עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן לג · ט
ואף דקיי"ל לדינא דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן גם על להבא וכמבואר בסי' קנ"ב סעי' א'. הא הטעם הוא כמש"כ התוס' בב"ב (דף קל"ד) דזהו משום דאם אי' דגירשה קלא אית ליה. א"כ בהנ"ד שלנו לא שייך זה הסברא. וכן להטעם שכתב הרמב"ם פ' י"ב ה"ג ה"ה והובא בב"ש שם ס"ק ג' ג"כ לא שייך בנ"ד דהא עיקר הטעם של הרמב"ם שם דאומרים לו אם אמת הדבר. הא אתם קיימים גרש אותה בפנינו. וכמש"כ בספרי נחל יצחק סי' פ"ב בכללי מיגו בארוכה דמצד דיכול לתקן הדבר ולגרשה בפנינו אתו עלה והארכתי שם. א"כ בנ"ד לא שייך סברא זו דהא אי נימא דלא נאמינו במה שאומר שגירשה מרצונו הטוב ונתרצה ע"ז באמת. א"כ אינו יוכל לתקן כלל לפ"ז החשש. וע"כ בכה"ג העיקר לכ"ע דנאמן הבעל משום דהוי בידו כיון דאינו שייך בזה לומר אם אי' דגירשה קלא אית ליה כנ"ל. ובפרט דנשבע הבעל ע"ז ודאי דנאמן הבעל. וגם מצינו דשבועה לשעבר חמירא ביותר משבועה דלהבא כמבואר בשבועות (ד' כ"א וד' מ"ו) דשבועה לשעבר חמירא לפי דהוציא לשקר בפיו. וע"כ יותר טוב להשביעו תיכף לאחר נתינת הגט כנ"ל. ובזה יצאנו מן חשש שישאל על שבועתו: