עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נט
מה שהשבתי לגאון א' ע"ד אשה אחת שנתאלמנה וזקוקה ליבם קטן וילדה וולד שגמרו שעריו וצפרניו ומת אחר ארבעה ימים ללידתו וע"פ עדות נשים הוא וולד שכלו חדשיו וכפי המבואר בתשובת רע"א זצ"ל סי' פ"ט ובחמדת שלמה סי' פ' והעלה מעכ"ת להקל. וביקש ממני לחוות דעתי בזה. ומחמת רוב טרדתי אין לי יכולת לעיין הרבה בכ"ז וע"כ באתי רק בקצרה:
ענף א
א
תשובה בעז"ה והוא. כי הכרעת רע"א זצ"ל בתשובה סי' פ"ט והחמדת שלמה סי' פ' דנשים נאמנות בזה. והבית מאיר בסי' קנ"ו הכריע דנשים אינן נאמנות. ואף לשיטת הסוברים דניתן לי בן נאמן ע"א. שא"ה דהוי עביד לגלויי כמש"כ הרמב"ן. ובאמת לדינא הסברא נותנת דיהי' נאמנות נשים בזה. דהא כיון דנקטינן דמה"ת הוא ולד מעליא אף דמת בתוך ל' יום. ומה"ט באשת כהן כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן ואף בחלה ומת כהכרעת רע"א זצ"ל דגם בזה אמרינן דהוי רוב מעליא. וע"כ אף דנימא דיש בזה חזקת איסור וכמש"כ הגהות מרדכי לכתובות פ' אלמנה ניזונית דמה"ט החמירו לחוש למיעוט וולדות משום סמוך מיעוט לחזקת איסור דמעיקרא היתה בחזקת איסורא לשוק והוי פלגא ופלגא מדרבנן ע"ש. ובאמת לדינא יש לדון הרבה בזה דזה לא מקרי חזקת איסור וכמש"כ כת"ר. אך קשה עלי להאריך בזה. אך אף לפי דברי המרדכי הנ"ל עכ"ז הא לא מקרי זה אתחזק איסורא. דקיי"ל דאין עד אחד נאמן אף בשאר איסורים כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז. דהא כיון דמה"ת רובא עדיף מחזקה. אך רבנן החמירו בזה. ואף דנימא סמוך מיעוטא לחזקה. עכ"ז הא אין זה רק ספק השקול. והא בספק השקול נאמן ע"א אף בספק דאורייתא. ומכש"כ בדרבנן. א"כ מן הדין אין שום סברא להחמיר בע"א בזה ובוודאי נאמן ע"א לומר דכלו חדשיו. ודוקא בניתן לי בן ס"ל להרבה פוסקים דע"א אינו נאמן משום דהוי אתחזק איסורא מקודם דילדה. משא"כ בילדה וולד אך דהוי ספק אם הוא וולד קיימא דלדינא נקטינן דיש בזה רוב מה"ת. א"כ ליכא בזה חזקת איסור כלל והוי ספק השקול ומדרבנן. דמה"ת רוב עדיף. וע"כ הדין נותן דנאמן ע"א:
ב
ואף דיש מקום לומר דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה דלכן אף בספק השקול אינו נאמן ע"א היכא דלא הוי עביד לגלויי. עכ"ז הא כבר הכריע הנו"ב במ"ק סי' נ"ד להשיג על המרדכי והעלה דיבמה לשוק לא הוי דבר ערוה כיון דאין הוולד ממזר וע"ש. ועוד דאף לפמש"כ המרדכי דמקרי דבר ערוה. עכ"ז הא ידוע שיטת הרמב"ן המובא בהר"נ לגיטין בסוגיא דשליש דהיכא דליכא חזקת איסור נאמן ע"א אף בדבר ערוה. וכן כתב המהרי"ק בתשובה סי' ע"ב. א"כ לפ"ז בנ"ד דאף דנימא דיבמה לשוק הוי דבר ערוה. עכ"ז הא כיון דהוי רובא דאף דנימא סמוך מיעוט לחזקת איסור כמש"כ המרדכי לכתובות. מ"מ לא הוי רק ספק השקול דנאמן ע"א אף בדבר ערוה. ובפרט דלא הוי רק מדרבנן. אך עדיין יש להעיר על זה ע"פ הא דגיטין (דף ב' ע"ב) דאי' שם ולרבה כו' ליבעי תרי כו' אבל הכא דאתחזק איסורא כו' רוב בקיאין הן ואפילו לר"מ דחייש למעוטא סתם ספרי דדיינא מגמר גמירי והוי כמו מיעוט דמיעוטא. אלמא מבואר להדיא בסוגיא זו דאם חיישינן למיעוטא כמו לר"מ דלא מהימן ע"א וע"כ הוכרחו לתרץ דהוי מיעוט דמיעוטא דלא חייש ר"מ ג"כ. וקשה באמת לפי מש"כ הרמב"ן הנ"ל דהיכא דלא אתחזק איסורא נאמן ע"א. וכמש"כ המהרי"ק הנ"ל שם להוכיח מהאי סוגיא דאמרו אבל הכא דאתחזק איסורא הוי דבר בערוה דמשמע דאם לא אתחזק איסורא הי' נאמן ע"א מן הדין. א"כ לפ"ז תקשה דמאי מקשה הש"ס אליבא דר"מ דחייש למיעוט דלא יהיה מהימן ע"א. הא אף לר"מ דחייש למיעוטא אינו אלא ספק השקול וגם זה אינו ברור דהוי מה"ת וי"ל דז"א רק מדרבנן משום דמה"ת הא גם לר"מ רובא וחזקה רוב עדיף. וכמש"כ התוס' ביבמות (דף קי"ט) ד"ה מחוורתא כו' וקושיות רע"א שם תירצתי במק"א. ועיין בכורות (דף כ') בתוס' שם. עכ"פ ביבמות כתבו התוס' להסתפק בזה. וכיון דבספק השקול מה"ת נאמן ע"א כיון דלא אתחזק איסורא לשיטת הרמב"ן והמהרי"ק הנ"ל אף בדבר ערוה. א"כ ה"ה בהא דחייש ר"מ למיעוטא והוי כש"כ. א"כ מאי מקשה הגמ' ותקשה מזה על שיטתם:
ג
ובאמת לפמש"כ יהיה מזה סייעתא למה שכתב הרמב"ן בחי' ליבמות (דף פ"ח) ד"ה מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק כו' ועוד דהוי דבר שבערוה כו' בין הוחזק איסורא בין שלא הוחזק כו' אין דבר בערוה פחות משנים כו' ע"ש. וכן גירסת הר"נ בחי' לגיטין (דף ב'). הרי להדיא דהרמב"ן בחי' שינה שיטתו ממה שהובא בשם הרמב"ן בר"נ בסוגיא דשליש כנ"ל. וס"ל להדיא דדבר ערוה אף בלא איתחזק איסורא ג"כ אין ע"א נאמן. ולפי שיטתם וגירסתם א"ש בפשיטות מה דמקשה הגמ' בגיטין שם ולר"מ דחייש למיעוטא אמאי נאמן ע"א. דקאי על מה דאמרו שם לעיל ועוד דה"ל דבר ערוה כו'. א"כ משום דבר ערוה אף למ"ד דחייש למיעוטא אף דליכא חזקת איסור משום דהרוב מסלק להחזקה. עכ"ז כיון דחז"ל עשו זה לספק השקול. א"כ ה"ל ספק השקול בדבר ערוה. והדין הוא דלא יהיה מהימן ע"א ומוכרח מפשט הסוגיא כשיטתם וגירסתם בזה ועיין במהרי"ק סי' ע"ב מזה וקצרתי:
ד
ולפ"ז הדין נותן ביבמה לשוק אי נימא כהמרדכי דס"ל דזה הוי דבר ערוה. ע"כ כיון דחז"ל חשו למיעוט וולדות דהוי נפלים אף דאיכא רוב מה"ת הסותרו. עכ"ז כיון דחז"ל חשו למיעוטא בזה והוי ספק השקול עכ"פ מדרבנן. א"כ הדין נותן דלא יהיה מהימן ע"א להעיד דכלו חדשיו דהא מצינו בגיטין הנ"ל דאף בספק דאינו רק מדרבנן דאינו נאמן ע"א בדבר ערוה. א"כ ה"ה בנ"ד. ואפשר דזהו טעם דתשובת הרא"ש דהובא בטוש"ע לאה"ע סי' קנ"ו דאשה אינה נאמנת לומר דכלו חדשיו. דטעמו דס"ל כהמרדכי דיבמה לשוק ה"ל דבר ערוה. וגם ס"ל כגירסת הרמב"ן והר"ן הנ"ל דלפ"ז מוכח דאף בספק השקול אין ע"א נאמן בדבר ערוה. ואף בספק דלא מיתסר רק מדרבנן אינו נאמן ע"א. ע"כ החמירו ג"כ בזה דאשה אינה נאמנת אף להעיד לחברתה דכלו חדשיו. ולפמש"כ הא מוכח פשט הסוגיא דריש גיטין הנ"ל כגירסת הרמב"ן והר"נ הנ"ל. אכן לפי גירסת המהרי"ק הנ"ל וכפי גירסתינו בגיטין שם וכפי גירסת התוס' שם דגרסינן אבל הכא דאתחזק איסורא ה"ל דבר ערוה כו' והוכיח מזה הגירסא המהרי"ק שם סי' ע"ב דמוכח מזה דדוקא באיתחזק איסורא אינו נאמן ע"א בדבר ערוה. אבל בלא אתחזק איסורא נאמן ע"א אף בדבר ערוה. א"כ תקשה דמאי מקשה הגמ' לר"מ דחייש למיעוטא כו'. הא אינו רק ספק השקול ונאמן ע"א. א"כ תקשה עדיין לפי שיטת הרמב"ן המובא בסוגיא דשליש בהר"נ ולפי המהרי"ק הנ"ל. מפשט הסוגיא הנ"ל:
ה
והנלע"ד לתרץ זה בסברא די"ל דס"ל להש"ס דכיון דתקנו חז"ל לחוש למיעוטא הוי כמו דלא היה כאן לפנינו מעולם שום רוב רק פלגא ופלגא וממילא נשארת חזקת איסור דא"א דהא ליכא לפנינו שום דבר המנגדה משום דהא נתבטל הרוב מחמת גזירת חז"ל דחשו למיעוט אליבא דר"מ. ומקשה הש"ס שפיר לפ"ז דהא אין ע"א מהימן בדבר ערוה היכא דאתחזק איסורא. ע"כ שפיר י"ל עדיין כגירסתינו וגירסת המהרי"ק ושיטת הרמב"ן בר"נ בסוגיא דשליש הנ"ל. דע"א מהימן אף בדבר ערוה אם לא איתחזק איסורא. ושם שאני דכיון דחשו למיעוט והוי כמו פלגא ופלגא א"כ נשאר לנו ממילא החזקת איסור על מקומה בתקפה ואין ע"א נאמן וא"ש שיטתם. ולפ"ז יש לדון לכאורה ג"כ דלא יהיה ע"א נאמן לומר דכלו חדשיו בחשש יבמה לשוק. אף דנימא כהנו"ב דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה מ"מ הא כיון דחז"ל חשו למיעוט וולדות משום דהוי מיעוט המצוי של נפלים וכמש"כ התוס' ביבמות (דף ל"ו) והרא"ש שם. א"כ נסתלק הרוב מחמת גזירת חז"ל דחשו למיעוטא בזה וה"ל פלגא ופלגא. וממילא נשארת החזקת איסור שהיתה אסורה לשוק מעיקרא על מקומה. ולכן הדין נותן דלא יהיה מהימן ע"א לומר דכלו חדשיו. וכדמצינו לר"מ דחייש למיעוטא דמקרי זה כמו אתחזק איסורא. דאל"כ הא אף ע"א נאמן אף דהוי דבר ערוה. וכדמקשה הגמ' שם בגיטין כנ"ל:
ו
אך ז"א דיש לחלק בפשיטות דשא"ה לר"מ דחייש למיעוטא דהא אף היכא דליכא חזקה חייש ר"מ למיעוטא וה"ל פלגא ופלגא מדרבנן. ע"כ עושה החזקת איסור פעולתה ונשאר על מקומה כמו כל החזקות לברר לנו הספק דהוי זולת החזקה. וע"כ אין ע"א נאמן בזה. משא"כ במה דחשו חז"ל למיעוט נפלים לדידן. י"ל דלכן חשו חז"ל משום דהוי סמוך מיעוט לחזקת איסור. וכמש"כ הגהות מרדכי בכתובות פ' א"נ. א"כ י"ל דעיקר חומרת חז"ל דחשו למיעוטא הוי מחמת החזקת איסור. וכן בהא דאסרו לאכול וולד תוך ח' הוי שם חזקת אינה זבוחה. וכן הא דמקשה הש"ס בשבת (דף קל"ו) ממהל היכי מהלינן לי' הוי שם חזקת נפל. וגם חזקת איסור דהא עד עת המילה הי' אסור לחתוך ממנו מחמת איסור שבת ג"כ דהא לא ידע הסברא דמחתך בשר בעלמא הוי. [ויש לדון בזה הרבה ע"פ סברת הריב"ש המובא בנו"ב במ"ק ח' אה"ע דתרי חזקי שאני. ומש"כ הנו"ב שם וגם מש"כ הנו"ב שם דהני שני חזקות כחדא חשיבי. ואכמ"ל בכ"ז]. ע"כ ממילא כבר נסתלק החזקת איסור מחמת הרוב דוולד מעליא ילדן ולא הוי רק כמו כל ספק השקול דאף בדבר ערוה נאמן ע"א לשיטת הרמב"ן המובא בר"נ בסוגיא דשליש והמהרי"ק וכפי גירסתינו. דבלא איתחזק איסורא נאמן ע"א אף בדבר ערוה. וכן לפמש"כ הגהות מרדכי לכתובות פ' י"א דהחשש דמיעוט נפלים הוי מיעוט דמיעוטא וכמו הא דאמרו בגיטין (דף ב') לר"מ דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי והוי מיעוט דמיעוטא. ומה"ט שרי בדיעבד ע"ש. ע"כ בודאי נאמן ע"א בזה להעיד דכלו חדשיו כדאמרו שם לר"מ דאינו רק מיעוט דמיעוטא משום ספרא דדייני גמירי דלכן משום עיגונא אקילו רבנן להאמין לע"א. ואף דהתם לא הימנוה רק לשליח. עכ"ז יש לחלק דאין כל הגזירות שוות. ועכ"פ חזקת איסור ליכא בנ"ד כיון דעיקר החשש דחשו חז"ל לחוש למיעוט נפלים דהוי מיעוט אינו מצוי הוא מחמת חזקת איסור כנ"ל:
ענף ב
ז
וכן מוכח מהא דקיי"ל ביו"ד סי' ט"ו דדוקא על עדות מסל"ת אין סומכין. אבל ע"א נאמן להעיד שכלו לו חדשיו או שהם בני ח' ימים ולא אמרינן דכיון דחז"ל חשו למיעוט ונסתלק הרוב א"כ ממילא נשארה החזקת איסור דאינה זבוחה בתקפו ויהי' הדין ככל איתחזק איסורא דקיי"ל דלא נאמן ע"א להתירו. ומוכח כמש"כ דהחזקת איסור ודאי נסתלק בחשש דחשו חז"ל לנפל. ע"כ דינו ככל ספק השקול דנאמן ע"א ונשים. רק מסל"ת לא מהימן משום דהוי קצת כמו איתחזק איסורא לגבי זה. אבל לגבי נאמנות הע"א ואשה דינו כמו דליכא חזקת איסור כלל ונאמן בודאי. וה"ה בחשש יבמה לשוק בנ"ד לשיטת הסוברים דבמקום דלא איתחזק איסור נאמן ע"א אף בדבר ערוה. וכש"כ לפי מש"כ הנו"ב להשיג על המרדכי והעלה דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. וראיתי לחמדת שלמה סי' ט"ו שהוכיח מהנ"י דס"ל ג"כ דיבמה לשוק ה"ל דבר ערוה. ויש לפלפל הרבה בדבריו ואכמ"ל בכ"ז ולא באתי רק בקצרה. כי מהתוס' יבמות (דף ל"ו ע"ב) ד"ה הא לא שהא ספיקא הוי כו' משמע ג"כ דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. והוא כי התוס' קאי שם על הא דאמרו שם הא לא שהא ספיקא הוי לגבי יבמה לשוק והקשו דאמאי לא אזלינן בתר רוב נשים וולד מעליא ילדן. ואור"י דחשו למיעוט מצוי כזה כמו במשאל"ס וגוסס כו' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו מ"מ כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמירין ביה ומחמירים נמי שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים כדאמרינן בשבת כו' ע"ש אלמא דמתחילה דלא הזכירו להא דשבת רק קאי על הא דיבמות דמיירי ביבמה לשוק וכתבו התוס' ע"ז דאע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו כו'. דמשמע מזה דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. ע"כ מזה הוי סייעתא לדברי הנו"ב דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה וכהשגתו על המרדכי:
ח
ולפ"ז לדינא יש מקום לומר דע"א וכן אשה נאמנים להעיד דכלו חדשיו כמו בנ"ד דהא לשי' הסוברים דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה ודאי דנאמן ע"א בזה. דהא כיון דנקטינן דמה"ת הוא ולד מעליא א"כ ה"ל ספק השקול ונאמן ע"א כמו שנתבאר דדינו כשאר איסורים דבלא איתחזק נאמן ע"א. דהחזקת איסור נסתלק ע"י הרוב. וכן להסוברין דבלא איתחזק אף בדבר ערוה נאמן ע"א א"כ אף דנימא דיבמה לשוק הוי ליה דבר ערוה מ"מ הא כיון דלא איתחזק נאמן ע"א ושאני הא דגיטין כנ"ל א"כ לפ"ז יש בנ"ד ס"ס מעליא ספק א' שמא הלכה דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. ואת"ל דה"ל דבר ערוה אכתי ספק שמא הלכה דבלא אתחזק נאמן אף בדבר ערוה. וה"ל ס"ס בדרבנן דודאי סמכינן ע"ז להקל. וכן משמע בתשובת רשב"ץ שהובא בב"י סי' קנ"ו דס"ל דע"א וכן נשים נאמנות דכלו חדשיו ע"ש:
ט
ובאמת נלע"ד דתשובת הרא"ש דהחמיר בנאמנות האשה. י"ל דס"ל להרא"ש דיבמה לשוק ה"ל דבר ערוה וכדמוכח בפסקי הרא"ש ליבמות פ"ד סי' ה' שכתב דלא אזלינן בתר רוב ולדות שהן בני קיימא משום דמיעוטא דנפלים שכיח וכמו במשאל"ס וגוסס שאין מעידין עליו כו' ולא מחלק הרא"ש כמש"כ התוס' לסיים דיש לחלק דשמא התם גבי ערוה החמירו. אבל הרא"ש לא סיים כן לחלק משום דס"ל דגם יבמה לשוק ה"ל דבר ערוה וי"ל דס"ל להרא"ש בתשובה כן. וגם י"ל דס"ל דבדבר ערוה אף במה דלא איתחזק איסורא אין ע"א נאמן. ע"כ פסק דאין האשה נאמנת אף להעיד לחברתה דכלו חדשיו משום דכיון דחשו חז"ל למיעוט המצוי בחשש נפלים וכמש"כ הרא"ש ליבמות שם. א"כ דינו כמו הא דגיטין (דף ב') הנ"ל דמקשה הש"ס לר"מ דחייש למיעוטא דלא יהיה נאמן ע"א וכמש"כ לעיל אליבי' גירסת הרמב"ן והר"ן שם בגיטין ויבמות כנ"ל. ולא ס"ל להחילוק שכתבתי לעיל משום דלגירסת הרמב"ן והר"ן הנ"ל אינו מוכרח להחילוק הנ"ל. ע"כ דומה ממש נ"ד להא דגיטין הנ"ל דהדין נותן דלא יהיה ע"א ואשה נאמנים להעיד דכלו חדשיו. [וזהו לפמש"כ התוס' ביבמות (דף קי"ט) ד"ה מחוורתא כו' דיש מקום לומר דאף היכא די"ל סמוך מיעוט לחזקה ס"ל לר"מ דלא מיתסר רק מדרבנן. אכן לפמש"כ התוס' בכורות (דף כ') ע"ש אינו כן]. אבל לדידן דאכתי יש להסתפק בכל זה ע"פ פלוגתא דרבוותא הנ"ל. ע"כ יש ס"ס גמור להתיר ובפרט במידי דרבנן ע"כ נאמנות הנשים בזה:
י
ועוד נלע"ד לומר בטעמו דהרא"ש בתשובה דפסק דאינן נאמנות נשים בזה דבאמת משמע מדבריו שכתב שם דלא מצינו נאמנות לאשה כו'. דמשמע מזה דס"ל דאיש נאמן להעיד דכלו חדשיו אך בנשים החמיר. די"ל דטעמו ע"פ הא דמצינו בפסחים (דף ד') גבי הכל נאמנים על בדיקת חמץ אף נשים כו'. דכתב הגהות אשר"י שם דדוקא גבי ודאי איסור נאמנות אבל בספק איסור אינן נאמנות בדאורייתא כו'. וכה"ג כתב הר"ן בריש חולין לחלק דבספק איסור יכולות לתלות ע"כ אינן נאמנות. וביותר מבואר בשמ"ק לכתובות (דף ע"ב) בד"ה ומשמשתו נדה כו' בשם יש מפרשים דס"ל דבספק דאורייתא אינן נשים נאמנות אלא בנדה בלבד כו'. וכה"ג כתב הב"ש בסי' ד' ס"ק ס' על מש"כ הר"ן דאשה אינה נאמנת אלא משום עביד לגלויי. והקשה הב"ש הא בלא איתחזק נאמן ותירץ דאשה שאני אך שסיים דא"י מנלן ע"ש. ובאמת הא מצינו להרבה ראשונים הנ"ל שכתבו כן. וכן מרומז זה ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ד' בהגהות רמ"א שכתב שם דדוקא בודאי איסור נאמנות נשים אבל לא בספק איסור. או איסור שיש בו צדדים להקל כו'. וזהו אף היכא דליכא טרחה כדמשמע שם בש"ך ס"ק ל'. ועיין ביו"ד סי' פ"ד וש"ך ס"ק ל"ה ובת"ח המובא בפרמ"ג שם. וי"ל דהרא"ש ס"ל ג"כ דהיכא דיש ספק איסור וביש צדדים להקל דאינה נאמנת האשה דדעתן קלות ומורה היתירא בזה כיון דיכולה לתלות כנ"ל. ומזה הטעם אתי שפיר מה דמשמע מהרא"ש בתשו' דרק נשים אינן נאמנות אבל איש נאמן בזה. משום דהא כתב רע"א זצ"ל סי' פ"ט דהרא"ש ס"ל דחלה ומת הוי כמו פיהק ומת משום דאיתרע רובא ע"ש. וס"ל דהוי ספק השקול מה"ת משום דליכא חזקת איסור מן עת דנתעברה וכמש"כ האחרונים ודלא כהמרדכי. וגם י"ל עוד ע"פ מש"כ התוס' בכתובות (דף ט') דרוב שאינו גמור הוי כמו חזקה ושקולים הם והוי ספק השקול. וה"ה בפיהק ומת אף דלא הוי רוב גמור. מ"מ הוא בכחו להיות מרע לחזקת איסור. והדברים ארוכין ואכמ"ל:
יא
עכ"פ כיון דהוי ספק השקול ע"כ מהימן ע"א כמו בכל איסורים דלא איתחזק. משום די"ל דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה ודלא כמש"כ לעיל להוכיח מהרא"ש דיבמות. או די"ל דס"ל דהיכא דלא איתחזק אף בערוה נאמן ע"א. אבל באשה דהא בספק איסור והיכא דיש צדדים להקל דבדאורייתא אין נשים נאמנות. ועיין ברא"ש פסחים פ"א סי' ג' מה שהביא שם לירושלמי פסחים. וה"ה בספק אם כלו חדשיו. דהא בודאי יש בזה צדדים להקל דהא מצינו לרבנן דפליגי ארשב"ג וס"ל דלא חיישינן לנפל ובפרט בגמרו שערו וצפרנו דלכ"פ לא חיישינן בזה. עכ"פ מקרי זה צדדים להקל דמורי היתירא בזה. ע"כ שפיר פסק הרא"ש בתשובה דאשה לא מהימנא ומשמע דאיש מהימן אף ע"א. וכ"ז משום דס"ל דהוי חשש מה"ת. אכן לדינא דס"ל לדידן דאף חלה ומת הוי כמו נפל מן הגג והוי בזה רוב מעליא מה"ת וכמש"כ רע"א זצ"ל שם להוכיח מן השו"ע. א"כ הא בדרבנן מצינו דאף אשה מהימנא כמו הא דפסחים (דף ד') ובעירובין (דף נ"ח). ע"כ ודאי נאמנין נשים להעיד דכלו חדשיו בנ"ד:
יב
והא שכתב המחבר בסי' קנ"ו סעיף ה' דהאשה עצמה אינה נאמנת דכלו חדשיו. באמת משמע מזה דאשה אחרת נאמנת להעיד לחברתה ולא הכריע המחבר כהרא"ש רק בדידה ולא באחרת. והטעם י"ל דס"ל להמחבר דאיהי עצמה אינה נאמנת אף דהוי בדרבנן. מ"מ י"ל דכמו דמצינו בירושלמי פסחים וביו"ד סי' קכ"ז דהיכא דיש טירחה אינן נאמנות הנשים משום דדעתן קלות במקום דיש הנאה להן דמתעצלות על טרחתן. וה"ה בשארי מילי היכא דיש הנאה להם בכה"ג אינן נאמנות אף בדרבנן. והא דבדיקת חמץ דנאמנות. י"ל הטעם דשא"ה דהוי בידן וכמש"כ התוס' בעירובין (דף נ"ט) ובפסחים (דף ד') לחלק דהא דקטן אינו נאמן בתחומין כ"ז דלא הגדיל משום דאינו בידו ושאני הא דבדיקת חמץ דהוי בידן. כ"כ י"ל ולחלק בנשים דשאני בבדיקת חמץ דהוי בידן ע"כ נאמנות נשים בדרבנן אף דהוי הנאה להן דלא יצטרכו לטרוח. אבל היכא דמגיע הנאה להן ואינו בידן אז אינן נאמנות הנשים אף בדרבנן. ומכש"כ בחשש היכא דיש צדדים להקל כנ"ל. והא דעירובין בתחומין שא"ה דלא מגיע להם הנאה. ע"כ הכריע המחבר בסי' קנ"ו כנ"ל דאשה עצמה אינה נאמנת אבל באשה אחרת דלא מגיע לה שום הנאה כלל ודאי נאמנת לומר דכלו חדשיו וכפשט השו"ע:
ענף ג
יג
וכה"ג מצינו לחלק באה"ע סי' קל"ב בב"ש ס"ק י"ג בשם הר"נ והרשב"א שכתבו גבי חשש שני יוב"ש דהשליח אינו נאמן כשאין לו מיגו דחיישינן שמא משקר משום הפסד שכרו או משום דלא ליהוי עלי' תרעומות אבל אדם אחר נאמן ע"ש. וסברתם ג"כ הוא ע"פ מש"כ לעיל דכיון דחשש ב' יוב"ש אינו רק מדרבנן כמש"כ התוס' ב"מ (דף כ') והפני יהושע גיטין (דף כ"ז) ובתשובת רע"א זצ"ל סי' ק"ז. ע"כ ממילא נסתלק החזקת א"א ולא הוי רק ספק השקול מדרבנן דאף דהוי דבר ערוה עכ"ז מהימן ע"א. והא שהקשה הבית מאיר והתו"ג שם מהא דריש גיטין דדוקא לשליח הימנוה ולא לאחר. לענ"ד אין זה קשה כלל די"ל שא"ה דהיה תקנה כללית על הגיטין הנשלחים בלא קיום מחמת חשש ערעור הבעל דלא יהיה נאמן הבעל בערעורו כמבואר שם בגמ' דהאי קולא חומרא הוא כו' חד אתי בעל ומערער כו' מעיקרא מידק דייק כו' ע"כ תקנו דדוקא השליח יהיה נאמן כדי דלא יהיה חשש לעז מערעור הבעל ואין זה רק בחשש זיוף. אבל גבי חשש אם איבד הגט דשמא הוא מיוב"ש אחר דזהו חשש במקרה בזה לא מצינו דתקנו לחוש לערעור הבעל בזה. ותקנתא מתקנתא לא ילפינן כידוע. ובמה דמצינו דגזרו גזרו ואין למדין מזה על מק"א ובפרט בנפילה דלא שכיחא ולא גזרו. וע"כ מוקמינן אדינא דכיון דהא דחשו לב' יוב"ש זהו משום חזקת איסור דא"א. ע"כ ממילא לא הוי רק ספק השקול מדרבנן דהא יש בזה סברא מעליא להכחיש לחזקת א"א מצד דלא שכיח דיוב"ש הב' יאבד ג"כ הגט ע"כ אין דינו כדבר ערוה. והא דריש גיטין דמקשה הש"ס לר"מ דחש למיעוט ליבעי תרי. דמזה יש להקשות על ראשונים הנ"ל. דהא חזינן דאף בדרבנן בחשש ערוה בעי תרי מדינא. הא כבר כתבתי סברא נכונה דשא"ה כיון דר"מ חייש למיעוט אף היכא דליכא חזקה ע"כ ממילא נשארת החזקת א"א על מקומה ואין ע"א נאמן וא"ש דבריהם אך בלא"ה לפמש"כ התוס' בכורות (דף כ') דלר"מ מיתסר מה"ת אינו ראיה מהתם. עכ"פ מצינו דבספק השקול דאינו רק מדרבנן דאף בחשש ערוה ג"כ ע"א מהימן ודוקא בחשש נוגע לא מהימן:
יד
א"כ ה"ה בנ"ד י"ל דמה"ט מחלק המחבר בשו"ע דאשה בעצמה לא מהימנא משום דחשדינן לה למשקר למען טובתה שלא תפול לפני היבם לחליצה ותהיה מותרת להנשא בלא חליצה. אבל באשה אחרת ודאי מהימנא וככל דרבנן דנאמנות הנשים. ובפרט היכא דיש הרבה צדדים להקל וכמש"כ המנחת יעקב והובא ביו"ד סי' פ"ד בפרמ"ג ס"ק ל"ה ע"ש ובנ"ד יש הרבה צדדים להקל דהא לא הוי רק מדרבנן ולכמה פוסקים הוי יבמה לשוק ככל איסורים דאינו דבר ערוה. ובפרט דהך מילתא בחשש נפל דקילא מכל איסורי דרבנן דהא אם ניסת לכהן כיון דא"א בחליצה הקילו בזה דלא תצא. וכמבואר ביבמות (דף ל"ז) ושו"ע סי' קס"ד סעיף ז' שכתבו שאין אוסרין אשתו משום ספק דבריהם. אלמא דהך איסור קילא מכל איסור דרבנן דאסרינן אף דיעבד אף במקום דאי אפשר ע"כ ודאי הדין הוא דנשים נאמנות בזה. מכש"כ מכל איסור דרבנן דנאמנות. ע"כ דעתי מסכמת להקל בנ"ד וכהכרעת רע"א זצ"ל והחמדת שלמה וכדעת מעכת"ר:
טו
ובמה שכתב בתשובת רע"א זצ"ל בסי' פ"ט דע"פ עדות הע"א שראה שהוכר עוברה ובאופן שאחר שהוכר עוברה שהה העובר במעי אמו ששה חדשים דכיון דאין עובר ניכר בפחות מן ג"ח. דכיון דעכ"פ ברוב נשים ליכא היכרא קודם ג"ח דיש להקל דאף דלענין רוב וולדות בני קיימא החמירו חז"ל מ"מ מותרת משום דהוי תרי רובי כו' ע"ש. וכת"ר שקיל וטרי בזה הרבה הנה כעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף י' גבי היתר עגונא דאף דהחמירו לחוש למיעוטא מ"מ היכא דאיכא תרי רובי מקלינן. ונלע"ד דזהו כוונת הראב"ד ה' מעשר פ' י"א ה' י"ג שכתב להקל בדמאי במקום ס"ס. והכ"מ הקשה שם דכיון דהחמירו בדמאי לחוש למיעוטא ה"ה דיש לחוש במקום ס"ס. אבל באמת אין זה קשה דשאני היכא דליכא אלא חד רובא. אבל היכא דיש רוב דרוב ע"ה מעשרים וצירוף לזה הך ס"ס ה"ל כמו תרי רובי דהא ס"ס ה"ל כמו רוב ע"כ לא מצינו דהחמירו חז"ל בזה. ועיין בספרי עין יצחק ח' אה"ע סי' כ"ב ענף א' שהבאתי לירושלמי פ"א דדמאי הקלין שבדמאי דאמר ר' יוחנן כו':
טז
והטעם פשוט דבכה"ג ה"ל כמו מיעוט דמיעוטא דלא חיישינן ולכן אף דנימא להחמיר בהיתר עגונא בחשש א"א דאף תרי רובא לא יהי' מועיל להתירה. מ"מ שאני במקום חשש יבמה לשוק. דהא במקום חשש א"א מצינו להתוס' בבכורות (דף כ') שכתבו דבמים שאין להם סוף הוי מיעוט שאינו מצוי דמה"ט אם ניסת לא תצא ומ"מ כ"ז שלא ניסת החמירו חז"ל וכ"כ המרדכי סוף יבמות. וכ"כ התוס' בקדושין (דף נ' ע"ב) בד"ה מקדשי והדר מסבלי דאף ברוב מסבלי והדר מקדשי חשו חז"ל למיעוט אף דיש שם גם חזקת פנוי' ובכל מקום אמרו דברוב וחזקה ה"ל המיעוט כמו מיעוט דמיעוטא. דמ"מ חשו חז"ל במקום חשש א"א. והטעם הוא כמש"כ הרמב"ם והובא בח"מ סי' רפ"ד סעיף ד' שהחמירו בדברים אלו מפני איסור כרת ע"ש. אבל ביבמה לשוק דלא ה"ל איסור כרת מצינו דהקילו היכא דה"ל רוב וחזקה לשוק כמבואר ביבמות (דף קי"ט ע"ב). א"כ ה"ה במקום תרי רובי ג"כ מקלינן משום דה"ל מיעוט שאינו מצוי ע"י הנך תרי רובי. גם יש לחלק דשאני יבמה לשוק דלא מקרי דבר שבערוה כמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ה' ובמק"א הארכתי בכ"ז. וכש"כ לפי מש"כ התוס' ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ד"ה הא לא שהה כו' דהא דחשו למיעוט נפל זהו משום דהוי מיעוט המצוי. א"כ היכא דאיכא תרי רובי דלא מקרי מיעוט המצוי י"ל דהקילו חז"ל. ויש לנו לסמוך ע"ז ולהקל בנ"ד על סמך הנך תרי רובי:
ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק.