עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן לג · ד
וכיון דעיקר מה דכתב הרמב"ם דאין עונשין למי שעובר בעונש זהו נלמד מקרא דלנערה לא תעשה דבר וכמש"כ הרמב"ם שם והמל"מ שם בשם הרמב"ם בפ"ק ה' סנהדרין שכתב כן. וכ"כ התוס' ביבמות (דף נ"ד) עפ"י סוגית הש"ס דע"ז (דף נ"ד) דזה ילפינן מן ולנערה לא תעשה דבר ועיין בסנהדרין (דף ס"א ע"ב) בתוס' ד"ה רבא אמר פטור כו'. א"כ ליכא למילף מזה רק היכא דהיה האונס בשביל העבירה כמו בהא דולנערה לא תעשה דבר דמיירי באונסין אותה להבעל כמו דמפורש שם בקרא. אבל היכא דהאונס בא עלי' לא בשביל העבירה רק היא באת להנצל ע"י העבירה בזה לא מצינו למילף מקרא דולנערה כו' משום דזה מקרי רצון. רק למאן דיליף בע"ז (דף כ"ז) מן וחי בהם דס"ל דקאי גם על ג' עבירות ובצינעא דמותר אף לרפאות בהם וכעובדא דבן דמא דשם שהכישו נחש. אבל לדידן דקיי"ל דוחי בהם כו' קאי רק על שארי עבירות חוץ מן השלשה עבירות. ועיקר מילתא דאין עונשין להאנוס ע"ז. נלמד מקרא דולנערה לא תעשה דבר דאף בעשתה מעשה קאמר קרא דפטורה ממיתה וכמש"כ התוס' ביבמות (דף נ"ד). א"כ ליכא למילף רק דומיא דקראי. אבל היכא דהאונס בא עלי' שלא בשביל העבירה רק היא באתה להנצל ממנו ע"י העבירה בזה ליכא הילפותא דנא ע"כ דינו כרצון ונענש ע"ז בעונש הראוי לו ושפיר פסק הרמב"ם. כ"ז אמרתי כבר לכמה רבנים שהקשו ממני על דברי הרמב"ם הזה: