עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נז
א
נדרשתי לחוות דעתי ע"ד ת"ח ויר"א המשתדל לגרש אשתו לפי שלא זכה להבנות ממנה. וזה משך ארבעים שנה דר עם אשתו בשלום ובמישור אבל לא זכה לז"ק כי רוב בניו מתו בקטנותן ובת אחת נשואה שהיה לו מתה זה כארבעה שנים. וזה כעשרים וארבעה שנים שלא ילדה כלל ואינה ראויה היא מעתה לילד. ולפי שרצון הת"ח הזה לקיים מצות פו"ר רוצה לגרשה מדעתה ולתת לה אף יותר מכתובתה והאשה אינה מרוצית לזה ועשה כל ההשתדלות אבל לא עלה בידו ושלחו לה התראות כד"ת ואינה שומעת כלל לדבריהם. ובקשו ממני להגיד דעתי בזה:
ב
והנני להשיבם כי ע"פ הדין לפי דינא דגמ' זהו בכלל מה דאמרו שהה י' שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה. ואף דמבואר בירושלמי היה לו בנים ומתו מונה משעה שמתו. הא זה אינו אלא היכא דהאשה ראויה לילד משא"כ בנ"ד דאינה ראויה לילד. וכש"כ לשיטת המפרשים דהובא בנימוקי יוסף פ"ו דיבמות דאין מונין משעה שמתו אלא משעה שפסקה מלדת. אך אף להחולקים ע"ז וכדקיי"ל וכמבואר בירושלמי מ"מ בנ"ד דאינה ראויה לילד ודאי הדין דיוציא ויתן כתובה. וע"כ אף לשיטת יש אומרים דבאה"ע סי' קנ"ד סעי' י' דאם הוליד זרע קיימא אע"פ שלא קיים פו"ר אין כופין להוציא ואף בזקינה הדין כן דחולקים על הב"ש שם כמבואר בתשובת מעיל צדקה סי' ל"ג היינו אם הזרע קיימא הוא בחיים אבל במתה אין הדין בזה למנות משעה שמתה כיון דאינה ראויה לילד. והדין ברור בזה דמחוייב הבעל להוציאה וליתן כתובה וכן האשה מחוייבת לקבל הגט או ישא אשה הראויה לילד:
ג
וכ"ז לדינא דהש"ס אבל האידנא דתיקן רגמ"ה דאין נושאין ב' נשים. הנה מבואר באה"ע סי' א' סעי' י' פלוגתת ראשונים בשהה י' שנים ולא ילדה דהביא הרמ"א דסתם בסתם לדיעה הראשונה דס"ל דבכה"ג לא תיקן ר"ג. אמנם יש חולקים וס"ל דחדר"ג נוהג אף במקום מצוה וסיים דהיכא שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת. וכללא הוא דהיכא דסתם השו"ע להדיעה הראשונה בסתם והדיעה השניה בשם י"א דהעיקר כהדיעה הראשונה לדינא. וגם הא סיים הרמ"א דהיכא דהוא מן הדין לגרשה דיש להתיר לו לישא אחרת. ע"כ בנ"ד דמן הדין מחוייבת לקבל גט ואינה רוצית ע"כ יש להתיר לו לישא אחרת. ועוד הא כיון דהוי ספיקא דדינא מצד פלוגתא דרבוותא דנא. א"כ הא במקום ספיקא מעמידין על דין תורה כמש"כ הב"ש שם בס"ק כ"א דכיון דכבר כלה הזמן כו'. וגם הא כתב הנו"ב במ"ת סי' ח' דאף דנימא דלא כלה הזמן ג"כ הדין הוא דספיקו להקל דכל דבר דעיקרו הוא הלמ"מ ספיקו להקל ע"ש. אך ע"ז יש לדון לפי מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' לחלוק על הנו"ב בזה. והעליתי שם דבספק הלמ"מ ספיקו להחמיר. א"כ אי נימא להסתפק דלא כלה הזמן וכמש"כ היש"ש ביבמות פ"ו סי' מ"א ע"כ הדין הוא דספיקו להחמיר:
ד
אכן כיון דזה לא ברירא אם לא כלה הזמן משום דזה גופא הוי פלוגתא דרבוותא. אם ר"ג לא גזר רק עד סוף אלף חמישי או דגזר לעולם. א"כ הא ידוע מש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ז דהיכא דאיכא ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספק א' בדרבנן דמותר וכמו בציר דגים בסי' פ"ג וכ"כ הש"ך בסי' ס"ו. א"כ ה"ה הכא הא איכא ס"ס במה שהוא מה"ת היינו ספק א' אם הלכה כהסוברים דר"ג לא גזר במקום מצוה או דגזר. ואת"ל דגזר אכתי ספק שמא לא גזר רק עד סוף אלף החמישי ולא נאסר האידנא רק מצד המנהג א"כ ממילא במקום ספק מצד המנהג אם גזר במקום מצוה או לא בזה דיינינן דספיקו להקל וכמש"כ הב"ש הנ"ל. וגם יש לדון בזה לדברי הרדב"ז בחלק שלישי סי' תקנ"ט שכתב דבמקום מצוה דאורייתא הדין הוא דלא עקרינן משום ספיקו דפלוגתא הנולד לנו אם תקנו לעקור לדאורייתא באופן זה או לא דאף דיכולין לעקור לדאורייתא בשוא"ת היינו בודאי דבריהם ולא בספק דבריהם. והובא זה בספר קהלת יעקב למהרי"ט אלגזי בתוספות דרבנן אות ח' סי' ק"ל. וכן הדעת נוטה דאף דלהסוברין דר"ג תיקן זה אף במקום מצוה טעמייהו דס"ל דאף לאחר חתימת הש"ס היכולת ביד גדולי הדור המיוחדים בהדור עם הוועד הגדול לעקור לדבר מה"ת בשב וא"ת מ"מ זהו במה דברירא דתקנו כן בפירוש. אבל כיון דהוי פלוגתא דרבוותא אם תיקנו כן בפירוש או דלא תיקנו כן הדין הוא דאמרינן דלא אתי ספק תקנה להוציא מידי ודאי דאורייתא ובפרט למצוה רבה דפו"ר כמבואר בב"ב (דף י"ג) בתוס' שם ובשא"ד. והוי כעין הא דאה"ע סי' קי"ח סעי' ו' דבספק תקנה אין מוציאין ירושת הבעל מספיקא וכן כתב המל"מ פ' כ"א ה' מלוה דבספק תקנה מעמידין על דין תורה וכש"כ במקום מצוה דאורייתא דדיינינן כן:
ה
וראיתי במשכנות יעקב ח' אה"ע סי' א' שהקשה על הסוברין דר"ג לא גזר במקום מצוה דהא תחול בכולל מיגו דחל על זקינות ועקרות וכמו בנשבע שלא לקחת אשה על אשתו כו' עכ"ל. ובאמת אין זה דמיון כלל דדוקא בשבועה דמקבל על עצמו בזה הדין הוא דחל על דבר מצוה בכולל. אבל במה דתקנו חז"ל ומכש"כ לאחר חתימת הש"ס דאף דנימא דיכולין לעקור לדאורייתא בשוא"ת לפי ראות עיניהם מ"מ ז"א אך אם תקנו בפירוש כן. אבל כ"ז דלא תקנו כן בפירוש לעקור לדבר מן התורה אז דיינינן דכל זמן דלא פירשו כן אין לנו מעצמינו לעקור לדבר מה"ת דמנלן דתקנו לעקור לדאורייתא וזה פשוט. ונתבאר דלדינא יש להתיר לו לישא אחרת הראויה לילד כדי שיקיים מצות פו"ר. אך כבר כתב החלקת מחוקק והב"ש דאין להתיר אלא ע"פ מאה רבנים וכן המנהג בכל תפוצות ישראל דאין להתיר רק ע"י ק' רבנים. ובאמת אין לנו להאריך בזה כיון דמבואר בתשובת מהר"ם מרוטנבורג בסופו בהתקנות ר"ג מ"ה שהובא שם שכתב חרם תקנת הקהילות ששם רגמ"ה דאין לישא שתי נשים אין להתיר רק במאה רבנים משלשה ארצות וג' קהילות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר כו' עכ"ל. הרי דבפירוש נאמר בעת התקנה דאם יראו טעם מבורר להתיר דהרשות ביד ק"ר להתיר. א"כ בנ"ד הוא טעם מבורר מאד דרוצה לקיים מצות פו"ר דהוא מצוה רבה ע"כ אין לנו טעם מבורר יותר מזה ומתירין לו בפשיטות:
ו
ובמקום אחר כתבתי להוכיח דגם אחר חתימות הש"ס יכולין כל גדולי הדור לעקור לאיזה דבר מה"ת בשב וא"ת לצורך גדול כמו דחזינן דס"ל הכא לכמה ראשונים דחרם רגמ"ה נוהג אף במקום מצוה וכמש"כ לעיל. אכן יש לחלק דשאני בזה דאין זה מקרי עקירת דבר מה"ת דהא אף להסוברים דחרם ר"ג נוהג אף במקום מצוה מ"מ אין זה רק כל זמן שלא הציע הענין לפני ק' רבנים אבל ע"פ היתר ק"ר בודאי יכולין להתיר לו כמבואר להדיא בהתקנות הנ"ל במהר"ם מרוטנבארג. וכן כתב הכלבו שהובא בד"מ סי' א'. והיכא דהוי מקום מצוה בודאי נחשב לטעם מבורר דמתירין לו ק"ר. ע"כ אין זה מקרי עקירת דבר מה"ת כ"ז דלא הציע הענין לפני ק"ר וחל החרם כיון דיכול עדיין להשתדל היתר ע"י ק' רבנים. ולכן היכא דלא יהיה באפשרות בידו לקיים המצוה ע"פ איזה עצה בעולם עדיין י"ל דאין יכולת ביד כל גדולי הדור לעקור לאיזה דבר מה"ת בשב וא"ת אף במקום צורך גדול. והארכתי הרבה בהפרט הזה ע"פ המבואר באה"ע סי' קע"ח סעי' ט' בהגהת הרמ"א ובתשובת הרשב"א וקצרתי. ועיין מזה בתשו' מהריב"ל והובא בקצרה בקהלת יעקב בתוס' דרבנן אות ח'
ז
נחזור לענינינו דיש להתיר לו שישא אשה אחרת לקיים מצות פו"ר ע"פ היתר ק"ר מן ג' מדינות וכפי המבואר פרטי דינים בזה בחתם סופר בהשלשת הכתובה והגט. ובאמת לפי המבואר בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ק"ב גבי שהה י' שנים דכל זמן דאינה רוצה לקבל הגט מרצונה אינו חייב ליתן לה הכתובה אף דישא אחרת. מ"מ דעתי בנ"ד שישליש הכתובה וע"פ החשבון במה שתחת ידה מכבר והמותר שישליש כהיום שיהיה בסך הכל כפי סך כתובתה וכמש"כ כת"ר. והנה כבר כתבתי בזה דיש לדון דכיון דהתרו להאשה שתקבל הגט ואינה מרוצית כלל די"ל דמחוייבת להחזיר לו ההוצאות מן ק"ר וכיוצא בזה וכדין כל מסרב כמבואר בח"מ סוף סי' י"ד במסרב לדין דמחוייב לשלם ההוצאות רק ברוצה לדון בעיר אחרת אינו חייב לשלם כמבואר כ"ז שם. א"כ בנ"ד דהדין ברור דמחוייבת לקבל הגט מרצונה והיא מסרבת וע"כ הוצרך הבעל להשתדל אחר היתר מן מאה רבנים וע"כ נקראת מסרבת וחייבת לשלם הוצאותיו כן כתבתי מכבר. וכעת נלע"ד דאף דדברי טעם הן עכ"ז למעשה אין אני אומר כן אלא ישליש כל כתובתה ולא ידקדק עמה בזה רק מה שיש ת"י האשה מכבר כפי שכתבו כת"ר זה ינכה וישליש המותר כנ"ל:
ח
והנה הנו"ב במ"ת סי' ק"ב כתב דמה שלא אירע בכמה דורות להתיר למי ששהה י' שנים כמו שאירע במי שנשתטית אשתו דזהו לפי שחששו לדעת קצת פוסקים שאין דין זה נוהג בחו"ל וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' א'. ולענ"ד אין לחוש לזה דהא כלל מסור בידינו דדעת הפוסקים שלא הובא בשו"ע כלל אף בלשון יש אומרים דלא חיישינן להו כלל. א"כ הכא דלא הובא שיטת הקצת פוסקים דס"ל דאין דין זה נוהג בחו"ל בהשו"ע אף בשם יש אומרים. ע"כ לדינא נקטינן כשיטת רוב פוסקים דדחו להך שיטה. אלא דס"ל דהך דינא נוהג גם בחו"ל ואין לנו לחוש לשיטת קצת פוסקים. ואף דבאה"ע סי' א' סעיף ג' דכתב הרמ"א דבזה"ז נהגו שלא לכוף למי שלא קיים פו"ר דאחד מן הטעמים הוא ע"פ הא דיבמות (דף ס"ד) דאין ישיבת חו"ל מן המנין ע"ש. הנה לא אמרו כן רק לענין כפיי' אבל היכא דבא מעצמו לבקש להתיר לו בודאי החיוב עלינו להזדקק להתיר לו וגם שם יש טעמים אחרים. ובביאור הגר"א זצ"ל לאה"ע סי' א' ס"ק י' כתב דכל טענות דחויות הן והא דיבמות כבר דחאה הרא"ש מהלכה ע"ש. ומה דהעיר הנו"ב במה דלא אירע בכמה דורות להתיר למי ששהה י' שנים כבר העיר בזה המעיל צדקה בסי' ל"ג וכתב דלפי שאנו דרין בין האומות ויש בזה כמה חששות ע"כ לא שמענו למי שיעשה כזה ע"ש. לכן בנ"ד ובזה"ז שפיר יש להזדקק לזה לאחר שיזדקקו לזה ולעשות זה ההיתר ע"פ חוקי אדונינו הקיר"ה באופן המועיל ע"כ בכה"ג ליתא להחשש של המעיל צדקה:
ט
ויש לומר עוד דעיקר הטעם דנמנעו מלהזדקק להיתר בעובדא כזה. לפי דחוששים דשמא כשיתירו לו אז לאח"ז לא ישא הבעל לאשה בת בנים א"כ יוצא תקלה מן מה שנזדקקו להתיר לו. [וכעין זה החשש כתב בשו"ת ושב הכהן סי' נ"ה. וידעתי מה דיש לחלק מן הנידון דשם. ויש לי הרבה לפלפל בדבריו. ועיין בב"ב (דף י"ג) בתוס'. ד"ה שנאמר לא תהו כו' ויש לחלק. אך לפי דאין גוף הספר הזה ת"י כעת ע"כ לא כתבתי מזה כעת]. ואף שבפירוש נאמר לו בעת ההיתר דעיקר ההיתר הוא באופן שישא אשה בת בנים. עכ"ז לאו כ"ע דינא גמירי והואיל דנפק שם היתר על אשתו יפוק חורבא מזה לאח"ז. דיהיה מיקל לעצמו לישא אשה אף שאינה בת בנים. ואף שיש להבעל חזקת כשרות מ"מ חיישינן שמא יהיה נפק מן חזקת כשרותו לאח"ז וחזקה בחשש דלהבא לא מהני וכעין שיטת ר' מנחם שבתוס' קדושין (דף מ"ה) ד"ה בפי' אמר מר כו' דשמא קידש לא חיישינן ושמא יקדש חיישינן משום דס"ל דחזקה לא מהני בחשש דלהבא וכמו שהארכתי מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד'. אכן בנ"ד דאנו מכירין אותו דהוא ת"ח וירא"ב ויש לו חזקת כשרות אלימתא וברור לנו כוונתו כי עיקר השתדלותו להשיג ההיתר הוא רק כדי שיהיה ביכלתו לקיים מצות פו"ר. ע"כ אין לנו חשש הזה. וכבר כתבתי בספרי באר יצחק שם דחזקת כשרות אלימתא מהני אף בחשש דלאח"ז והוכחתי כן מן פסחים (דף צ"א) דסמכינן על הבטחת ב"ד ישראל לשחוט עליו הפסח משום שארית ישראל כו' אף דזהו בחשש דלהבא משום דחזקת כשרות אלימתא והוי בגדר רובא דמהני אף בחשש דלאח"ז ע"ש. וה"ה בנ"ד שפיר יזדקקו לו להתיר. משום דסמכינן דלא יצא מהם שום חשש תקלה כלל לאחר זמן כן י"ל בכ"ז:
י
ויש לי להאריך בכ"ז אך באמת אין לנו הצורך להאריך כיון דבפירוש נאמר בהתקנה דאם יראו טעם מבורר להתיר יכולין ק' רבנים מן ג' מדינות להתירו. א"כ בנ"ד דיש לנו טעם מבורר מאד בודאי יכולין להתיר לו. ובתשו' משכנות יעקב סי' א' דכתב לחלוק על הרב המורה בכה"ג עיקר טעמו הוא במה שהתיר בעצמו בלא דעת גדולי הדור וק' רבנים וגם בלא השלשת כתובה וגם לא רצה הבעל לעמוד עמה לד"ת לפני א' מהגדולים אשר יבחר לו להיות שליש ביניהם הכל כמבואר שם. אבל בנ"ד דשלחו לה הב"ד שתלך עם בעלה לד"ת והאשה מסרבת וכמש"כ כת"ר בודאי הנכון להזדקק לו להתירו באופן שישליש הכתובה וכנ"ל. ומתחילה יציעו הענין לפני הממונים מטעם הממשלה שיעיינו שיהיה זה הענין הכל כפי חוקי א' הקיר"ה. ויצטרפו לזה דעת הרבנים הגאונים הסמוכים להם ואז הנני נמנה עמהם ממרחק מקום באופן שיתן גט ביד שליח להולכה כד"ת עם השלשת הכתובה כנ"ל ואח"ז ישתדל להשיג היתר עפ"ז מן מאה רבנים מן ג' מדינות חלוקות כמו ליטא וזאמיט ופולין או רייסין הכל כפי המבואר בחתם סופר כידוע. וקודם כל הדברים הללו כשיבא מכתבי לכת"ר יתרו בה עוד שלשה פעמים שתלך עמו לד"ת ותקיים כפי הד"ת אולי תתרצה עתה לקבל הגט מרצונה הטוב ע"י איזה פיצוי כפי האפשרות. ובאם לא תשמע לדבריהם כלל אז יעשו כפי המבואר הכל והנני נמנה עמהם להתירא וה' יהיה בעזר הענין. ובקשתי כפולה שישתדלו לבקש עצות כפי האפשריות שתקבל הגט מרצונה. אך אם לא תשמע אז יעשו כנ"ל:
ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק.