אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן נג › ענף א

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן נג · ענף א

א

ב

והנני להשיבו כי אין מקום לחששות כת"ר וכבר נהגו בכל בתי דינין אם יבא אחד מן הנשלח לצבא וכיוצא ורוצה להניח גט עבור אשתו שמזדקקין הב"ד לזה ובאופן שאם תתרצה לקבלו שיומסר לה מן השליח. ואין פוצה ומערער לחוש לסברות כת"ר. וכן מוכח מן הך דיבמות (דף קי"ח) דבעי רבא המזכה גט במקום יבם מהו וכן במקום קטטה. ומיירי שלא בפני האשה דאם היתה שם א"צ לזכוי. ונכתב הגט בעת שלא נברר לנו רצונה ודעתה. אך די"ל דכיון דאי נימא דזכות הוא לה א"כ הוי כמו שנתברר לנו בעת הכתיבה דנתרצית ע"ז. אבל כן מוכח ממה דמצינו בש"ס דשולח גט ממדינת הים לא"י אף היכא דבעת כתיבת הגט לא היתה האשה שם והיא במרחק מקום מן הבעל ולא הי' יכולת ביד הבעל למסור הגט להאשה באותו היום שנכתב בהגט. רק ע"י השליח שהוזמן להיות שליח מקודם כתיבת הגט וכפי הדין. א"כ לא הי' ביד הבעל למסור לה הגט בע"כ. וכן אינו יכול לגרשה בע"כ ע"י שלוחו לשיטת הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ב' דאף בזמן הש"ס אינו יכול לגרשה בע"כ ע"י שליח משום דה"ל תופס לבע"ח כו'. וכן בכמה תשובות מן הנו"ב שקיל וטרי מזה. ועיין בנו"ב במ"ת סי' ק"י. ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד ענף ב'. עכ"פ לדברי הנו"ב דהשליח אינו יכול לגרשה בע"כ. א"כ אי נימא כדברי כת"ר דהיכא דאינו ידוע לנו רצונה אם תרצה לקבל הגט וע"כ הוי זה תנאי מקודם כתיבת הגט דלא מהני הגט. א"כ לא יהי' יכול לשלוח גט ע"י שליח כ"ז שלא נודע בעת כתיבת הגט שרצונה לקבל הגט היכא דהוא במרחק מקום ממנה. וכן מוכח מן ב"ב (דף קס"ז) דכותבין גט אע"פ שאין אשתו עמו ובאה"ע סי' ק"כ ומשמע אף במרחק ואף האידנא:

ג

וכן אף להחולקים על הנו"ב וס"ל דבזמן הש"ס היה יכול לגרשה בע"כ ע"י שליח. מ"מ תקשה אי נימא כדברי כת"ר דהא אין זה ביד הבעל רק זהו ביד השליח אם ירצה השליח למסור לה בע"כ. ואף דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו. עכ"ז הא לא סמכינן על החזקה דשליח עושה שליחותו רק לחומרא ולא לקולא כמבואר בגיטין (דף ס"ד) ועירובין (דף ל"ב). וידעתי מה די"ל כיון דעיקר החומרא בהך דכתיבת תנאים קודם כתיבת הגט אין זה רק מדרבנן לשיטות רוב פוסקים ע"כ סמכינן בזה על חזקה שליח כו'. אבל באמת זה ליתא מכמה טעמים ובפרט דהא מיירינן הכא דהשליח ימסור להאשה בע"כ א"כ בכה"ג לא שייך כלל להך חזקה שליח כו'. דמי יודע דיהי' זה ביד השליח למסור לה בע"כ של האשה. וכן יש לדון דלא שייך לומר כלל להחזקה שליח יעשה שליחותו דמי יודע דיקיים השליח למה שהבטיח לעשות דשמא לא ירצה להיות חב ולהפסיד זכות של האשה ולא יהי' חב לדידה כי בזה ודאי י"ל ואשר לא טוב עשה בעמיו וכדאמרו כה"ג בשבועות (דף ל"א) ובח"מ סי' קכ"ג סעי' ט"ו. ועיין מזה במשנה למלך פ"ד ה' בכורות ובנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' ב' במה דכתבו שם בענין חזקה שליח כו' ואכמ"ל בזה:

ד

והעיקר דמוכח מכל שולח גט ממדינת הים לא"י דאף דאינו ביד הבעל לגרשה בגט זה באותו היום מחמת מרחק מקומה וביום אחר יהי' מוקדם. ואלו ע"י השליח הא זה לא הוי בידו שיומסר לה הגט בע"כ א"כ הא לא הוברר לנו רצונה על קבלת הגט בשעת כתיבת הגט. ואין סברא לומר דכל הנך דמבואר בכולי ש"ס דשולח גט לאשתו דמיירי הכל דהי' ידיעה מן האשה שנתרצית לקבל הגט בעת כתיבת הגט. [וכן אין סברא לומר דמיירי הכל בכתב שבוע ולא זמן היום. ועיין באה"ע סי' קל"ו בב"ש ס"ק ז' ובאו"ח סי' של"ט במג"א ס"ק ט' וקצרתי]. ומוכח מן כ"ז דאף היכא דלא היה ידוע לנו בעת כתיבת הגט אם תתרצה לקבל הגט וגם היכא דאינו בידו לגרשה בע"כ דמ"מ כותבין הגט אף לכתחילה. ולא חיישינן למה דאמר רבא בגיטין (דף פ"ד) דשתוקי שתקי לבעל עד דכתביתו להתורף כו' [והא דגיטין (דף י"ח) כתבי' ואותבי' בכיסתי' דאי מפייסה תפייס אין זה שייכות לענינינו כלל וקצרתי]:

ה

והטעם הוא פשוט דכזה לא מקרי תנאי כלל. ודוקא במה דיש ביד הבעל לעשות לולי התנאי רק מן פאת התנאי שהתנה הבעל הוא מבטל למה שהיה בידו לעשות בלא התנאי. הוי זה בשם תנאי דאין יכול להתנות ע"ז מקודם כתיבת הגט לפי מה דתקנו חז"ל כן. וכן לשיטת הרמב"ם והשו"ע בסי' קמ"ז סעיף ב' דתנאי קודם כתיבת הגט יש בו חשש דאורייתא משום דשייר לו זכות בהגט ואין זה כריתות. וזהו ע"פ הירושלמי דגיטין פ"ג ה' א'. והעיקר הוא דבעת כתיבת הגט בעינן דיהי' מבורר טפי וכעין סברת התוס' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לאיזו שארצה אגרש כו'. ועיין ביש"ש שם. ועיין בשירי קרבן בירושלמי שם בד"ה דר"ש היא כו'. ובב"ש סי' קמ"ז ס"ק ג' ובביאור הגר"א זצ"ל שם. וכ"ז הוא רק היכא דלולי התנאי דהתנה בפי' הי' מהני הגט בכל גווני. ע"כ קרינן ליה בתנאו דהתנה דשייר לו זכות בגופו של גט בעת הכתיבה. וכפי הנראה מן לשון הרמב"ם והשו"ע בסי' קמ"ז סעיף ב' הנ"ל. אבל היכא דאף בלתי התנאי דהתנה אינו בידו בשום אופן לגרשה בלתי רצונה ע"כ שפיר יכול לעשות לשליח את הסופר שיכתוב הגט. וימסרנו ביד השליח דיגרשה כשתרצה לקבל הגט. וע"כ אף האידנא דאי אפשר בשום אופן לגרשה בע"כ וגם בעבר וגירשה בע"כ אין הגט כלום כמבואר בהתקנות סוף שו"ת מהר"ם מרוטנבורג וידעתי למש"כ הנו"ב בזה ואכ"מ. דמ"מ שפיר כותבין ונותנין אף בעת שלא נברר לנו דעת האשה:

ו

ויש להסביר ביתר ביאור דהא עיקר התקנה דרבא דאמר שתקי שתוקי להבעל כו' הי' זה היכא דהתנאי שלו הוא לאחר שיומסר הגט ליד האשה ויהי' נתינה לידה ואחר נתינת גט יחול התנאי שהתנה בזה שפיר שייך סברת הרמב"ם והשו"ע דכתבו דלכן ספק מגורשת משום דהוי בזה שיור להבעל זכותו בגופו של גט. והכוונה דאין זה מקרי כריתות כנ"ל. אבל היכא דהוי תנאו בעיקר הנתינה לידה ואם לא תתרצה לקבלו אז לא הוי נתינה בעולם כלל. ע"כ אין לחוש כלל אף דבעת כתיבת הגט לא הי' ידוע לנו אם תתרצה לקבלו. ולא שייך בכה"ג לומר דלא הוי כריתות בכה"ג. דהא בלא"ה כ"ז דלא יומסר הגט ליד האשה לא הוי שום ממש מן הגט. רק היכא דאף לאחר שיומסר הגט לידה לא נתברר אם יהי' גט או לא מצד התנאי בזה שפיר חששו לחשש דאורייתא לשיטת הרמב"ם והשו"ע וסייעתם. או מדרבנן דתקנו מצד גזירה לחוש בכה"ג. אבל היכא דאחר הנתינה לידה יהי' מבורר לנו בלא שום תנאי דהוא גט כשר לגמרי רק דלא נתברר לנו בעת כתיבתו אם יהי' נתינה לידה או לא. בכה"ג כשר הגט וקרינן ליה שפיר כריתות דהא ידוע לנו בעת כתיבתו דבעת דיגיע הגט ליד האשה תהיה מגורשת. והא כל זמן דלא יהיה נתינה לידה בודאי לא שייך למקריי' כריתות משום הכתיבה לבד. ועיקרו הוא רק בעת שיומסר לידה אז יהיה כריתות וע"כ כיון דבעת דיגיע לידה לא יהיה שום תנאי אחר על הגט ע"כ לא גזרו חז"ל בזה וכן להסוברים דיש בזה חשש מה"ת אבל בנ"ד אין בו שום חשש כלל וכפי שנתבאר בטוב טעם:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה