עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מא · ד
ובאמת לא שייך לומר בהא דמבואר בגט דאומר כתבו ותנו דכותבין ונותנין משום דלכן לא צריך אמלוכי בי' משום דאסור לחזור בו. דזה אינו דלא מבעיא לרב דס"ל בב"מ (דף מ"ט) דדברים אין בו משום מחוסר אמנה ודאי דמותר לחזור בו. ואף לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דדברים יש בו מחוסר אמנה. הא זה אינו רק במתנה מועטת ולא במתנה מרובה. א"כ הא כתיבת גט לאשתו ודאי דמקרי מתנה מרובה כדמצינו באה"ע סי' קל"ד שכתבו דבאנסוהו לגרש לא הוי כמו תליוה וזבין דאף קיבל מעות עבור הגט לא מהני משום דכל הון יבוזו לו בעד אשתו החביבה לו כגופו ואין דמים לאשה כו' ובודאי הוי זה כמו מתנה מרובה ומותר לו לחזור בו. ואפ"ה אמרו דא"צ לאמלוכי בי' בגט אם אמר כתבו ותנו גט לאשתי כמבואר במשנה גיטין. וכ"ע מודו בזה. והך פלוגתא דאמורא דכתובות (דף נ"ה) באמר כתבו וחתמו והבו לי' לא שייך בגט אשה כנ"ל. ולכן כ"ע ס"ל דבגט מהני כתבו ותנו דא"צ להמלך בו ולחוש שמא חזר הבעל. והא בזה לא שייך תקנת ר"ג דבגיטין (דף ל"ב) דדוקא שלא בפני השליח אינו רשאי לבטלו. משא"כ בפני השליח מותר לו לבטל ולחזור בי' וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעיף ס' ואפ"ה א"צ להמלך בו: