עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן לג · ג
ואכתוב כאן מה שכתבתי מכבר לתרץ דברי הרמב"ם פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ד וזהו שכל מי שנאמר בו כו' ואל יעבור ועבר ולא כו' הרי זה מחלל השם כו' וביטל מצות עשה אבל אין עונשין אותו. והנה שם ה"ו כתב אם עבר ונתרפא מהנך דאין מתרפאין מהם אפילו במקום סכנה עונשין אותו עונש הראוי לו. והקשו ע"ז דמ"ש ובאמת הדבר צריך ביאור. והעליתי לתרץ דברי הרמב"ם בהקדם הא דכתובות (דף כ"ו) דע"י נפשות אסורה לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצית וכמש"כ ההפלאה שם דדוקא כשבא מתחילה לאונסה על הזנות זה מקרי אונס ומותרת לישראל אבל ברוצה להורגה ולא תבעה לזנות והיא רוצה להציל א"ע ממיתה ומפייסתו בזה שתבעל ליה כדי שירחם עלי' זה מקרי רצון ואסורה לבעלה ישראל עיי"ש וכן אי' בב"י ח"מ סי' ר"ה שתירץ למה דהקשו בגיטין (דף נ"ה) גבי סיקריקין דגזרו קמייתא ומציעתא כיון דקטלי אגב אונסי' גמר ומקני והא ה"ל תלוי' ויהיב ותירץ הב"י דשאני היכא שהאנס אינו תובע ממנו כלום אלא שרוצה להורגו וזה נותן לו קרקעו כדי שלא יהרגנו בזה אמרו דגמר ומקני וזהו כעין סברת ההפלאה בחילוקו הנ"ל. וי"ל דזה מקרי אונסא דנפשי' וכמו שמחלק הש"ס בב"ב (דף נ"ז) ובח"מ סי' ר"ה סעיף י"ב דשאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני: