עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מא · י
ולכאורה יש לדון ולהחמיר בנ"ד לפמש"כ הריטב"א כתובות (דף נ"ה ע"א) בזה"ל עלה דאמרו שם והלכתא צריך לאימלוכי בי'. דחוששין שמא נמלך. וקשה שאלו הי' נמלך הי' לו לחזור אחריהם ולהודיעם כו' וראיתי לאברהם אב"ד שכתב דהב"ע שא"ל מן האירוסין כתבו לה בשעת נישואין דכיון דגילה שאינו רוצה שיכתבו לו מעתה חוששין שמא חזר בו אבל כשאומר בעת נשואין א"צ לימלך בו שאלו חזר בו היה רץ אחריהם. וכן נראה הדברים כו' עכ"ל הריטב"א. והובא דברי הריטב"א הנ"ל בשיטה מקובצת לכתובות שם. א"כ לפי סברת הריטב"א שכתב דלכן לא חיישינן לחזרה וא"צ אימלוכי בי'. משום דאל"כ הי' רץ אחריהם להודיעם. א"כ לפ"ז י"ל דמה"ט הא דאמרו דבגט מהני אמירת כתבו ותנו ולא חיישינן לחזרה משום דאמרינן אלו חזר בו היה רץ אחריהם להודיעם. ועיין בגיטין (דף ל"ב) ר"פ השולח. ע"כ לפ"ז היכא דיושב במאסר דלא שייך הסברא דאלו חזר בו היה רץ אחריהם להודיעם. י"ל דאז חיישינן לשמא ביטל להשליחות. ולכן בנ"ד דהאמיסינירין תופסים את הבעל במאסר ואינם מניחים אותו לצאת החוצה מחמת שאינם רוצים שיגרש את אשתו כדי שגם היא תבא אחריו ויפתוה בעו"ה. ע"כ לא שייך בזה סברת הריטב"א הנ"ל ולכן עדיין יש לחוש שמא חזר בו בנתיים וביטלם. אכן באמת גם זה אינו דהא עיקר מה שתופסים לו במאסר הוא בשביל שאינם רוצים שיגרש לאשתו. א"כ הי' מגיד זה להם ובודאי היו מניחים אותו לילך עמהם להב"ד ולבטל הגט בפניהם כי זהו עיקר חפצם. וע"כ ג"כ בנ"ד שייך סברת הריטב"א הנ"ל: