אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן מט › ענף א

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מט · ענף א

סימן מט

א

והוא כי ידוע שיטת העיטור שהובא בשו"ע סי' קמ"ג סעי' ב' בהג"ה בשם י"א דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטלו ויש להחמיר עכ"ל הרמ"א. וכן העלה המהרשד"ם ח' אה"ע סי' צ"א להחמיר ולחוש לשיטת העיטור והראב"ד א"כ לפ"ז יש להחמיר בנ"ד מצד שביטל הבעל את הגט מקודם שנתקיים התנאי כי מי ירום ראשו להכריע ולהקל נגד העיטור והראב"ד וכמש"כ הרמ"א והמהרשד"ם להחמיר. והנלע"ד לדון בזה להיתירא בעז"ה ונקדים למה דפסק המחבר באה"ע סי' קמ"ג סעיף ב' דבתנאי שבידה והוא שב ואל תעשה מותרת להנשא ולא חיישינן שמא תעבור על התנאי. ולא הביא המחבר שם שום חולק ע"ז. ואף שיש חולקים וס"ל דאף בתנאי שבידה ובשב ואל תעשה לא תנשא והובא שיטה זו במ"מ פ"ח ה' גירושין ה"א ובחי' הרשב"א לגיטין (דף פ"ג) והוכיחו כן מהך דנדרים (דף י"ד ע"ב) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דלא ישן היום שמא ישן למחר דלא מזדהר בתנאה. אך הרשב"א בחידושיו לגיטין (דף פ"ג) כתב לחלק דשאני באיסור א"א דמתוך חומר שהחמרת כו' מזדהרא טפי. וכבר הכריע המחבר כשיטת המתירים בזה. והא דאה"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ז דהביא המחבר שם פלוגתת הפוסקים בזה. כבר תמה הב"ש שם בס"ק כ"ט ע"ז. ויש לי מקום לתרץ לקושיות הב"ש הזה אך עת לקצר. וכן כתב הכנסת הגדולה באה"ע סי' קמ"ג ס"ק כ"ח לדינא דבתנאי שבידה ובשב ואל תעשה מותרת להנשא. וכהכרעת המחבר בפשיטות בסעי' ב' בלא שום חולק ע"כ ודאי קיי"ל כן לדינא. וכ"כ הב"ש בסי' ל"ח סוף ס"ק ס"ט להיתירא בזה בפשיטות ע"ש:

ב

והנה בנ"ד דהתנאי הי' באם אבא בתוך זמן שתי שנים ומחצה ואתראה לפני הב"ד ואסלק ליד זוגתי דוקא ג' מאות רו"כ אז יהי' הגט בטל כו'. נלע"ד לדון דהאשה היתה מותרת להנשא אף בתוך זמן שתי שנים ומחצה. והוא דהא אם לא תרצה האשה לקבל הסך הזה מרצונה רק הבעל הי' נותן לה בע"כ אכתי הוי ספיקא דדינא אם מקרי נתינה או לא כמבואר באה"ע סי' קמ"ג סעיף ד' בב"ש ס"ק ז' דזה הוא פלוגתא דרבוותא. ואף שכתב בתשובת מהר"ם אלשקר בסי' ל"א דאף למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה היינו דווקא היכא שאמר ע"מ שתתני לי ר' זוז אבל האומר ע"מ שאתן לך מאתים זוז אז לכ"ע לא בעינן שיקבלם המקבל. עכ"ז אין זה ברור דהנה הב"ש באה"ע סי' כ"ז ס"ק ב' הביא בשם המהרי"ט דמסיק דאף בכה"ג לא הוי נתינה. והובא זה בבאר היטב באה"ע סי' קמ"ג ס"ק ב'. ואף דבנ"ד שאמר בלשון אסלק ליד זוגתי כו' ולא אמר בלשון מתנה הי' אפשר לחלק. מ"מ הא בסוף דבריו של הבעל דאמר נאמנת עלי שלא באתי ושלא נתתי לה כו'. הרי דאמר בסוף דבריו לשון נתינה ואזלינן בתר התחתון כמבואר בח"מ סי' מ"ב סעי' ה'. וכש"כ היכא די"ל דהוי פירוש על דבריו של מעלה כמבואר שם. וע"כ אף בנ"ד שייך פלוגתת הראשונים הללו אם נתינה בע"כ הוי נתינה או לא:

ג

וזה ברור דבנ"ד שאמר בתנאי אם אסלק ליד זוגתי דוקא כו'. דכ"ז דלא הגיע השלשה מאות רו"כ בתוך יד אשתו אף דזרק בפני' בע"כ אין זה מקרי נתינה כלל לכ"ע. ואף דבכל מקום למ"ד דנתינה בע"כ הוי נתינה הדין הוא כן אף בלא הגיע המעות לתוך ידה וכמבואר בח"מ סי' ק"ך דכיון דזרק בפניו הוי נתינה ופרעון. מ"מ הכא שאני כיון דאמר ליד זוגתי דוקא. ומצינו כעין זה באה"ע סי' קמ"א סעי' א' בהג"ה שכתב בשם הרשב"א דאם אמרה לקבל הגט מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו וכ"כ הב"ש שם בס"ק ג' דבאמר ליתן ליד אשתו יש קפידא ליתן לידה דוקא. וכש"כ בנ"ד דאמר ליד זוגתי דוקא. דוודאי בעינא לידה ממש. וכן לא מהני הכא נתינה ליד הב"ד דשקיל וטרי הרשב"א שהובא בבית יוסף ח"מ סי' ע"ג דשקיל וטרי בנתינה ליד הב"ד והובא בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ז'. ועיין בש"ך ח"מ סי' ע"ד ס"ק ט' ובאו"ת שם מזה. אכן כאן דאמר ליד זוגתי דוקא ודאי לא מהני נתינה ליד ב"ד כ"ז דלא הגיע לידה ממש. ואף בנתן בחצירה בע"כ של האשה יש מקום לדון דאין זה מקרי ליד זוגתי דוקא. ואפשר דזה תלוי במה דכתבו התוס' בגיטין (דף ע"ח) ד"ה ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה. דשיטת הערוך דאף זרקו בחצירה לא משתרי עד דמטא גיטא לידה כו'. ושיטת התוס' וסייעתם לא כן רק דממעטינן מלשון זה זרקו ברה"ר אבל חצירה הוי בכלל ידה משום דחצר דאשה הוא בתורת יד. א"כ ה"ה הכא דאמר ליד זוגתי דוקא י"ל דכוונתו לידה ממש לשיטת הערוך. ואפשר דבנ"ד דאמר בלשון ליד זוגתי דוקא דבזה לכ"ע ממעטינן חצירה רק לידה ממש. וכעין לשון הרמ"א באה"ע סי' קל"ט סעי' י"ד דאין לגרש וליתן הגט לתוך חצירה אלא לתוך ידה ממש. הרי דמן לשון לתוך ידה ממש ממעטינן חצירה. א"כ ה"ה באמר לתוך ידה דוקא יש לדון כן:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה