עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נז · ה
וראיתי במשכנות יעקב ח' אה"ע סי' א' שהקשה על הסוברין דר"ג לא גזר במקום מצוה דהא תחול בכולל מיגו דחל על זקינות ועקרות וכמו בנשבע שלא לקחת אשה על אשתו כו' עכ"ל. ובאמת אין זה דמיון כלל דדוקא בשבועה דמקבל על עצמו בזה הדין הוא דחל על דבר מצוה בכולל. אבל במה דתקנו חז"ל ומכש"כ לאחר חתימת הש"ס דאף דנימא דיכולין לעקור לדאורייתא בשוא"ת לפי ראות עיניהם מ"מ ז"א אך אם תקנו בפירוש כן. אבל כ"ז דלא תקנו כן בפירוש לעקור לדבר מן התורה אז דיינינן דכל זמן דלא פירשו כן אין לנו מעצמינו לעקור לדבר מה"ת דמנלן דתקנו לעקור לדאורייתא וזה פשוט. ונתבאר דלדינא יש להתיר לו לישא אחרת הראויה לילד כדי שיקיים מצות פו"ר. אך כבר כתב החלקת מחוקק והב"ש דאין להתיר אלא ע"פ מאה רבנים וכן המנהג בכל תפוצות ישראל דאין להתיר רק ע"י ק' רבנים. ובאמת אין לנו להאריך בזה כיון דמבואר בתשובת מהר"ם מרוטנבורג בסופו בהתקנות ר"ג מ"ה שהובא שם שכתב חרם תקנת הקהילות ששם רגמ"ה דאין לישא שתי נשים אין להתיר רק במאה רבנים משלשה ארצות וג' קהילות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר כו' עכ"ל. הרי דבפירוש נאמר בעת התקנה דאם יראו טעם מבורר להתיר דהרשות ביד ק"ר להתיר. א"כ בנ"ד הוא טעם מבורר מאד דרוצה לקיים מצות פו"ר דהוא מצוה רבה ע"כ אין לנו טעם מבורר יותר מזה ומתירין לו בפשיטות: