עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מט · ענף ב
ד
ואף דאי נימא דאם נתינה בע"כ הוי נתינה דה"ה בזרק לה השלשה מאות רו"כ לרשותה בנ"ד דג"כ מקרי נתינה. מ"מ מידי ספיקא דדינא לא נפיק וכמו שכתב הב"ש בס"ק ז' דחולק על מה שהביא הב"י בשם תשובת מורו ע"ש. א"כ יש לנו הרבה ספיקות אז בעת שתרצה להנשא בתוך זמן. ספק א' שמא לא יבא הבעל בתוך שתי שנים ומחצה לעירה ולהתראות בפני הב"ד דשם. ואת"ל דיבא שמה בתוך זמן הזה אכתי ספק שמא לא יהיו לו שלשה מאות רו"כ והוי מחוסר ממונא. ואת"ל דיהי' לו שלשה מאות רו"כ אז. אכתי ספק שמא לא יהי' ביכולתו של הבעל לכופה שתקבל המעות לתוך ידה ורשותה. וכ"ז שלא יגיע המעות לידה ורשותה בוודאי לא הוי נתינה לכ"ע כנ"ל. [ועיין בחדושי הרשב"א לגיטין (דף פ"ג) ד"ה בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב כו' שכתב באה"ד דאפילו התנה בפירוש שתתן לו אפילו בע"כ דילמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב לי' עכ"ל. וכיוצא בזה אמרו בגיטין (דף י"ב ע"ב) אי בעי זריק ליה גיטא שביק לי' ועריק ואזל לעלמא. וקצרתי]. ואת"ל אולי יעלה ביד הבעל לכופה שתקבל בע"כ לתוך ידה או לתוך רשותה וכעין סברת התוס' בגיטין (דף פ"ב) בד"ה שרבי אליעזר מתיר כו' גבי שלא תיבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עלי' באונס כו'. אכתי ספק בנ"ד שמא הלכה כהסוברים דנתינה בע"כ לא הוי נתינה. ולשמא תתרצה לקבל לא חיישינן וכמו בכל תנאי שבידה בשב וא"ת דקיי"ל דמותרת להנשא ולא חיישינן דתעבור בידים משום דמזדהרא באיסור א"א. וכיון דאיכא הרבה ספיקות להיתירא ע"כ ממילא מותרת להנשא אף בתוך הזמן:
ה
ואף דהוי ספק ספיקא נגד חזקת א"א עכ"ז הא מסיק הש"ך בסי' ק"י בכללי ספק ספיקא דהיכא דאיכא הרבה ספיקות מקלינן אף היכא דאתחזק בחזקת איסור. ועוד כיון דחד ספק בנ"ד הוי ספיקא דדינא אם נתינה בע"כ הוי נתינה או לא. א"כ הא ידוע הכלל של הפוסקים דבספיקא דדינא לא שייך להעמידו על החזקה. ואף דאינך ספיקות הוי ספק במעשה מ"מ דיינינן ס"ס כזה אף במקום חזקת איסור וכמש"כ הפרי מגדים ביו"ד סי' כ"ג בש"ך אות ח' דאף דספק א' הוא במעשה מ"מ כיון דספק ב' הוא ספיקא דדינא דזה הוי ס"ס גמור ע"ש. ועיין בתשובת רע"א סי' ל"ז ואכמ"ל:
ו
אך עדיין יש לפקפק על כל זה לפי דיש לחלק דדוקא בחשש לשעבר מצינו דסמכינן על ספק ספיקא. משא"כ בנ"ד דהוי בחשש דלהבא. אפשר לדון בזה כמו דכתבו התוס' בקידושין (דף מ"ה) ד"ה בפירוש אמר מר כו' דשיטת ר' מנחם דשמא קידש לא אמרינן שמא יקדש אמרינן כו' והטעם הוא דס"ל דחזקה לא מהני לברר על להבא וכמו שכתבתי מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד'. ועיין מזה בנו"ב מ"ק ח' יו"ד סי' נ"ו ובמ"ת סי' ק"ג. א"כ ה"ה בספק ספיקא יש לדון ולחלק דבמידי דיכול להיות להבא לא מהני ספק ספיקא לברר על אחר זמן וגם לא עבדינן מעשה בדבר שיכול להיות לאחר זמן בבירור שיהי' אסור וכעין שהעיר המהרי"ט בחלק יו"ד סי' ב' והמהרשד"ם ח' יו"ד סי' מ"ה על הא דקיי"ל דאסור למכור ספק דרוסה לא"י וכן ההוא ארבא דטבע בחישתא דאסרו למכור לא"י שמא ימכור לישראל והובא במג"א סי' תס"ז ס"ק ב' ע"ש וקצרתי. ואף באיסור דרבנן אמרו כן ולא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא. ולדעתי פשוט הוא דהא בתורת ספק ספיקא לא שייך לדון שם כיון דלא נולדו שני ספיקות ביחד כידוע. ומה שיש לדון בזה ספיקא דרבנן לקולא. יש לחלק דשאני היכא דהוי ספק בלהבא. [ועיין מזה בפר"ח בכללי ספק ספיקא אות י"ח. והדברים ארוכים ויש לפלפל הרבה בדברי המהרי"ט והמהרשד"ם הנ"ל]. ולפ"ז הדין נותן כן גם בספק ספיקא על להבא דלא מהני. ועיין בגט פשוט סי' כ"ט ס"ק קי"ג:
ז
אכן בספרי באר יצחק שם הוכחתי דרוב מהני לברר על ענין דלהבא ג"כ והבאתי ראי' לזה מן התוס' נדה (דף מ"ה ע"ב) ד"ה ריו"ח ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין כו' שכתבו להקשות הא הוי התראת ספק ותי' דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן. ועוד ראי' לזה כמבואר בספרי שם. וכעת ראיתי דיש להוכיח כן מן יבמות (דף ל"ו ע"א) דאמרו הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא לא יהא ולד ב"ק וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם עכ"ל הברייתא. ואי נימא דרוב לא מהני לברר בדבר דלהבא קשה דאיך הי' מקום לומר דתנשא צרתה על סמך דהלך אחר רוב נשים ולד מעליא ילדן. והא התם הוי ספק בלהבא דשמא לא יהא ולד בן קיימא וכמש"כ התוס' שם (דף ל"ה ע"ב) בד"ה תיגלי מילתא למפרע כו' דזהו מן העתידות. וביותר לפי מש"כ הנמוקי יוסף בר"פ החולץ בד"ה וריש לקיש אמר כו' דחיישינן דאחר כן גרם לה איזה דבר להפיל כו'. והובא במל"מ פ"ו ה' גירושין ה"ג. וע"כ מוכח מזה דרוב מהני לברר על ספק דלהבא וע"כ היתה מותרת צרתה להנשא משום דסמכינן על סמך הרוב דתלד ולד קיימא רק משום דאין פוטר עד שיצא לאויר העולם אסורה להנשא. הרי מוכח מזה דסמכינן על רוב בחשש דלהבא:
ח
שוב ראיתי דיש לדחות זה ההוכחה והוא דהא עיקר סברת רבינו מנחם דשמא יקדש אמרינן הוא ע"פ סוגיות הגמ' בגיטין (דף כ"ח) דשמא מת לא חיישינן ושמא ימות תנאי היא וקיי"ל כר' יוסי דפליג עלי' דר' מאיר כו'. א"כ דוקא למאי דקיי"ל כהנך תנאי דחיישי לשמא ימות משום דטעמם דלא מהני חזקה בלהבא א"כ לדידהו חיישינן שמא יקדש ואינם מחלקים בינייהו. אבל לר' מאיר דס"ל שם דלא חיישינן שמא ימות וס"ל דמהני חזקת חי לברר על להבא. א"כ לדידי' ודאי מהני גם רוב על להבא. ולכן י"ל דהך ברייתא דיבמות דאמרו צרתה לא תנשא משום דולד אינו פוטר כו'. אבל זולת זה היתה צרתה יכולה לסמוך על סמך הרוב דולד מעליא ילדן אף בחשש דלהבא דזהו לשיטת ר"מ ואתי' הך ברייתא כר' מאיר. אבל לדידן דס"ל דלא מהני חזקה בלהבא י"ל דה"ה ברוב לא מהני בלהבא ואין זה ראי' מוכרחת לדינא: