אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן נג › ענף ב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן נג · ענף ב

ענף א

ז

והנה הא אף בזמן הש"ס דהיה יכול לגרשה בע"כ. מ"מ הא ביד האשה לברוח ממנו ולא יהיה ביד הבעל לגרשה בע"כ. וכדמצינו בגיטין (דף י"ב ע"ב) גבי עבד דאמרו וכי תימא אי בעי זריק ליה גיטא שביק ליה ועריק ואזל לעלמא. ועיין במהרש"ל ומהרש"א שם. והא דאמרו בכולי ש"ס דבידו לגרשה וכן בבעל שאמר גרשתי את אשתי או שאמר יש לי בנים דנאמן משום דבידו לגרשה. פירשתי במק"א הכוונה דזהו זכותה ובודאי תתרצה לקבל את הגט. והנה בכתובות (דף ט') אמרו דבעל שאמר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו. ולכאורה קשה ע"ז מן הא דסוף נדרים בהאומרת טמאה אני לך דכתב הר"נ שם דלא דיינינן בזה שווי' אנפשי' חד"א משום דמשועבדת לבעלה. א"כ קשה אמאי לא דיינינן גם באומר פ"פ מצאתי דלא יהי' יכול לאוסרה עליו דהא משועבד לה. אבל באמת אין זה קשה משום דשא"ה דהא ביד הבעל לגרשה בע"כ וע"כ לא אלים שיעבודה כ"כ אך לפי מש"כ להסברא דבידה למיערק א"כ אינו בידו לגרשה. ומ"מ י"ל דשא"ה גבי פ"פ דמיירינן לענין זכות האשה דיש לה לתבוע מבעלה כל חיובי האשה שיש לה על בעלה מצד מה שמשועבד לה בזה שפיר דיינינן דאין זה מקרי שעבוד אלים כיון דהא אם תבא לתבוע ממנו את זכות השעבודים שיש לה עליו אזי בידו לגרשה בע"כ. והא דר"פ המדיר דאמרו וכי משועבד לה היכי מצי מדיר כו'. כתבתי מזה במקום אחר. משא"כ גבי עיקר נתינת הגט לאשתו בזה שפיר יש לדון דהא הוי בתנאי אם יהיה בידו ליתן לה הגט. ובאמת הא אין זה בידו דהא יכולת בידה לברוח ממנו באופן שלא יהיה היכולת ביד הבעל לתת לה הגט בע"כ אם תברח ממנו. א"כ יהי' זה כמו תנאי קודם כתיבת הגט לפי דברי כת"ר ולא יהיה מהני הגט אף קודם חתימת הש"ס כ"ז שלא נתרצתה מרצונה בפירוש לקבל הגט מקודם שנכתב הגט. ובאמת זה אינו דהא בזמן הש"ס היה יכול לגרשה בידו בע"כ בודאי. וע"כ מוכח דכה"ג אין זה מקרי בשם תנאי כיון דאף בלא תנאי בפי' ממנו אין ביכלתו לעשות באופן אחר כלל ע"כ ה"ה בנ"ד אף לאחר דתיקן רגמ"ה שלא לגרשה בע"כ כנ"ל. ג"כ יכול לצוות להסופר לכתוב את הגט אף היכא דלא נתברר לנו רצון האשה אם תרצה לקבל את הגט. משום דמה דאין יכול לעשות במה שאינו בידו אין זה מקרי בשם תנאי כלל. או כפי הטעם השני שכתבתי לעיל דכיון דלאחר שיגיע הגט לידה לא יהיה שום תנאי אחר ע"כ אין זה דומה להך דגיטין (דף פ"ד) ולהך דאה"ע סי' קמ"ז וכמש"כ לעיל בארוכה:

ח

וכעין זה מצינו באה"ע סי' א' ובסי' קי"ט שכתבו גבי אשה שנשתטית דישליש גט ביד שליח עד שתשתפה. והמל"מ בפ"ו ה"ג השיג ע"ז משום הכלל דמה דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח ועפ"ז כתבו האחרונים דהיכא דמה"ת היא בת גירושין רק מדרבנן אינה ראויה לגירושין דבזה לא דיינינן להכלל דכל מידי דלא מצי עביד כו'. ואי נימא כמש"כ כת"ר דכיון דאינו יכול לגרשה בע"כ. רק מרצונה דזה הוי כמו תנאי דאין כותבין גט ע"פ תנאי. א"כ ה"ה בנשתטית כיון דאין יכול ליתן לה הגט רק באם תשתפה ואין בדעתו ליתן לה הגט רק כשתשתפה. וזה ידוע גם להעדים והסופר מקודם הכתיבה והחתימה. ועכ"ז לא ערערו מטעם זה שום גאון בעולם. ומוכח מזה כמש"כ דהיכא דלא בעינן בזה לתנאי מפורש מן הבעל ע"כ לא דיינינן בזה להך דינא דסי' קמ"ז הנ"ל או כפי הטעם השני כנ"ל:

ט

ויש להעיר מזה בהך דגיטין (דף ע"ב ע"ב) דאמר רב הונא גיטו כמתנתו כו' דרש"י והר"ח פירשו דאף בלא התנה מהיום אם מתי ג"כ הדין הוא בשכ"מ שנתן גט דאם עמד חוזר. ואמרו שם בגמ' דרבה ורבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה כו'. וידוע שיטת רש"י בגיטין (דף פ"ד) דרבא דאמר שתקי שתוקי לבעל עד דכתביתו לתורף דאף בנתקיים התנאי אפ"ה הגט פסול. ועיין בב"ש סי' קמ"ז ס"ק ג'. א"כ תקשה בכל שכ"מ המצווה לכתוב הגט דידוע לכל ע"פ אומדנא דאם יעמוד דאינו נותן הגט ע"ד זה. רק עיקר נתינת הגט הוא אם ימות מחולי זה ואף דלא התנה כן בפי' מ"מ אמדו חז"ל דעתו כן וכדאמרו דגיטו כמתנתו. א"כ תקשה דאמאי אמרו בסוגיא דגיטין (דף ע"ב) שם דרבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה יש גט לאח"מ. הא בלא זה יופסל כל גט שכ"מ מטעם דהוי כמו תנאי קודם הכתיבה דכתיבת הגט הוא אם לא יעמוד ואם יעמוד יתבטל הגט ורוב חולין לחיים. והוי כתיבת הגט בספק בעת כתיבתו. ולשיטת רבא דס"ל בגיטין (דף פ"ד) דשתקו שתוקי לבעל כו' היה הדין נותן בכל גט שכ"מ דלא יהי' כשר עד דיתנה השכ"מ בפירוש מקודם כתיבת הגט דמגרשה אף אם יעמוד מחוליו:

י

ומדחזינן דלא אתו עלה מטעם דהוי כמו תנאי קודם כתיבת הגט דהא האומדנא בשכ"מ הנותן גט יש לנו אף מקודם כתיבתו ואפ"ה לא פסלו משום זה מוכח מזה דדוקא היכא דתנאו הוי מצד דהתנה בפירוש מקודם כתיבת הגט בזה גזרו חז"ל שלא להתנות קודם כתיבתו. אבל היכא דלא התנה כן בפירוש רק מצד אומדנא אתו עלה בזה לא גזרו חז"ל אף היכא דהאומדנא הוי גם בעת כתיבת הגט מ"מ לא החמירו חז"ל בכה"ג. וע"כ הוצרכו שם לומר דרבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה דיאמרו יש גט לאח"מ. ובאמת צריך ביאור עדיין לשיטת הרמב"ם דס"ל לחוש בעיקר דבר זה בחשש דאורייתא משום דכיון דלא הוברר בעת הכתיבה דלא הוי כריתות דלפ"ז קשה בהך דגיטין (דף ע"ג) הנ"ל דכיון דהוי ספק לנו בעת כתיבתו אם לא יעמוד מחליו א"כ לא מקרי כריתות וכבר נתבאר לעיל דאף היכא דאין לנו לחוש מן הדין לחשש ברירה דמ"מ היכא דלא הוברר לנו בעת כתיבתו דחושש הרמב"ם בחשש מה"ת וכנ"ל:

יא

ובזה אין לומר כפי הסברא שכתבתי לעיל דכיון דאחר הנתינה יבורר לנו כו'. דזה אינו דהא שם בגיטין בגט שכ"מ גם לאחר הנתינה לא יבורר לנו אם לא יעמוד כו' וע"כ קשה כנ"ל. ורק לשיטת הר"ת בגיטין (דף ע"ב) שם דפי' דהך גיטו כמתנתו קאי על היכא דהתנה מהיום כו'. א"ש די"ל כמו בכל תנאים דאין להתנות רק אחר הכתיבה. משא"כ לשיטת רש"י והר"ח דמצד אומדנא אתו עלה והך אומדנא יש לנו גם בעת הכתיבה. ושיטת הרמב"ם ג"כ כשיטת רש"י והר"ח וכמבואר ברמב"ם פ"ט ה' גירושין ובמ"מ ובשו"ע סי' קמ"ה סעיף ד' ובביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ד'. ולשיטת הרמב"ם דהוי בעיקר דבר זה חשש מה"ת. הוי דוחק לחלק כנ"ל דהא כיון דהוי עכ"פ ספק מצד האומדנא בעת כתיבת הגט א"כ לא הוי כריתות לפי טעמו. ויש לדון בזה הרבה:

יב

אך יהי' כפי שיהיה עכ"פ מוכח מסוגיא זו דהיכא דלא התנה בפירוש דאין לחוש כלל אף דיש לנו ספק בעת הכתיבה ובעת הנתינה מכש"כ היכא דלא הוי הספק רק בעת הכתיבה. אבל אחר הכתיבה יבורר לנו בעת הנתינה כי הוא גט בלא תנאי א"כ מקרי בודאי כריתות בעת הכתיבה דידוע לנו כי אחר שיגיע לידה יהי' עליו שם כריתות. ובפרט דהא בנ"ד אף אם לא אמר בפירוש דמוסר הגט ביד השליח רק באופן שתרצה לקבל הגט. ג"כ ידעינן דלא יתן לה הגט רק כשתרצה האשה לקבלו. ע"כ אין לנו להחמיר בזה מצד תנאי קודם הכתיבה וכדמוכח מהך דגיטין (דף ע"ב) הנ"ל. ולכן שפיר נהגו להשליש גט למי שנצרך לילך למלחמה אף דהוי ספק בעת הכתיבה אם תתרצה לקבלו. ובאמת זה הוי זכות לה. ועיין באה"ע סי' ק"מ סעיף ה' ברמ"א דהיכא דהוי זכות לה דס"ל להרבה פוסקים דמזכה לה שלא בפני' משום דאנן סהדי דרוצית בכך. ואף המחמירין שם הוא משום דלא ברירא לנו שרוצית בהגט ושמא בעת שנותן להשליח אין רצונה בהגט. או משום סברת המהרי"ק בשם הרי"ף בפ"ק דגיטין דאינו גט עד שיבא הגט לידה כמבואר שם. אבל בגט ע"י שליח להולכה בודאי יכול לצוות להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום וליתן אף שאינו בדעתו לגרשה בע"כ רק מרצונה. ובפרט לדברי הנו"ב דע"י שליח אינו יכול לגרשה בע"כ כלל אף בזמן הש"ס כנ"ל:

יג

ונ"ד הוא כמו המבואר בגיטין (דף ס"ה ע"ב) דהמפרש והיוצא בשיירא באומר כתובו דכותבין ונותנין לה הגט. והא לדברי הנו"ב אין ביכולתם ליתן לה הגט בע"כ ואפ"ה כותבין ונותנין לה הגט. והעיקר הוא כיון דא"צ להתנות ע"ז בדרך תנאי רק דממילא הוא דכל זמן דלא תרצה לקבל הגט לא ינתן לה הגט ואין בדעתו שיותן לה הגט בע"כ. וע"כ אף להחולקים על הנו"ב מוכח דאין זה מקרי תנאי בעת הכתיבה. וכל זמן דלא יהי' נתינה לידה ממש. אין ממש בכתיבת הגט כלל. ואין זה דומה לכל תנאי בעת הכתיבה לפי דבנ"ד יתברר לנו דהוי גט כשר מיד שיגיע הגט לידה. ועוד דאף לאחר חתימת הש"ס דאין יכול לגרשה בע"כ רק מרצונה ולא ידעינן בעת הכתיבה אם תרצה לקבל גט. מ"מ יכול לצוות להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום וליתן לה אם תתרצה לקבלו. כיון דאף בלא תנאי בפירוש ע"ז ג"כ לא יומסר לה הגט רק ברצונה משום דא"י לגרשה בע"כ וגם הא אין בדעתו ע"ז כנ"ל. וע"כ ה"ה אף בתנאי שמתנה בפירוש ג"כ לא יזיק כיון דהתנאי הוי למותר. וגם בלא התנאי ג"כ לא הי' בדעתו כלל לגרשה בע"כ אף אם הי' ביכולתו ובפרט האידנא שאין יכול לגרשה בע"כ. לכן ודאי יכול לצוות להסופר והעדים לכתוב ולחתום אף שאין ידוע לנו אם תתרצה לקבל הגט. ואין לחוש כלל. ויותר טוב אשר בעת שיצוה להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום לא יתנה הבעל שום תנאי אז כלל רק אנן מעצמינו ידעינן כי השליח לא יתן לידה בע"כ רק אם תתרצה לקבלו ובלתי רצונה לא יהיה הנתינה כלל וכפי כל הטעמים שנתבארו בעז"ה:

אחר כותבי כל זה ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ו שהעיר בכעין זה ע"ש:

ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה