עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מג · ב
ומצינו באה"ע סי' ד' סעיף כ"ט בהג"ה דהאב שאמר על בנו שהוא ממזר וחזר ונתן אמתלא לדבריו נאמן בשם מהר"ם מרוזבורק. והגר"א זצ"ל שם הביא ראיה לזה מהא דב"ב (דף קכ"ז) אמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן. אלמא דהימני' רחמנא לאב לפסול בנו מ"מ מהני אמתלא. והטעם הוא דכיון דא"צ ב"ד להגדתו ואף חוץ לב"ד מהימן היכא דנאמן ע"א וקרוב וא"צ קבלת עדותו בב"ד. ע"כ בזה אף היכא דאמר בב"ד נאמן ע"י אמתלא וכן מבואר באה"ע סוף סי' ל"ז. דאב שאמר קדשתי את בתי ואח"ז אמר קדשתי לפני פסולי עדות דהעלה הט"ז שם דנאמן מצד אמתלא. ואף הרמ"א דחולק שם טעמו משום דהא כתב המקנה שם דבעינן אמתלא שיש בה ממש. והאמתלא זו רחוק מן השכל ע"ש. אבל אמתלא גמורה ודאי מהני אף דהימניה רחמנא לאב. וזה ברור דכ"ז הוא במעיד בב"ד. דאלו במעיד חוץ לב"ד ודאי דיכול לחזור ולומר מבודין היינו כמבואר בתשובת הר"נ סי' מ"ז והובא בחלקת מחוקק סי' י"ז ע"ש. ועפ"ז יש לדון בהא דב"ב (דף קכ"ז) היה עובר על בית המכס כו' ואכמ"ל. ועיין בח"מ סי' רע"ט בסמ"ע ס"ק י"א וקצרתי. והא דכתבו התוס' ביבמות (ד' קי"ח ע"ב) ד"ה א"ל תנינא כו' דמשמע חולצת אפי' נתנה אמתלא לדבריה אלמא דאף היכא דע"א מהימן לא יכול לחזור על ידי אמתלא. י"ל דשא"ה לפי מש"כ הב"ש והט"ז בסי' י"ז סעיף ל"ט ב"ש ס"ק קכ"ד דבעי קבלת עדות בב"ד בע"א המעיד על מיתת בעלה ושאני עד מפי עד כמש"כ רע"א זצ"ל בתשובה סי' קכ"ג. וכיון דבעי הגדה בב"ד ע"כ דינו כמו שני עדים דאינם נאמנים לחזור אף ע"י אמתלא משום אם לא יגיד כמבואר ברש"י כתובות (דף י"ח) דהא דקיי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הטעם משום דכתיב אם לא יגיד וחדא הגדה כתיבה כו' משא"כ היכא דא"צ ב"ד לקבלת עדות ודאי דמהימן לחזור ע"י אמתלא אף אם העיד בב"ד. דע"ז לא קאי הך דאם לא יגיד. א"כ ה"ה שליש דמהימן אף חוץ לב"ד ודאי דמהימן ע"י אמתלא ובנ"ד הוי אמתלא שיש בו ממש. דהנהוג הוא דאם מבקשין הרבה אז עושה השתדלותו מחצה. ומצאתי בשב שמעתתא שמעתא ו' פרק ח' דסיים ג"כ דהיכא דא"צ ב"ד לקבלת עדות אזי יכול לחזור ע"י אמתלא. ויש לפלפל בדבריו בכ"ז הרבה וקצרתי: