עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מא · ז
וראיתי בהגהות מיימוני פ' י"א ה' מלוה שכתב על מש"כ הרמב"ם שם ה"א דהאומר כתבו וחתמו צריכים להמלך בו וכתב ההג"מ שם הטעם דמדלא הקנהו בקנין ש"מ דאין דעתו להקנותו עד שימלכו בו ואח"ז הביא בשם ר"ת דכל מתנה צריך לימלך שנית והביא ראי' מירושלמי הנ"ל דא"ל רב לחייא ברי' דאמליך בי תניינות. ולפי מש"כ אינו ראי' מהירושלמי ולכאורה יש להקשות על ההג"מ הנ"ל מהא דכתבו ותנו דגט. וי"ל דס"ל דשאני מתנת ממון דיש לדון גם בזה דהי' לו להקנות בחליפין ולא ס"ל להחילוק של הנתיבות הנ"ל וכן אפשר לומר דסברת ההגהת מיימוני הוא משום דמוכח דדעתו הי' שימליך בי' דאל"כ הי' לו לומר בפירוש שיזכה בלשון טז המועיל על זכיי' כמו זכי וכה"ג. משום דלשון תן לא הוי כזכי. כמבואר בגיטין (דף י"ב וד' י"ג) בתוס' שם בשם ר"ת וברא"ש ספ"ק דגיטין ובח"מ סי' קכ"ה מזה. ועיין מזה גיטין (דף ס"ג ע"ב) בשיטת רב. ולכן מדלא אמר לשלוחו בלשון זכיי' גמורה מסתמא דעתו שימליך בו שנית כן י"ל בסברת הג"מ הנ"ל. ע"כ א"ש הא דכתבו ותנו דגט אשה דלא צריך אימלוכי בי' משום דהתם לא שייך לומר כסברא זו. ולפ"ז הוי הך דין דאם אמר לשלוחו תן מתנה לפלוני. לספיקא דדינא אם צריך אמלוכי בו או לא דזהו פלוגתת הרא"ש והגהות מיימוני. וקצרתי: