עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נט · ענף ג
יג
וכה"ג מצינו לחלק באה"ע סי' קל"ב בב"ש ס"ק י"ג בשם הר"נ והרשב"א שכתבו גבי חשש שני יוב"ש דהשליח אינו נאמן כשאין לו מיגו דחיישינן שמא משקר משום הפסד שכרו או משום דלא ליהוי עלי' תרעומות אבל אדם אחר נאמן ע"ש. וסברתם ג"כ הוא ע"פ מש"כ לעיל דכיון דחשש ב' יוב"ש אינו רק מדרבנן כמש"כ התוס' ב"מ (דף כ') והפני יהושע גיטין (דף כ"ז) ובתשובת רע"א זצ"ל סי' ק"ז. ע"כ ממילא נסתלק החזקת א"א ולא הוי רק ספק השקול מדרבנן דאף דהוי דבר ערוה עכ"ז מהימן ע"א. והא שהקשה הבית מאיר והתו"ג שם מהא דריש גיטין דדוקא לשליח הימנוה ולא לאחר. לענ"ד אין זה קשה כלל די"ל שא"ה דהיה תקנה כללית על הגיטין הנשלחים בלא קיום מחמת חשש ערעור הבעל דלא יהיה נאמן הבעל בערעורו כמבואר שם בגמ' דהאי קולא חומרא הוא כו' חד אתי בעל ומערער כו' מעיקרא מידק דייק כו' ע"כ תקנו דדוקא השליח יהיה נאמן כדי דלא יהיה חשש לעז מערעור הבעל ואין זה רק בחשש זיוף. אבל גבי חשש אם איבד הגט דשמא הוא מיוב"ש אחר דזהו חשש במקרה בזה לא מצינו דתקנו לחוש לערעור הבעל בזה. ותקנתא מתקנתא לא ילפינן כידוע. ובמה דמצינו דגזרו גזרו ואין למדין מזה על מק"א ובפרט בנפילה דלא שכיחא ולא גזרו. וע"כ מוקמינן אדינא דכיון דהא דחשו לב' יוב"ש זהו משום חזקת איסור דא"א. ע"כ ממילא לא הוי רק ספק השקול מדרבנן דהא יש בזה סברא מעליא להכחיש לחזקת א"א מצד דלא שכיח דיוב"ש הב' יאבד ג"כ הגט ע"כ אין דינו כדבר ערוה. והא דריש גיטין דמקשה הש"ס לר"מ דחש למיעוט ליבעי תרי. דמזה יש להקשות על ראשונים הנ"ל. דהא חזינן דאף בדרבנן בחשש ערוה בעי תרי מדינא. הא כבר כתבתי סברא נכונה דשא"ה כיון דר"מ חייש למיעוט אף היכא דליכא חזקה ע"כ ממילא נשארת החזקת א"א על מקומה ואין ע"א נאמן וא"ש דבריהם אך בלא"ה לפמש"כ התוס' בכורות (דף כ') דלר"מ מיתסר מה"ת אינו ראיה מהתם. עכ"פ מצינו דבספק השקול דאינו רק מדרבנן דאף בחשש ערוה ג"כ ע"א מהימן ודוקא בחשש נוגע לא מהימן:
יד
א"כ ה"ה בנ"ד י"ל דמה"ט מחלק המחבר בשו"ע דאשה בעצמה לא מהימנא משום דחשדינן לה למשקר למען טובתה שלא תפול לפני היבם לחליצה ותהיה מותרת להנשא בלא חליצה. אבל באשה אחרת ודאי מהימנא וככל דרבנן דנאמנות הנשים. ובפרט היכא דיש הרבה צדדים להקל וכמש"כ המנחת יעקב והובא ביו"ד סי' פ"ד בפרמ"ג ס"ק ל"ה ע"ש ובנ"ד יש הרבה צדדים להקל דהא לא הוי רק מדרבנן ולכמה פוסקים הוי יבמה לשוק ככל איסורים דאינו דבר ערוה. ובפרט דהך מילתא בחשש נפל דקילא מכל איסורי דרבנן דהא אם ניסת לכהן כיון דא"א בחליצה הקילו בזה דלא תצא. וכמבואר ביבמות (דף ל"ז) ושו"ע סי' קס"ד סעיף ז' שכתבו שאין אוסרין אשתו משום ספק דבריהם. אלמא דהך איסור קילא מכל איסור דרבנן דאסרינן אף דיעבד אף במקום דאי אפשר ע"כ ודאי הדין הוא דנשים נאמנות בזה. מכש"כ מכל איסור דרבנן דנאמנות. ע"כ דעתי מסכמת להקל בנ"ד וכהכרעת רע"א זצ"ל והחמדת שלמה וכדעת מעכת"ר:
טו
ובמה שכתב בתשובת רע"א זצ"ל בסי' פ"ט דע"פ עדות הע"א שראה שהוכר עוברה ובאופן שאחר שהוכר עוברה שהה העובר במעי אמו ששה חדשים דכיון דאין עובר ניכר בפחות מן ג"ח. דכיון דעכ"פ ברוב נשים ליכא היכרא קודם ג"ח דיש להקל דאף דלענין רוב וולדות בני קיימא החמירו חז"ל מ"מ מותרת משום דהוי תרי רובי כו' ע"ש. וכת"ר שקיל וטרי בזה הרבה הנה כעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף י' גבי היתר עגונא דאף דהחמירו לחוש למיעוטא מ"מ היכא דאיכא תרי רובי מקלינן. ונלע"ד דזהו כוונת הראב"ד ה' מעשר פ' י"א ה' י"ג שכתב להקל בדמאי במקום ס"ס. והכ"מ הקשה שם דכיון דהחמירו בדמאי לחוש למיעוטא ה"ה דיש לחוש במקום ס"ס. אבל באמת אין זה קשה דשאני היכא דליכא אלא חד רובא. אבל היכא דיש רוב דרוב ע"ה מעשרים וצירוף לזה הך ס"ס ה"ל כמו תרי רובי דהא ס"ס ה"ל כמו רוב ע"כ לא מצינו דהחמירו חז"ל בזה. ועיין בספרי עין יצחק ח' אה"ע סי' כ"ב ענף א' שהבאתי לירושלמי פ"א דדמאי הקלין שבדמאי דאמר ר' יוחנן כו':
טז
והטעם פשוט דבכה"ג ה"ל כמו מיעוט דמיעוטא דלא חיישינן ולכן אף דנימא להחמיר בהיתר עגונא בחשש א"א דאף תרי רובא לא יהי' מועיל להתירה. מ"מ שאני במקום חשש יבמה לשוק. דהא במקום חשש א"א מצינו להתוס' בבכורות (דף כ') שכתבו דבמים שאין להם סוף הוי מיעוט שאינו מצוי דמה"ט אם ניסת לא תצא ומ"מ כ"ז שלא ניסת החמירו חז"ל וכ"כ המרדכי סוף יבמות. וכ"כ התוס' בקדושין (דף נ' ע"ב) בד"ה מקדשי והדר מסבלי דאף ברוב מסבלי והדר מקדשי חשו חז"ל למיעוט אף דיש שם גם חזקת פנוי' ובכל מקום אמרו דברוב וחזקה ה"ל המיעוט כמו מיעוט דמיעוטא. דמ"מ חשו חז"ל במקום חשש א"א. והטעם הוא כמש"כ הרמב"ם והובא בח"מ סי' רפ"ד סעיף ד' שהחמירו בדברים אלו מפני איסור כרת ע"ש. אבל ביבמה לשוק דלא ה"ל איסור כרת מצינו דהקילו היכא דה"ל רוב וחזקה לשוק כמבואר ביבמות (דף קי"ט ע"ב). א"כ ה"ה במקום תרי רובי ג"כ מקלינן משום דה"ל מיעוט שאינו מצוי ע"י הנך תרי רובי. גם יש לחלק דשאני יבמה לשוק דלא מקרי דבר שבערוה כמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ה' ובמק"א הארכתי בכ"ז. וכש"כ לפי מש"כ התוס' ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ד"ה הא לא שהה כו' דהא דחשו למיעוט נפל זהו משום דהוי מיעוט המצוי. א"כ היכא דאיכא תרי רובי דלא מקרי מיעוט המצוי י"ל דהקילו חז"ל. ויש לנו לסמוך ע"ז ולהקל בנ"ד על סמך הנך תרי רובי:
ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק.