עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ל · ד
ולפי מה שכתבתי הדעת נותן דאם ידוע שהיא אשתו ואין לנו עדים על הכרת שמותם ונכתב הגט ע"פ דברי הבעל דבדיעבד אין לפסול הגט. וידעתי למה שכתב התורת גיטין בסי' ק"כ ס"ק י"ב וס"ק י"ז בדברי החלקת מחוקק שם ס"ק ח'. וע"פ מש"כ יש לדון בדבריו הרבה ובפרט בניסת ודאי יש לנו לסמוך על דברי הבעל משום דהיה נאמן אז לומר גרשתי משום דבידו לגרשה ובפרט דנכתב בנ"ד ע"פ הכרת ע"א דהא קרוב ג"כ נאמן בזה. ע"כ יש לנו בנ"ד לסמוך על דברי העד קרוב שאמר כי במכתביו שהיה כותב להם היה חותם בשמו יעקב יוסף בן מנחם נחום. וכן אמר הבעל אז דלא חשדינן ליה שיקלקל אותה ולא מהימנינן ליה במה שמערער הבעל עכשיו. וכעין זה כתב בחוט השני בסי' י"ז גבי אמתלאה דהיכא דאמר דעשה איסור לא מהימנינן ליה לעקור דבריו הראשונים. וה"ה בנ"ד דכיון דאמר בעת הגט דהיה חותם כן במכתביו ע"כ אינו נאמן לחזור מדבריו הראשונים במה שאמר דעשה איסור אז דהי' כוונתו לקלקלה ואינו נאמן לעקור למה שהוחזקה כבר למגורשת בפנינו. ואף שבעירו באברויסק לא נודע בשם יעקב יוסף רק בשם יוסף לבד. מ"מ יכול להיות כי במכתביו שהיה כותב לאשתו וחותמו היה חותם בשם יעקב יוסף בן מנחם נחום. ויכול להיות כי גם שם העריסה שלו היה כן בשם זה ואין זה מקרי נשתקע כיון דלפעמים היה חותם בשם זה. וגם הא שם הנשתקע דפסול אין זה רק מדרבנן וכמש"כ החמדת שלמה בסי' ס"ו ומתרצינן מעצמינו כן כדי שלא לעקור לדבריהם הראשונים כיון דנאמנים בזה. וכן בשם האב אם החזיק כן בשם זה לשם אביו הא מבואר דבניסת דאין לכופו להוציאה. וגם הא בניסת יש לנו לסמוך על דברי העה"ג בזה וכמש"כ במק"א. וע"כ לדינא אין לנו לכופה להוציאה מבעלה. והנני מסכים לדעת כת"ר שיחי':