עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מא · ט
והא דמצינו להרא"ש בב"ק פ"ט סי' כ"א שכתב דלכן בעי בהרשאה לכתוב זיל דין וזכי ואפיק לנפשך ואם לא כתב כן חיישינן שמא יבטל השליחות כו'. וכ"כ הטור בח"מ סי' קכ"ב סעיף ב' דחיישינן שמא ביטל להשליחות כו'. אלמא דמצינו לחוש בממון שמא ביטל להשליחות בפני ב'. ולכאורה קשה עליו מהא דמהני שליחות בגט וסומכין על שליחות ליתן גט לאשתו ולא חיישינן שמא ביטל להשליחות בפני ב'. וע"כ מוכרחים לחלק דשאני בגיטין דהתקין ר"ג הזקן שלא יעשה כן. א"כ כיון דאסור לו לעשות כן ע"כ סומכין על חזקת כשרותו בזה. משא"כ בממון דלא הי' התקנה זו ע"כ חיישינן לביטול. ולפ"ז יהי' מוכח לומר דבנ"ד בגט עוזב דלא שייך לדון בו חזקת כשרות דשפיר יש לחוש לשמא ביטלו. אבל באמת זה אינו דא"כ עדיין תקשה מקודם תקנת ר"ג דהי' עושה ב"ד במק"א ומבטלו דאז לא יהי' מהני עשיות שלוחים על הגט ובודאי זה אינו סברא לומר כן. וע"כ מוכח דאף בעת שהי' מותר לו לעשות כן אפ"ה לא חיישינן לשמא ביטלו בפני בש"ש. והא דב"ק ברא"ש הנ"ל. שא"ה בממון דהא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואלים לי' חזקת ממונא וע"כ חשו לשמא ביטלו אף דהוי חשש רחוק. משא"כ באיסור א"א דמהני בזה רוב אלים אף מדרבנן ע"כ לא חשו לביטול כ"ז שלא יבורר. וכה"ג כתב הסמ"ע בח"מ סי' קכ"ב ס"ק ג' ע"ש. ועיין בש"ך שם ס"ק ד' דהביא שיטת כמה פוסקים דלא חיישינן לשמא ביטלו ע"ש. ועוד דהא התומים בסי' קכ"ב ס"ק א' כתב בכוונת הרא"ש והטור דהא דחייש לשמא ביטל היינו משום דיש לחוש גם לשמא ימות ושמא יבטל ולשני חששות חיישינן. אבל לא לאחד מהם ע"ש. ע"כ אין זה הוכחה כלל לנ"ד. ושפיר י"ל דלעולם לא חיישינן לשמא ביטלו להשליח בפני ב' אף היכא דלא מרעינן לחזקת כשרותו כלל. והא דמבואר בתה"ד ובשו"ע דמהדרינן לעשות שליח לקבלה בעוזב משום חשש ביטול. אין זה רק לכתחילה משום איכא לתקוני מתקנינן. אבל לא לעיכובא: