אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן מד › ד

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מד · ד

ג

ועוד דהא בנ"ד דמיד דפייסה הנה תיכף אחר זה חזינן דעיקר פיוסו הי' רק לגנוב דעתה ולגנוב את המעות שלה. נראה דבנ"ד שפיר יש לנו לדון בכה"ג דהוכיח סופו על תחילתו דלא הי' בדעתו מעולם לפיוס גמור. ואף דקיי"ל בהוכיח סופו על תחילתו דהוי ספיקא דדינא. מ"מ נ"ד שאני ובוודאי דיינינן בכזה להך דהוכיח סופו על תחילתו. דהא אמרו בחולין (ד' ל"ט) באמר כתבו גט לאשתי ונפל מן הגג ומת דה"ז גט. וחילקו שם דשא"ה דאמר כתובו ופי' רש"י דקאמר כתובו ואיכא קצת הוכחה בתחילה ונפילתו גילוי מילתא בעלמא כו'. הרי דהיכא דאיכא קצת הוכחה ובצירוף הוכיח סופו על תחילתו סמכינן ע"ז לומר דה"ז גט. ה"ה בנ"ד דהא קיי"ל בשולח גט לאשתו דלא חיישינן שמא ביטלו וכמבואר בכ"ד דאף קודם תקנת ר"ג הזקן לא חיישינן לזה. וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח. והטעם הוא משום דחזרה הוי חשש רחוק וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ע"ש. ועיין מזה בגיטין (דף ל"ג) בתוס' ד"ה ואפקעינהו רבנן כו' בשם ר"ת כו'. ע"כ יש לנו הוכחה גמורה דעיקר כוונת הנוכל הזה הי' רק לגנוב דעתה ומעותי'. וזה הי' כוונתו בהפיוס שלו דאלו על פיוס גמור ונתכווין לבטל את הגט הא זהו חשש רחוק בעצמותו. ובצירוף הוכיח סופו על תחילתו דהא תיכף אחר פיוסו הלך לביתה. וגנב משם מעותי'. ע"כ יש לנו לדון בכה"ג דהוכיח סופו על תחילתו כיון דיש לנו הוכחה גמורה אף זולת הוכיח סופו כו'. מצד דהא חזרה הוי חשש רחוק כנ"ל. אך היכא דאנו רואין כי יש פיוס גמור אז שאני. משא"כ אם אנו רואין בסופו דאין כוונתו רק להערמה ע"כ דיינינן בזה הוכיח סופו על תחילתו דמעיקרא לא הי' בדעתו על פיוס גמור. וע"כ אין בזה חשש ביטול. ובאמת חשש ביטול הוי חשש רחוק והך דגיטין (דף י"ח) ובשא"ד הא כתבו התוס' בגיטין (דף י"ח) סוף ד"ה שמא פייס כו' בשם הר"י דלא הוי אלא חשש לעז כו' ע"ש:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה