נשים נאמנות בעדות שבוי'. והח"מ ס"ק ב' הקשה ע"ז ודעתו דא"נ. הרי דס"ל להח"מ בפשיטות דאף איסור שבוי' דאינו רק מדרבנן דג"כ פסלו להנך חמש נשים. ואף להרמ"א והגהות אלפסי שם דהכשירו. הא כתבו הטעם שם שאין לחוש שהן באות לקלקלה כמו שיש לחוש בא"א וכמש"כ הב"ש שם בס"ק ב' בארוכה. א"כ מוכח דאף באיסור דרבנן פסולות הנך חמש נשים. ע"כ עדיין יש להסתפק אם נאמנות הנך חמש נשים על הכרת האח דאינו רק מדרבנן: