עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ל
נשאלתי ע"ד גט א' שנכתב בו שם הבעל יעקב יוסף בן מנחם נחום כי כן הגיד אז הבעל שנקרא כן בשם זה וכן אבי האשה אמר כי במכתביו שהיה שולח להם היה חותם כן וכן אמר אז גיסו של המגרש. ועכשיו אחר הגט מערער הבעל כי בעירו באברויסק נקרא רק בשם יוסף וכן אביו נקרא רק בשם נחום. ובפי כל נקרא במחנם במקום כתיבת ונתינת הגט בשם יוסף לבד. וכת"ר סידר לכתוב יעקב יוסף דמתקרי יוסף בן מנחם נחום דמתקרי נחום. והאשה ניסת כבר ואינה שומעת להפרד מן הבעל שניסת לו. ודעת כת"ר וכן דעת שארי הרבנים הגאונים דמחנם שלא להפרידה מבעלה. וביקשו ממני לחוות דעתי בזה:
תשובה בקצרה
א
והוא דהא בעת הגט אמרו כן אבי האשה וגיסו והיו נאמנים אז משום דהוי עביד לגלויי דהא אמרו כי במכתביו שהיה שולח להם היה חותם כן בשם יעקב יוסף בן מנחם נחום והם קרעו המכתבים לאחר הגט אבל בעת הגט הי' ת"י המכתבים א"כ היה אז מילתא דעביד לגלויי בקל דהא אז אם אמרו להם שיראו המכתבים היו מוכרחין להראות המכתבים וע"כ הוי זה אז עביד לגלויי בקל והיו נאמנים אז ע"ז. וכדין המבואר בסי' ק"כ דאף קרוב נאמן ע"ז. וכן הא גם בדיעבד אם נכתב ע"פ דברי הבעל בעצמו הא דעת הח"מ באה"ע בסי' ק"כ ס"ק ח' דאף בלא שעת הסכנה נאמן הבעל להכשיר בדיעבד [וידעתי למש"כ שם התורת גיטין על דברי הח"מ] וזהו משום דמדאורייתא נאמן הבעל על שמו וכמש"כ התוס' כה"ג ביבמות (דף ק"ו) ד"ה ורבא כו' בסה"ד. והא דאמרו שלא לכתוב הגט ע"פ דברי הבעל אף בידוע דהיא אשתו וכמש"כ הב"ש בסי' ק"כ ס"ק ד' זהו רק מדרבנן. והנה המהרש"א לב"ב (דף קס"ז) כתב בכוונת הרשב"ם דשם דלכן צריכים להכיר שמותם משום דחיישינן שיקלקלה במתכוין. ועיין במהרש"ל שם ובגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"א מזה:
ב
וזהו רק מצד חומרת חז"ל התם אבל מן הדין לא חיישינן שיכוין לקלקל לאשתו וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ב' ע"ב) ד"ה דאתיוה בי תרי כו' דלא חיישינן שמא החתים במזיד עדים פסולין דאינו חשוד להכשילה וכ"כ התוס' בגיטין (דף כ"ז) ד"ה מעולם לא חתמנו כו' דאור"י דלא חשדינן ליה שישקר במזיד כו' דהא בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן. ובב"מ (דף י"ח) בתוס' ד"ה מעולם לא חתמנו כו'. וכן מבואר בירושלמי גיטין פ"א ה"א וחש לומר שמא החתימו בעדים פסולין א"ר אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים. וכ"כ הרא"ש בפ"א דגיטין סי' ב' ופ"ג דגיטין סי' ג' דאינו חשוד לקלקלה תדע דהא בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן כו'. ולכן זולת הטעם שכתב התורת גיטין בסי' ק"כ ס"ק י"ב על מה דהבעל נאמן מה"ת ע"פ דברי התוס' יבמות הנ"ל גבי חליצה. הנה בגט בידוע דהיא אשתו יש לנו עוד טעם להאמינו משום דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן דבידו לגרשה ולא חיישינן ליה שיכוין לקלקלה:
ג
ובשיטת הרמב"ם פ' י"ב ה' גירושין ה"ה שכתב דלכן בעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן משום שמא בגט פסול גירש ויקלקלה. והובא בב"ש סי' קנ"ב ס"ק ג' הנה במק"א הוכחתי דלדינא גם הרמב"ם מודה דלא חשדינן להבעל שיכוין לקלקלה. ושא"ה באומר גרשתי דזהו בגדר מה דקיי"ל דכל מה דאיכא לברורי מבררינן וכמבואר טעם זה ברמב"ם שם שכתב דאומרים להבעל אם כדבריך דגרשת אותה וחפץ אתה בהגירושין א"כ גרשה שנית בפנינו. ומזה הבאתי ראי' לדברי הט"ז בח"מ ריש סי' רצ"ו דבמיגו אם איכא לברורי מבררינן דהא בבעל שאמר גרשתי דנאמן זהו משום דבידו לגרשה ואפ"ה כתב הרמב"ם הטעם הזה דאם אמת הדבר גרש אותה עתה בפנינו. אבל היכא דלא שייך כן גם הרמב"ם מודה דלא חשדינן להבעל שיכשילנה ומהימן שפיר משום דבידו לגרשה. והארכתי בזה הרבה במק"א ואין העת גורם לי להאריך בזה:
ד
ולפי מה שכתבתי הדעת נותן דאם ידוע שהיא אשתו ואין לנו עדים על הכרת שמותם ונכתב הגט ע"פ דברי הבעל דבדיעבד אין לפסול הגט. וידעתי למה שכתב התורת גיטין בסי' ק"כ ס"ק י"ב וס"ק י"ז בדברי החלקת מחוקק שם ס"ק ח'. וע"פ מש"כ יש לדון בדבריו הרבה ובפרט בניסת ודאי יש לנו לסמוך על דברי הבעל משום דהיה נאמן אז לומר גרשתי משום דבידו לגרשה ובפרט דנכתב בנ"ד ע"פ הכרת ע"א דהא קרוב ג"כ נאמן בזה. ע"כ יש לנו בנ"ד לסמוך על דברי העד קרוב שאמר כי במכתביו שהיה כותב להם היה חותם בשמו יעקב יוסף בן מנחם נחום. וכן אמר הבעל אז דלא חשדינן ליה שיקלקל אותה ולא מהימנינן ליה במה שמערער הבעל עכשיו. וכעין זה כתב בחוט השני בסי' י"ז גבי אמתלאה דהיכא דאמר דעשה איסור לא מהימנינן ליה לעקור דבריו הראשונים. וה"ה בנ"ד דכיון דאמר בעת הגט דהיה חותם כן במכתביו ע"כ אינו נאמן לחזור מדבריו הראשונים במה שאמר דעשה איסור אז דהי' כוונתו לקלקלה ואינו נאמן לעקור למה שהוחזקה כבר למגורשת בפנינו. ואף שבעירו באברויסק לא נודע בשם יעקב יוסף רק בשם יוסף לבד. מ"מ יכול להיות כי במכתביו שהיה כותב לאשתו וחותמו היה חותם בשם יעקב יוסף בן מנחם נחום. ויכול להיות כי גם שם העריסה שלו היה כן בשם זה ואין זה מקרי נשתקע כיון דלפעמים היה חותם בשם זה. וגם הא שם הנשתקע דפסול אין זה רק מדרבנן וכמש"כ החמדת שלמה בסי' ס"ו ומתרצינן מעצמינו כן כדי שלא לעקור לדבריהם הראשונים כיון דנאמנים בזה. וכן בשם האב אם החזיק כן בשם זה לשם אביו הא מבואר דבניסת דאין לכופו להוציאה. וגם הא בניסת יש לנו לסמוך על דברי העה"ג בזה וכמש"כ במק"א. וע"כ לדינא אין לנו לכופה להוציאה מבעלה. והנני מסכים לדעת כת"ר שיחי':