אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן נט › ענף ב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן נט · ענף ב

ענף א

ז

וכן מוכח מהא דקיי"ל ביו"ד סי' ט"ו דדוקא על עדות מסל"ת אין סומכין. אבל ע"א נאמן להעיד שכלו לו חדשיו או שהם בני ח' ימים ולא אמרינן דכיון דחז"ל חשו למיעוט ונסתלק הרוב א"כ ממילא נשארה החזקת איסור דאינה זבוחה בתקפו ויהי' הדין ככל איתחזק איסורא דקיי"ל דלא נאמן ע"א להתירו. ומוכח כמש"כ דהחזקת איסור ודאי נסתלק בחשש דחשו חז"ל לנפל. ע"כ דינו ככל ספק השקול דנאמן ע"א ונשים. רק מסל"ת לא מהימן משום דהוי קצת כמו איתחזק איסורא לגבי זה. אבל לגבי נאמנות הע"א ואשה דינו כמו דליכא חזקת איסור כלל ונאמן בודאי. וה"ה בחשש יבמה לשוק בנ"ד לשיטת הסוברים דבמקום דלא איתחזק איסור נאמן ע"א אף בדבר ערוה. וכש"כ לפי מש"כ הנו"ב להשיג על המרדכי והעלה דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. וראיתי לחמדת שלמה סי' ט"ו שהוכיח מהנ"י דס"ל ג"כ דיבמה לשוק ה"ל דבר ערוה. ויש לפלפל הרבה בדבריו ואכמ"ל בכ"ז ולא באתי רק בקצרה. כי מהתוס' יבמות (דף ל"ו ע"ב) ד"ה הא לא שהא ספיקא הוי כו' משמע ג"כ דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. והוא כי התוס' קאי שם על הא דאמרו שם הא לא שהא ספיקא הוי לגבי יבמה לשוק והקשו דאמאי לא אזלינן בתר רוב נשים וולד מעליא ילדן. ואור"י דחשו למיעוט מצוי כזה כמו במשאל"ס וגוסס כו' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו מ"מ כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמירין ביה ומחמירים נמי שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים כדאמרינן בשבת כו' ע"ש אלמא דמתחילה דלא הזכירו להא דשבת רק קאי על הא דיבמות דמיירי ביבמה לשוק וכתבו התוס' ע"ז דאע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו כו'. דמשמע מזה דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. ע"כ מזה הוי סייעתא לדברי הנו"ב דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה וכהשגתו על המרדכי:

ח

ולפ"ז לדינא יש מקום לומר דע"א וכן אשה נאמנים להעיד דכלו חדשיו כמו בנ"ד דהא לשי' הסוברים דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה ודאי דנאמן ע"א בזה. דהא כיון דנקטינן דמה"ת הוא ולד מעליא א"כ ה"ל ספק השקול ונאמן ע"א כמו שנתבאר דדינו כשאר איסורים דבלא איתחזק נאמן ע"א. דהחזקת איסור נסתלק ע"י הרוב. וכן להסוברין דבלא איתחזק אף בדבר ערוה נאמן ע"א א"כ אף דנימא דיבמה לשוק הוי ליה דבר ערוה מ"מ הא כיון דלא איתחזק נאמן ע"א ושאני הא דגיטין כנ"ל א"כ לפ"ז יש בנ"ד ס"ס מעליא ספק א' שמא הלכה דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה. ואת"ל דה"ל דבר ערוה אכתי ספק שמא הלכה דבלא אתחזק נאמן אף בדבר ערוה. וה"ל ס"ס בדרבנן דודאי סמכינן ע"ז להקל. וכן משמע בתשובת רשב"ץ שהובא בב"י סי' קנ"ו דס"ל דע"א וכן נשים נאמנות דכלו חדשיו ע"ש:

ט

ובאמת נלע"ד דתשובת הרא"ש דהחמיר בנאמנות האשה. י"ל דס"ל להרא"ש דיבמה לשוק ה"ל דבר ערוה וכדמוכח בפסקי הרא"ש ליבמות פ"ד סי' ה' שכתב דלא אזלינן בתר רוב ולדות שהן בני קיימא משום דמיעוטא דנפלים שכיח וכמו במשאל"ס וגוסס שאין מעידין עליו כו' ולא מחלק הרא"ש כמש"כ התוס' לסיים דיש לחלק דשמא התם גבי ערוה החמירו. אבל הרא"ש לא סיים כן לחלק משום דס"ל דגם יבמה לשוק ה"ל דבר ערוה וי"ל דס"ל להרא"ש בתשובה כן. וגם י"ל דס"ל דבדבר ערוה אף במה דלא איתחזק איסורא אין ע"א נאמן. ע"כ פסק דאין האשה נאמנת אף להעיד לחברתה דכלו חדשיו משום דכיון דחשו חז"ל למיעוט המצוי בחשש נפלים וכמש"כ הרא"ש ליבמות שם. א"כ דינו כמו הא דגיטין (דף ב') הנ"ל דמקשה הש"ס לר"מ דחייש למיעוטא דלא יהיה נאמן ע"א וכמש"כ לעיל אליבי' גירסת הרמב"ן והר"ן שם בגיטין ויבמות כנ"ל. ולא ס"ל להחילוק שכתבתי לעיל משום דלגירסת הרמב"ן והר"ן הנ"ל אינו מוכרח להחילוק הנ"ל. ע"כ דומה ממש נ"ד להא דגיטין הנ"ל דהדין נותן דלא יהיה ע"א ואשה נאמנים להעיד דכלו חדשיו. [וזהו לפמש"כ התוס' ביבמות (דף קי"ט) ד"ה מחוורתא כו' דיש מקום לומר דאף היכא די"ל סמוך מיעוט לחזקה ס"ל לר"מ דלא מיתסר רק מדרבנן. אכן לפמש"כ התוס' בכורות (דף כ') ע"ש אינו כן]. אבל לדידן דאכתי יש להסתפק בכל זה ע"פ פלוגתא דרבוותא הנ"ל. ע"כ יש ס"ס גמור להתיר ובפרט במידי דרבנן ע"כ נאמנות הנשים בזה:

י

ועוד נלע"ד לומר בטעמו דהרא"ש בתשובה דפסק דאינן נאמנות נשים בזה דבאמת משמע מדבריו שכתב שם דלא מצינו נאמנות לאשה כו'. דמשמע מזה דס"ל דאיש נאמן להעיד דכלו חדשיו אך בנשים החמיר. די"ל דטעמו ע"פ הא דמצינו בפסחים (דף ד') גבי הכל נאמנים על בדיקת חמץ אף נשים כו'. דכתב הגהות אשר"י שם דדוקא גבי ודאי איסור נאמנות אבל בספק איסור אינן נאמנות בדאורייתא כו'. וכה"ג כתב הר"ן בריש חולין לחלק דבספק איסור יכולות לתלות ע"כ אינן נאמנות. וביותר מבואר בשמ"ק לכתובות (דף ע"ב) בד"ה ומשמשתו נדה כו' בשם יש מפרשים דס"ל דבספק דאורייתא אינן נשים נאמנות אלא בנדה בלבד כו'. וכה"ג כתב הב"ש בסי' ד' ס"ק ס' על מש"כ הר"ן דאשה אינה נאמנת אלא משום עביד לגלויי. והקשה הב"ש הא בלא איתחזק נאמן ותירץ דאשה שאני אך שסיים דא"י מנלן ע"ש. ובאמת הא מצינו להרבה ראשונים הנ"ל שכתבו כן. וכן מרומז זה ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ד' בהגהות רמ"א שכתב שם דדוקא בודאי איסור נאמנות נשים אבל לא בספק איסור. או איסור שיש בו צדדים להקל כו'. וזהו אף היכא דליכא טרחה כדמשמע שם בש"ך ס"ק ל'. ועיין ביו"ד סי' פ"ד וש"ך ס"ק ל"ה ובת"ח המובא בפרמ"ג שם. וי"ל דהרא"ש ס"ל ג"כ דהיכא דיש ספק איסור וביש צדדים להקל דאינה נאמנת האשה דדעתן קלות ומורה היתירא בזה כיון דיכולה לתלות כנ"ל. ומזה הטעם אתי שפיר מה דמשמע מהרא"ש בתשו' דרק נשים אינן נאמנות אבל איש נאמן בזה. משום דהא כתב רע"א זצ"ל סי' פ"ט דהרא"ש ס"ל דחלה ומת הוי כמו פיהק ומת משום דאיתרע רובא ע"ש. וס"ל דהוי ספק השקול מה"ת משום דליכא חזקת איסור מן עת דנתעברה וכמש"כ האחרונים ודלא כהמרדכי. וגם י"ל עוד ע"פ מש"כ התוס' בכתובות (דף ט') דרוב שאינו גמור הוי כמו חזקה ושקולים הם והוי ספק השקול. וה"ה בפיהק ומת אף דלא הוי רוב גמור. מ"מ הוא בכחו להיות מרע לחזקת איסור. והדברים ארוכין ואכמ"ל:

יא

עכ"פ כיון דהוי ספק השקול ע"כ מהימן ע"א כמו בכל איסורים דלא איתחזק. משום די"ל דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה ודלא כמש"כ לעיל להוכיח מהרא"ש דיבמות. או די"ל דס"ל דהיכא דלא איתחזק אף בערוה נאמן ע"א. אבל באשה דהא בספק איסור והיכא דיש צדדים להקל דבדאורייתא אין נשים נאמנות. ועיין ברא"ש פסחים פ"א סי' ג' מה שהביא שם לירושלמי פסחים. וה"ה בספק אם כלו חדשיו. דהא בודאי יש בזה צדדים להקל דהא מצינו לרבנן דפליגי ארשב"ג וס"ל דלא חיישינן לנפל ובפרט בגמרו שערו וצפרנו דלכ"פ לא חיישינן בזה. עכ"פ מקרי זה צדדים להקל דמורי היתירא בזה. ע"כ שפיר פסק הרא"ש בתשובה דאשה לא מהימנא ומשמע דאיש מהימן אף ע"א. וכ"ז משום דס"ל דהוי חשש מה"ת. אכן לדינא דס"ל לדידן דאף חלה ומת הוי כמו נפל מן הגג והוי בזה רוב מעליא מה"ת וכמש"כ רע"א זצ"ל שם להוכיח מן השו"ע. א"כ הא בדרבנן מצינו דאף אשה מהימנא כמו הא דפסחים (דף ד') ובעירובין (דף נ"ח). ע"כ ודאי נאמנין נשים להעיד דכלו חדשיו בנ"ד:

יב

והא שכתב המחבר בסי' קנ"ו סעיף ה' דהאשה עצמה אינה נאמנת דכלו חדשיו. באמת משמע מזה דאשה אחרת נאמנת להעיד לחברתה ולא הכריע המחבר כהרא"ש רק בדידה ולא באחרת. והטעם י"ל דס"ל להמחבר דאיהי עצמה אינה נאמנת אף דהוי בדרבנן. מ"מ י"ל דכמו דמצינו בירושלמי פסחים וביו"ד סי' קכ"ז דהיכא דיש טירחה אינן נאמנות הנשים משום דדעתן קלות במקום דיש הנאה להן דמתעצלות על טרחתן. וה"ה בשארי מילי היכא דיש הנאה להם בכה"ג אינן נאמנות אף בדרבנן. והא דבדיקת חמץ דנאמנות. י"ל הטעם דשא"ה דהוי בידן וכמש"כ התוס' בעירובין (דף נ"ט) ובפסחים (דף ד') לחלק דהא דקטן אינו נאמן בתחומין כ"ז דלא הגדיל משום דאינו בידו ושאני הא דבדיקת חמץ דהוי בידן. כ"כ י"ל ולחלק בנשים דשאני בבדיקת חמץ דהוי בידן ע"כ נאמנות נשים בדרבנן אף דהוי הנאה להן דלא יצטרכו לטרוח. אבל היכא דמגיע הנאה להן ואינו בידן אז אינן נאמנות הנשים אף בדרבנן. ומכש"כ בחשש היכא דיש צדדים להקל כנ"ל. והא דעירובין בתחומין שא"ה דלא מגיע להם הנאה. ע"כ הכריע המחבר בסי' קנ"ו כנ"ל דאשה עצמה אינה נאמנת אבל באשה אחרת דלא מגיע לה שום הנאה כלל ודאי נאמנת לומר דכלו חדשיו וכפשט השו"ע:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה