עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מח · יא
ולפ"ז יש להוכיח מן מה דהקשו התוס' כן והוכיחו מקושייתם להכלל דבדבר הגלוי לכל לא אמרינן תרי כמאה. א"כ מוכח דלא ס"ל לדינא כמו שכתבתי. ועכ"ז אין לסתור לדברינו עפ"ז משום די"ל דדוקא היכא דבעת ראיית הב"ד להענין היה אז שם תורת ב"ד עליהם כמו בפורעו בפני ב"ד דסי' ע"א הנ"ל. או בנ"ד דהם בתורת ב"ד בעת שעושה שליח ראשון לשליח ב'. ע"כ שייך לומר דהם נאמנים ביותר. אבל היכא דבעת דראו לראייתם להענין שאנו דנין עליו כעת לא היה אז עליהם שם ב"ד. ע"כ לא שייך לדון דיהיה להם נאמנות ביותר. רק דינם ככל עדים דאמרינן תרי כמאה. וכעין זה אמרינן בב"ב (דף קי"ד) לחלק בין ראו ביום ובין ראו בלילה וכמבואר בח"מ סי' ז' כזה. וזהו הכל מה"ט. וע"כ במה דמעידין הב"ד על הכרתו של הבעל דמכירין אותו דזהו הבעל של אשה זו דעיקר עדותן הוא ממה שמכירין אותו מכבר בעת שלא היה עליהם תורת ב"ד היינו מקודם שנזדקקו להענין הזה. ע"כ לא שייך להאמינם ביותר ושפיר הקשו התו' דהא תרי כמאה וע"כ אין לסתור לדברינו מן התוס' הנ"ל: