עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נג
אל כבוד הרב ה"ג כו'
א
מכתבו הגיעני בשאלתו במי שיוצא לצבא ואשתו אינה אצלו ורוצה להשליש גט עבורה ביד שליח וע"פ ב"ד אם תתרצה לקבל הגט דימסור לה. וע"ז כתב כת"ר דיש לחוש ע"פ המבואר באה"ע סי' קמ"ז ובגיטין (דף פ"ד) במימרא דרבא דאין להתנות שום תנאי בעולם מקודם כתיבת הגט. וע"כ בנ"ד דאין נותן את הגט רק בתנאי שתרצה לקבל הגט ובעת כתיבת הגט אינו מבורר לנו אם תתרצה לקבל הגט ע"כ הוי זה כמו תנאי קודם הכתיבה דלא מהני הגט כ"ז דלא היה ריצוי שלה על כתיבת הגט בעת כתיבתו אף דמתרצית עכשיו לקבל הגט. ומחלק דשאני בזמן הש"ס דהי' בידו לגרשה בע"כ א"כ הי' יכול לכתוב להגט אף דאינו מגרשה בע"כ ודומה זה להך מימרא דרבא דאמר שתוקי שתקי להבעל עד דכתביתו כו'. משא"כ האידנא דא"י לגרשה בע"כ והאריך כת"ר בזה:
ענף א
ב
והנני להשיבו כי אין מקום לחששות כת"ר וכבר נהגו בכל בתי דינין אם יבא אחד מן הנשלח לצבא וכיוצא ורוצה להניח גט עבור אשתו שמזדקקין הב"ד לזה ובאופן שאם תתרצה לקבלו שיומסר לה מן השליח. ואין פוצה ומערער לחוש לסברות כת"ר. וכן מוכח מן הך דיבמות (דף קי"ח) דבעי רבא המזכה גט במקום יבם מהו וכן במקום קטטה. ומיירי שלא בפני האשה דאם היתה שם א"צ לזכוי. ונכתב הגט בעת שלא נברר לנו רצונה ודעתה. אך די"ל דכיון דאי נימא דזכות הוא לה א"כ הוי כמו שנתברר לנו בעת הכתיבה דנתרצית ע"ז. אבל כן מוכח ממה דמצינו בש"ס דשולח גט ממדינת הים לא"י אף היכא דבעת כתיבת הגט לא היתה האשה שם והיא במרחק מקום מן הבעל ולא הי' יכולת ביד הבעל למסור הגט להאשה באותו היום שנכתב בהגט. רק ע"י השליח שהוזמן להיות שליח מקודם כתיבת הגט וכפי הדין. א"כ לא הי' ביד הבעל למסור לה הגט בע"כ. וכן אינו יכול לגרשה בע"כ ע"י שלוחו לשיטת הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ב' דאף בזמן הש"ס אינו יכול לגרשה בע"כ ע"י שליח משום דה"ל תופס לבע"ח כו'. וכן בכמה תשובות מן הנו"ב שקיל וטרי מזה. ועיין בנו"ב במ"ת סי' ק"י. ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד ענף ב'. עכ"פ לדברי הנו"ב דהשליח אינו יכול לגרשה בע"כ. א"כ אי נימא כדברי כת"ר דהיכא דאינו ידוע לנו רצונה אם תרצה לקבל הגט וע"כ הוי זה תנאי מקודם כתיבת הגט דלא מהני הגט. א"כ לא יהי' יכול לשלוח גט ע"י שליח כ"ז שלא נודע בעת כתיבת הגט שרצונה לקבל הגט היכא דהוא במרחק מקום ממנה. וכן מוכח מן ב"ב (דף קס"ז) דכותבין גט אע"פ שאין אשתו עמו ובאה"ע סי' ק"כ ומשמע אף במרחק ואף האידנא:
ג
וכן אף להחולקים על הנו"ב וס"ל דבזמן הש"ס היה יכול לגרשה בע"כ ע"י שליח. מ"מ תקשה אי נימא כדברי כת"ר דהא אין זה ביד הבעל רק זהו ביד השליח אם ירצה השליח למסור לה בע"כ. ואף דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו. עכ"ז הא לא סמכינן על החזקה דשליח עושה שליחותו רק לחומרא ולא לקולא כמבואר בגיטין (דף ס"ד) ועירובין (דף ל"ב). וידעתי מה די"ל כיון דעיקר החומרא בהך דכתיבת תנאים קודם כתיבת הגט אין זה רק מדרבנן לשיטות רוב פוסקים ע"כ סמכינן בזה על חזקה שליח כו'. אבל באמת זה ליתא מכמה טעמים ובפרט דהא מיירינן הכא דהשליח ימסור להאשה בע"כ א"כ בכה"ג לא שייך כלל להך חזקה שליח כו'. דמי יודע דיהי' זה ביד השליח למסור לה בע"כ של האשה. וכן יש לדון דלא שייך לומר כלל להחזקה שליח יעשה שליחותו דמי יודע דיקיים השליח למה שהבטיח לעשות דשמא לא ירצה להיות חב ולהפסיד זכות של האשה ולא יהי' חב לדידה כי בזה ודאי י"ל ואשר לא טוב עשה בעמיו וכדאמרו כה"ג בשבועות (דף ל"א) ובח"מ סי' קכ"ג סעי' ט"ו. ועיין מזה במשנה למלך פ"ד ה' בכורות ובנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' ב' במה דכתבו שם בענין חזקה שליח כו' ואכמ"ל בזה:
ד
והעיקר דמוכח מכל שולח גט ממדינת הים לא"י דאף דאינו ביד הבעל לגרשה בגט זה באותו היום מחמת מרחק מקומה וביום אחר יהי' מוקדם. ואלו ע"י השליח הא זה לא הוי בידו שיומסר לה הגט בע"כ א"כ הא לא הוברר לנו רצונה על קבלת הגט בשעת כתיבת הגט. ואין סברא לומר דכל הנך דמבואר בכולי ש"ס דשולח גט לאשתו דמיירי הכל דהי' ידיעה מן האשה שנתרצית לקבל הגט בעת כתיבת הגט. [וכן אין סברא לומר דמיירי הכל בכתב שבוע ולא זמן היום. ועיין באה"ע סי' קל"ו בב"ש ס"ק ז' ובאו"ח סי' של"ט במג"א ס"ק ט' וקצרתי]. ומוכח מן כ"ז דאף היכא דלא היה ידוע לנו בעת כתיבת הגט אם תתרצה לקבל הגט וגם היכא דאינו בידו לגרשה בע"כ דמ"מ כותבין הגט אף לכתחילה. ולא חיישינן למה דאמר רבא בגיטין (דף פ"ד) דשתוקי שתקי לבעל עד דכתביתו להתורף כו' [והא דגיטין (דף י"ח) כתבי' ואותבי' בכיסתי' דאי מפייסה תפייס אין זה שייכות לענינינו כלל וקצרתי]:
ה
והטעם הוא פשוט דכזה לא מקרי תנאי כלל. ודוקא במה דיש ביד הבעל לעשות לולי התנאי רק מן פאת התנאי שהתנה הבעל הוא מבטל למה שהיה בידו לעשות בלא התנאי. הוי זה בשם תנאי דאין יכול להתנות ע"ז מקודם כתיבת הגט לפי מה דתקנו חז"ל כן. וכן לשיטת הרמב"ם והשו"ע בסי' קמ"ז סעיף ב' דתנאי קודם כתיבת הגט יש בו חשש דאורייתא משום דשייר לו זכות בהגט ואין זה כריתות. וזהו ע"פ הירושלמי דגיטין פ"ג ה' א'. והעיקר הוא דבעת כתיבת הגט בעינן דיהי' מבורר טפי וכעין סברת התוס' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לאיזו שארצה אגרש כו'. ועיין ביש"ש שם. ועיין בשירי קרבן בירושלמי שם בד"ה דר"ש היא כו'. ובב"ש סי' קמ"ז ס"ק ג' ובביאור הגר"א זצ"ל שם. וכ"ז הוא רק היכא דלולי התנאי דהתנה בפי' הי' מהני הגט בכל גווני. ע"כ קרינן ליה בתנאו דהתנה דשייר לו זכות בגופו של גט בעת הכתיבה. וכפי הנראה מן לשון הרמב"ם והשו"ע בסי' קמ"ז סעיף ב' הנ"ל. אבל היכא דאף בלתי התנאי דהתנה אינו בידו בשום אופן לגרשה בלתי רצונה ע"כ שפיר יכול לעשות לשליח את הסופר שיכתוב הגט. וימסרנו ביד השליח דיגרשה כשתרצה לקבל הגט. וע"כ אף האידנא דאי אפשר בשום אופן לגרשה בע"כ וגם בעבר וגירשה בע"כ אין הגט כלום כמבואר בהתקנות סוף שו"ת מהר"ם מרוטנבורג וידעתי למש"כ הנו"ב בזה ואכ"מ. דמ"מ שפיר כותבין ונותנין אף בעת שלא נברר לנו דעת האשה:
ו
ויש להסביר ביתר ביאור דהא עיקר התקנה דרבא דאמר שתקי שתוקי להבעל כו' הי' זה היכא דהתנאי שלו הוא לאחר שיומסר הגט ליד האשה ויהי' נתינה לידה ואחר נתינת גט יחול התנאי שהתנה בזה שפיר שייך סברת הרמב"ם והשו"ע דכתבו דלכן ספק מגורשת משום דהוי בזה שיור להבעל זכותו בגופו של גט. והכוונה דאין זה מקרי כריתות כנ"ל. אבל היכא דהוי תנאו בעיקר הנתינה לידה ואם לא תתרצה לקבלו אז לא הוי נתינה בעולם כלל. ע"כ אין לחוש כלל אף דבעת כתיבת הגט לא הי' ידוע לנו אם תתרצה לקבלו. ולא שייך בכה"ג לומר דלא הוי כריתות בכה"ג. דהא בלא"ה כ"ז דלא יומסר הגט ליד האשה לא הוי שום ממש מן הגט. רק היכא דאף לאחר שיומסר הגט לידה לא נתברר אם יהי' גט או לא מצד התנאי בזה שפיר חששו לחשש דאורייתא לשיטת הרמב"ם והשו"ע וסייעתם. או מדרבנן דתקנו מצד גזירה לחוש בכה"ג. אבל היכא דאחר הנתינה לידה יהי' מבורר לנו בלא שום תנאי דהוא גט כשר לגמרי רק דלא נתברר לנו בעת כתיבתו אם יהי' נתינה לידה או לא. בכה"ג כשר הגט וקרינן ליה שפיר כריתות דהא ידוע לנו בעת כתיבתו דבעת דיגיע הגט ליד האשה תהיה מגורשת. והא כל זמן דלא יהיה נתינה לידה בודאי לא שייך למקריי' כריתות משום הכתיבה לבד. ועיקרו הוא רק בעת שיומסר לידה אז יהיה כריתות וע"כ כיון דבעת דיגיע לידה לא יהיה שום תנאי אחר על הגט ע"כ לא גזרו חז"ל בזה וכן להסוברים דיש בזה חשש מה"ת אבל בנ"ד אין בו שום חשש כלל וכפי שנתבאר בטוב טעם:
ענף ב
ז
והנה הא אף בזמן הש"ס דהיה יכול לגרשה בע"כ. מ"מ הא ביד האשה לברוח ממנו ולא יהיה ביד הבעל לגרשה בע"כ. וכדמצינו בגיטין (דף י"ב ע"ב) גבי עבד דאמרו וכי תימא אי בעי זריק ליה גיטא שביק ליה ועריק ואזל לעלמא. ועיין במהרש"ל ומהרש"א שם. והא דאמרו בכולי ש"ס דבידו לגרשה וכן בבעל שאמר גרשתי את אשתי או שאמר יש לי בנים דנאמן משום דבידו לגרשה. פירשתי במק"א הכוונה דזהו זכותה ובודאי תתרצה לקבל את הגט. והנה בכתובות (דף ט') אמרו דבעל שאמר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו. ולכאורה קשה ע"ז מן הא דסוף נדרים בהאומרת טמאה אני לך דכתב הר"נ שם דלא דיינינן בזה שווי' אנפשי' חד"א משום דמשועבדת לבעלה. א"כ קשה אמאי לא דיינינן גם באומר פ"פ מצאתי דלא יהי' יכול לאוסרה עליו דהא משועבד לה. אבל באמת אין זה קשה משום דשא"ה דהא ביד הבעל לגרשה בע"כ וע"כ לא אלים שיעבודה כ"כ אך לפי מש"כ להסברא דבידה למיערק א"כ אינו בידו לגרשה. ומ"מ י"ל דשא"ה גבי פ"פ דמיירינן לענין זכות האשה דיש לה לתבוע מבעלה כל חיובי האשה שיש לה על בעלה מצד מה שמשועבד לה בזה שפיר דיינינן דאין זה מקרי שעבוד אלים כיון דהא אם תבא לתבוע ממנו את זכות השעבודים שיש לה עליו אזי בידו לגרשה בע"כ. והא דר"פ המדיר דאמרו וכי משועבד לה היכי מצי מדיר כו'. כתבתי מזה במקום אחר. משא"כ גבי עיקר נתינת הגט לאשתו בזה שפיר יש לדון דהא הוי בתנאי אם יהיה בידו ליתן לה הגט. ובאמת הא אין זה בידו דהא יכולת בידה לברוח ממנו באופן שלא יהיה היכולת ביד הבעל לתת לה הגט בע"כ אם תברח ממנו. א"כ יהי' זה כמו תנאי קודם כתיבת הגט לפי דברי כת"ר ולא יהיה מהני הגט אף קודם חתימת הש"ס כ"ז שלא נתרצתה מרצונה בפירוש לקבל הגט מקודם שנכתב הגט. ובאמת זה אינו דהא בזמן הש"ס היה יכול לגרשה בידו בע"כ בודאי. וע"כ מוכח דכה"ג אין זה מקרי בשם תנאי כיון דאף בלא תנאי בפי' ממנו אין ביכלתו לעשות באופן אחר כלל ע"כ ה"ה בנ"ד אף לאחר דתיקן רגמ"ה שלא לגרשה בע"כ כנ"ל. ג"כ יכול לצוות להסופר לכתוב את הגט אף היכא דלא נתברר לנו רצון האשה אם תרצה לקבל את הגט. משום דמה דאין יכול לעשות במה שאינו בידו אין זה מקרי בשם תנאי כלל. או כפי הטעם השני שכתבתי לעיל דכיון דלאחר שיגיע הגט לידה לא יהיה שום תנאי אחר ע"כ אין זה דומה להך דגיטין (דף פ"ד) ולהך דאה"ע סי' קמ"ז וכמש"כ לעיל בארוכה:
ח
וכעין זה מצינו באה"ע סי' א' ובסי' קי"ט שכתבו גבי אשה שנשתטית דישליש גט ביד שליח עד שתשתפה. והמל"מ בפ"ו ה"ג השיג ע"ז משום הכלל דמה דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח ועפ"ז כתבו האחרונים דהיכא דמה"ת היא בת גירושין רק מדרבנן אינה ראויה לגירושין דבזה לא דיינינן להכלל דכל מידי דלא מצי עביד כו'. ואי נימא כמש"כ כת"ר דכיון דאינו יכול לגרשה בע"כ. רק מרצונה דזה הוי כמו תנאי דאין כותבין גט ע"פ תנאי. א"כ ה"ה בנשתטית כיון דאין יכול ליתן לה הגט רק באם תשתפה ואין בדעתו ליתן לה הגט רק כשתשתפה. וזה ידוע גם להעדים והסופר מקודם הכתיבה והחתימה. ועכ"ז לא ערערו מטעם זה שום גאון בעולם. ומוכח מזה כמש"כ דהיכא דלא בעינן בזה לתנאי מפורש מן הבעל ע"כ לא דיינינן בזה להך דינא דסי' קמ"ז הנ"ל או כפי הטעם השני כנ"ל:
ט
ויש להעיר מזה בהך דגיטין (דף ע"ב ע"ב) דאמר רב הונא גיטו כמתנתו כו' דרש"י והר"ח פירשו דאף בלא התנה מהיום אם מתי ג"כ הדין הוא בשכ"מ שנתן גט דאם עמד חוזר. ואמרו שם בגמ' דרבה ורבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה כו'. וידוע שיטת רש"י בגיטין (דף פ"ד) דרבא דאמר שתקי שתוקי לבעל עד דכתביתו לתורף דאף בנתקיים התנאי אפ"ה הגט פסול. ועיין בב"ש סי' קמ"ז ס"ק ג'. א"כ תקשה בכל שכ"מ המצווה לכתוב הגט דידוע לכל ע"פ אומדנא דאם יעמוד דאינו נותן הגט ע"ד זה. רק עיקר נתינת הגט הוא אם ימות מחולי זה ואף דלא התנה כן בפי' מ"מ אמדו חז"ל דעתו כן וכדאמרו דגיטו כמתנתו. א"כ תקשה דאמאי אמרו בסוגיא דגיטין (דף ע"ב) שם דרבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה יש גט לאח"מ. הא בלא זה יופסל כל גט שכ"מ מטעם דהוי כמו תנאי קודם הכתיבה דכתיבת הגט הוא אם לא יעמוד ואם יעמוד יתבטל הגט ורוב חולין לחיים. והוי כתיבת הגט בספק בעת כתיבתו. ולשיטת רבא דס"ל בגיטין (דף פ"ד) דשתקו שתוקי לבעל כו' היה הדין נותן בכל גט שכ"מ דלא יהי' כשר עד דיתנה השכ"מ בפירוש מקודם כתיבת הגט דמגרשה אף אם יעמוד מחוליו:
י
ומדחזינן דלא אתו עלה מטעם דהוי כמו תנאי קודם כתיבת הגט דהא האומדנא בשכ"מ הנותן גט יש לנו אף מקודם כתיבתו ואפ"ה לא פסלו משום זה מוכח מזה דדוקא היכא דתנאו הוי מצד דהתנה בפירוש מקודם כתיבת הגט בזה גזרו חז"ל שלא להתנות קודם כתיבתו. אבל היכא דלא התנה כן בפירוש רק מצד אומדנא אתו עלה בזה לא גזרו חז"ל אף היכא דהאומדנא הוי גם בעת כתיבת הגט מ"מ לא החמירו חז"ל בכה"ג. וע"כ הוצרכו שם לומר דרבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה דיאמרו יש גט לאח"מ. ובאמת צריך ביאור עדיין לשיטת הרמב"ם דס"ל לחוש בעיקר דבר זה בחשש דאורייתא משום דכיון דלא הוברר בעת הכתיבה דלא הוי כריתות דלפ"ז קשה בהך דגיטין (דף ע"ג) הנ"ל דכיון דהוי ספק לנו בעת כתיבתו אם לא יעמוד מחליו א"כ לא מקרי כריתות וכבר נתבאר לעיל דאף היכא דאין לנו לחוש מן הדין לחשש ברירה דמ"מ היכא דלא הוברר לנו בעת כתיבתו דחושש הרמב"ם בחשש מה"ת וכנ"ל:
יא
ובזה אין לומר כפי הסברא שכתבתי לעיל דכיון דאחר הנתינה יבורר לנו כו'. דזה אינו דהא שם בגיטין בגט שכ"מ גם לאחר הנתינה לא יבורר לנו אם לא יעמוד כו' וע"כ קשה כנ"ל. ורק לשיטת הר"ת בגיטין (דף ע"ב) שם דפי' דהך גיטו כמתנתו קאי על היכא דהתנה מהיום כו'. א"ש די"ל כמו בכל תנאים דאין להתנות רק אחר הכתיבה. משא"כ לשיטת רש"י והר"ח דמצד אומדנא אתו עלה והך אומדנא יש לנו גם בעת הכתיבה. ושיטת הרמב"ם ג"כ כשיטת רש"י והר"ח וכמבואר ברמב"ם פ"ט ה' גירושין ובמ"מ ובשו"ע סי' קמ"ה סעיף ד' ובביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ד'. ולשיטת הרמב"ם דהוי בעיקר דבר זה חשש מה"ת. הוי דוחק לחלק כנ"ל דהא כיון דהוי עכ"פ ספק מצד האומדנא בעת כתיבת הגט א"כ לא הוי כריתות לפי טעמו. ויש לדון בזה הרבה:
יב
אך יהי' כפי שיהיה עכ"פ מוכח מסוגיא זו דהיכא דלא התנה בפירוש דאין לחוש כלל אף דיש לנו ספק בעת הכתיבה ובעת הנתינה מכש"כ היכא דלא הוי הספק רק בעת הכתיבה. אבל אחר הכתיבה יבורר לנו בעת הנתינה כי הוא גט בלא תנאי א"כ מקרי בודאי כריתות בעת הכתיבה דידוע לנו כי אחר שיגיע לידה יהי' עליו שם כריתות. ובפרט דהא בנ"ד אף אם לא אמר בפירוש דמוסר הגט ביד השליח רק באופן שתרצה לקבל הגט. ג"כ ידעינן דלא יתן לה הגט רק כשתרצה האשה לקבלו. ע"כ אין לנו להחמיר בזה מצד תנאי קודם הכתיבה וכדמוכח מהך דגיטין (דף ע"ב) הנ"ל. ולכן שפיר נהגו להשליש גט למי שנצרך לילך למלחמה אף דהוי ספק בעת הכתיבה אם תתרצה לקבלו. ובאמת זה הוי זכות לה. ועיין באה"ע סי' ק"מ סעיף ה' ברמ"א דהיכא דהוי זכות לה דס"ל להרבה פוסקים דמזכה לה שלא בפני' משום דאנן סהדי דרוצית בכך. ואף המחמירין שם הוא משום דלא ברירא לנו שרוצית בהגט ושמא בעת שנותן להשליח אין רצונה בהגט. או משום סברת המהרי"ק בשם הרי"ף בפ"ק דגיטין דאינו גט עד שיבא הגט לידה כמבואר שם. אבל בגט ע"י שליח להולכה בודאי יכול לצוות להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום וליתן אף שאינו בדעתו לגרשה בע"כ רק מרצונה. ובפרט לדברי הנו"ב דע"י שליח אינו יכול לגרשה בע"כ כלל אף בזמן הש"ס כנ"ל:
יג
ונ"ד הוא כמו המבואר בגיטין (דף ס"ה ע"ב) דהמפרש והיוצא בשיירא באומר כתובו דכותבין ונותנין לה הגט. והא לדברי הנו"ב אין ביכולתם ליתן לה הגט בע"כ ואפ"ה כותבין ונותנין לה הגט. והעיקר הוא כיון דא"צ להתנות ע"ז בדרך תנאי רק דממילא הוא דכל זמן דלא תרצה לקבל הגט לא ינתן לה הגט ואין בדעתו שיותן לה הגט בע"כ. וע"כ אף להחולקים על הנו"ב מוכח דאין זה מקרי תנאי בעת הכתיבה. וכל זמן דלא יהי' נתינה לידה ממש. אין ממש בכתיבת הגט כלל. ואין זה דומה לכל תנאי בעת הכתיבה לפי דבנ"ד יתברר לנו דהוי גט כשר מיד שיגיע הגט לידה. ועוד דאף לאחר חתימת הש"ס דאין יכול לגרשה בע"כ רק מרצונה ולא ידעינן בעת הכתיבה אם תרצה לקבל גט. מ"מ יכול לצוות להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום וליתן לה אם תתרצה לקבלו. כיון דאף בלא תנאי בפירוש ע"ז ג"כ לא יומסר לה הגט רק ברצונה משום דא"י לגרשה בע"כ וגם הא אין בדעתו ע"ז כנ"ל. וע"כ ה"ה אף בתנאי שמתנה בפירוש ג"כ לא יזיק כיון דהתנאי הוי למותר. וגם בלא התנאי ג"כ לא הי' בדעתו כלל לגרשה בע"כ אף אם הי' ביכולתו ובפרט האידנא שאין יכול לגרשה בע"כ. לכן ודאי יכול לצוות להסופר והעדים לכתוב ולחתום אף שאין ידוע לנו אם תתרצה לקבל הגט. ואין לחוש כלל. ויותר טוב אשר בעת שיצוה להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום לא יתנה הבעל שום תנאי אז כלל רק אנן מעצמינו ידעינן כי השליח לא יתן לידה בע"כ רק אם תתרצה לקבלו ובלתי רצונה לא יהיה הנתינה כלל וכפי כל הטעמים שנתבארו בעז"ה:
אחר כותבי כל זה ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ו שהעיר בכעין זה ע"ש:
ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק