עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מח · יב
ועוד י"ל בפשטות דהא הש"ס מתרץ ביבמות שם לא צריכי דאתי בי תרי ואמרי אין הוינא בהדי' כו'. ומשמע דלולי זה הי' אמרינן למיזל בתר רוב דעות ע"כ שפיר הקשו התוס' דהא תרי כמאה. משום דאין לתרץ דשאני עדותן של הב"ד עצמם כנ"ל. דא"כ ה"ל להגמ' לתרץ דמיירי דהב"ד עצמם אינן מכירין את הבעל כלל דאז לא שייך לומר כמו שכתבתי. לכן שפיר הקשו התוס' כן והא תרי כמאה והוכיחו מזה להכלל שכתבו דשאני דבר הגלוי לכל כו'. וע"כ אין שום סתירה כלל מדברי התוס' הנ"ל למה שכתבתי. דיש להאמין ביותר להב"ד של שלשה ביותר מן שני עדים. ולכן בנ"ד אף דנימא דהוי כמו דשני עדי הרשאה מעידים לפנינו בע"פ דעדי הגט הם שלא כפי השמות של העדים החתומים על הגט שנשלח למעמעל. עכ"ז הא הב"ד של שלשה מעידים דזהו שם העדים כפי שחתמו על הגט שנשלח. לכן יש להאמין ביותר להב"ד כן יש מקום לדון. ועכ"ז לפי חומר הענין קשה לבנות יסוד ע"ז לבדו ומן הש"ס דכתובות (דף כ"ב) אינו שום סתירה לדברינו וקצרתי. אך בנ"ד כבר נתבאר ע"פ טעמים אחרים דתלינן דהסופר טעה והעדים לא חתמו ע"ז משום דלאו אכולי מילתא קא מסהדי. וע"כ סמכינן על עדות של הב"ד דכתבו בשני כתבים דזהו הגט שנשלח מהבעל לאשתו שבמעמעל ועלייהו נסמוך ולהתירה מכבלי העיגון בעז"ה:
נאום יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק.