עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נז · ד
אכן כיון דזה לא ברירא אם לא כלה הזמן משום דזה גופא הוי פלוגתא דרבוותא. אם ר"ג לא גזר רק עד סוף אלף חמישי או דגזר לעולם. א"כ הא ידוע מש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ז דהיכא דאיכא ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספק א' בדרבנן דמותר וכמו בציר דגים בסי' פ"ג וכ"כ הש"ך בסי' ס"ו. א"כ ה"ה הכא הא איכא ס"ס במה שהוא מה"ת היינו ספק א' אם הלכה כהסוברים דר"ג לא גזר במקום מצוה או דגזר. ואת"ל דגזר אכתי ספק שמא לא גזר רק עד סוף אלף החמישי ולא נאסר האידנא רק מצד המנהג א"כ ממילא במקום ספק מצד המנהג אם גזר במקום מצוה או לא בזה דיינינן דספיקו להקל וכמש"כ הב"ש הנ"ל. וגם יש לדון בזה לדברי הרדב"ז בחלק שלישי סי' תקנ"ט שכתב דבמקום מצוה דאורייתא הדין הוא דלא עקרינן משום ספיקו דפלוגתא הנולד לנו אם תקנו לעקור לדאורייתא באופן זה או לא דאף דיכולין לעקור לדאורייתא בשוא"ת היינו בודאי דבריהם ולא בספק דבריהם. והובא זה בספר קהלת יעקב למהרי"ט אלגזי בתוספות דרבנן אות ח' סי' ק"ל. וכן הדעת נוטה דאף דלהסוברין דר"ג תיקן זה אף במקום מצוה טעמייהו דס"ל דאף לאחר חתימת הש"ס היכולת ביד גדולי הדור המיוחדים בהדור עם הוועד הגדול לעקור לדבר מה"ת בשב וא"ת מ"מ זהו במה דברירא דתקנו כן בפירוש. אבל כיון דהוי פלוגתא דרבוותא אם תיקנו כן בפירוש או דלא תיקנו כן הדין הוא דאמרינן דלא אתי ספק תקנה להוציא מידי ודאי דאורייתא ובפרט למצוה רבה דפו"ר כמבואר בב"ב (דף י"ג) בתוס' שם ובשא"ד. והוי כעין הא דאה"ע סי' קי"ח סעי' ו' דבספק תקנה אין מוציאין ירושת הבעל מספיקא וכן כתב המל"מ פ' כ"א ה' מלוה דבספק תקנה מעמידין על דין תורה וכש"כ במקום מצוה דאורייתא דדיינינן כן: