אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן כב › ענף ב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כב · ענף ב

ענף א

י

עוד נלע"ד מלתא חדתא מה שהורוני מן השמים בעז"ה והוא דהיכא דהעדים נסתפקו בשם אבי האיש ובשם אבי האשה איך הוא וע"כ לא כתבו שם אביהם של האיש והאשה משום דלא מצי לכתוב השם דהא נסתפקו איך הוא שמם דאז גם לר"מ דבעי מוכח מתוכו סגי בכתבו שם האיש והאשה לבד. והוא דהא יש להקשות לפמש"כ התוס' בשיטת ר"מ דס"ל דבעינן מוכח מתוכו מגיטין (דף ל"ד) דאי' שם בראשונה היה משנה שמו ושמה והתקין ר"ג הזקן שיהא כותב כל שם שיש לו מפני תיקון העולם. ופי' כל הראשונים משום חשש לעז פסול בכתב רק שם מקום כתיבה דמה"ת כשר רק מדרבנן פסול שלא יוציאו לעז לומר דאחר גירשה. וכן כתבו התוס' בגיטין (דף כ') בד"ה הא בעינן שמו ושמה כו' וברא"ש שם והר"ן. ובגיטין (דף פ') על משנה דשינה שמו ושמה כו' וכ"כ הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ה'. ויש להקשות דמפני מה מהני בכתב רק שם מ"כ לחוד מה"ת לר"מ דס"ל דבעי מוכח מתוכו כמש"כ התוס' (בדף כ"ב ודף כ"ד) דלכן ס"ל בשני יוב"ש דהוחזקו דיכתבו סי' כדי שיהא מוכח לכל הרואה את הגט דנתגרשה מבעלה משום דנולד לנו ספק איזו יוב"ש גירשה וצריכים ע"ז לברר ע"פ בירור זולת השטר. ולא הוי מוכח מתוך הגט לבד לכל הרואה את הגט דנתגרשה מבעלה. א"כ ה"ה בנ"ד דבמקום נתינה קורין לו בשם אחר לא בשם הכתוב בגט א"כ הא לא הוי מוכח מתוכו בעת נתינה. דהא הגט לבד לא מהני בלא בירור כמש"כ הר"ן שם במשנה הנ"ל דמתחילה היו צריכים הב"ד של מקום נתינה לקבל עדים שכן הוא נקרא במדינת הים ע"ש. ואין לומר דכיון דניכר מתוך הגט דזהו גיטה להאנשים המכירים בשמו שבמקום כתיבה דמקרי שפיר מוכח מתוכו. דא"כ תקשה גבי ב' יוב"ש ג"כ לימא הכי דהוי מוכח מתוכו להאנשים היודעים דלא זזה ידם מתוך יד של יוב"ש הב' ביום שנכתב הגט:

יא

וכן מוכח בסי' ק"ל סעי' ז' דאמרינן דאם שייר מקצת הגט וכתבו בדף הב' כשר והוא שיהא ניכר שלא נזדייף אבל אם לא ניכר פסול אך אם יש עדים דמעידים דלא נעשה הזיוף ונמסר לה בפני עדים כשר. ומבואר שם בשם הרב המגיד דדוקא בע"מ כשר כשיש עדים שלא נזדייף אבל בע"ח לא מהני דכיון דאינו מוכח רק להעדים דמעידים דלא נעשה זיוף לא מהני משום דבעי שיהא מוכח לכל מראיות השטר לבד בלא שום בירור אחר. וכיון דצריך עוד בירור זולת הגט שכן שמו במ"כ. א"כ קשה אמאי כשר מה"ת בכתב רק שם מ"כ לחוד קודם תקנת ר"ג הזקן. דמה חילוק הוא במה שצריכים לברר דזהו יוב"ש גירש או דכך שמו דנולד לנו ספק להגט איזהו יוחנן גירשה אם בעלה נקרא בשם זה במדינת הים או דלא נקרא כך שם ואחר גירשה דהא עכ"פ לא מהני גיטה לברר בלא בירור זולתו. א"כ קשה דהא בעת נתינה דאז הוא גמר הגט חסר פרט זה דמוכח מתוכו דהא מפרטי הגט הוא דיהא מוכח מתוכו. וכמו כן יש להקשות על כל הגיטין הבאין ממדינת הים שאין מכירין שמו כלל כאן במקום נתינה. ואין לומר דר"ג ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ולא בעי מוכח מתוכו. דהא התוס' כתבו לעיל (דף כ') דפסול שינה שמו מיירי בכתבו שם יהודה בגליל ואינו פסול רק מדרבנן אף דמיירי התם אליבא דר"מ. וכ"כ התוס' (דף פ') דשינה שמו מיירי במי שיש לו שני שמות א' במקום כתיבה וא' במ"נ. ומיירי התם אליבא דר"מ. וקשה דיפסל מחמת דאינו מוכח מתוכו דיפסל מה"ת. וכן מוכח בגיטין (דף ל"ו ע"א) על תקנת ר"ג הזקן דהתקין שיהיו העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דמקשה הגמ' מפני תיקון העולם דאורייתא היא דכתיב וכתב בספר וחתם כו' רב יוסף אמר אפילו תימא לר"מ התקינו שיהי' מפרשין שמותיהם בגיטין מפני תיקון העולם כדתניא כו' דמשמע מזה דר"ג הזקן סבר כר"מ דע"ח כרתי א"כ קשה דיפסל מה"ת בראשונה דהי' משנה שמו שלא היה כותב רק שם מ"כ לחוד משום דבעי מוכח מתוכו א"כ למה לר"ג לתקן דיפסל מפני תיקון העולם משום חשש לעז. דבל"ז אף קודם התקנה שלו היה להיות פסול מה"ת משום דבעי מוכח מתוכו:

יב

ע"כ נראה לענ"ד לומר דבר מחודש והוא דעיקר מה דאמרינן דבעי מוכח מתוכו לכאורה קשה דמנלן הוא דבעינן מוכח מתוכו דאטו הילכתא גמירי לה. וע"כ נראה לי דהוא בגדר מאי דקיי"ל דבר ולא חצי דבר. דאם שני עדים מעידים לפנינו ומחוסר עוד עדות להם דבלא עדות זולתם אין מועיל דבריהם ע"כ אין בהם ממש כמבואר בב"ב (דף נ"ו) וב"ק (דף ע'). וה"ה בשטר דסמכינן על ע"ח דחתימתם הוי הגדתם דכמי שנחקרה עדותם בב"ד. דלא עדיף מאלו הגידו בפיהם לפני ב"ד דאם לא הגידו על דבר שלם רק מחוסר עוד עדות בב"ד דרחמנא פסלה אותם. וה"ה כשמגידים בשטר דיוב"ש גירש אשתו ואינם מגידים איזהו יוב"ש גירש וצריכים עוד עדות להם דלא יוגמר מפיהם דבר שלם דרחמנא פסלה אותן כיון דמהגדתם לבד אינו מועיל עדותם ע"כ לא מהימני. ואף שהעדים יודעים ענין שלם עכ"ז כיון דאינן מעידים רק על חצי ענין ע"כ הוי חצי דבר. דעיקר תלוי בעת הגדתם לפני ב"ד דאינם נאמנים רק כשיוצא מהם דבר שלם. ולכן אף דיש כת א' דמעידים דאותו היום שנכתב הגט לא זזה ידם מתוך ידו עכ"ז כיון דמשטר דזהו הגדתם אינו מוכח זה ע"כ לא מהימני. ועפ"ז ניחא קושית הנו"ב במ"ת סי' קי"ג שהקשה דאמאי לא בעינן מוכח מתוכו לר"א כמו לר"מ דהא וכתב לה פירושו לר"מ החתימה ולר"א הכתיבה א"כ אמאי לא יהיה כתיבה לר"א כמו חתימה לר"מ. ולפמש"כ ניחא דעיקרו הוי משום דבר ולא חצי דבר א"כ ז"א אך בעדי חתימה דזהו הגדתם בעת שחתמו על השטר דהא אינן צריכין להתקבל עדותן בב"ד יותר דמיד שחתמו הוי כנחקרה עדותם לכן בעינן שיעידו על דבר שלם. אבל ע"מ לר"א דהא בעת שרואין אזי רואין ענין שלם ובעת שיגידו מעידין אז על דבר שלם. ולכן בכתיבה לא שייך חצי דבר. ואף דזהו מלתא חדתא שלא העירו מזה הסברא שום אחרון כלל. עכ"ז נראה לי ברור דהיינו מטעם דכשיבא השטר לב"ד לא יגמרו ענין שלם על פיהם:

יג

ומה"ט ניחא הא דכל הגיטין הנשלחים ממדינת הים לכאן שאין מכירים שמו כלל במ"נ דכשר אף אליבא דר"מ. ובודאי בעי בעת הנתינה דאז הוא גמר המסירה דיהיה אז מוכח מתוכו. ובפרט לפמש"כ דהוא מדין חצי דבר. א"כ לפמש"כ הר"ן בפ' המגרש דע"ח מהני משום דע"ח מעידים על המסירה דתפיסתה מוכחת עליה. א"כ בעינן דבעת נתינה יעידו על דבר שלם. א"כ קשה הא בעת הנתינה אינו מוכח מתוכו. ולפמש"כ ניחא משום דהא שיטת הרשב"ם והובא בב"ק (דף ע') ובב"ב (דף נ"ו) דחצי דבר תלוי באם שהיו יכולים לראות יותר ולא ראו יותר אז הוי חצי דבר. אבל באם לא היו יכולים לראות יותר אזי מקרי דבר שלם. אף דאין מועיל עדותם רק להצטרף לעדות אחרת דכיון דלא היו יכולים לראות יותר הוי לגבם דבר שלם. דהא לא היו יכולין לתקן כלל דנאמר דשיירו קצת דהוי חצי דבר. א"כ ה"ה לשיטת הסוברים דבעינן מוכח מתוכו אינו שייך אך באם שהיו יכולין לברר ולתקן שיוגמר כל הענין ע"פ. כגון בשני יוב"ש היו יכולין לכתוב סימן זקינו ואף שאינם יודעים הא היו יכולין לישאל ע"ז. והא שם אביו נהגו לכתוב ע"פ עצמו כמבואר סי' ק"כ. ועוד דהא זה הוי דבר קל דהא ג"כ אשה מהימנא כדלקמן. דכיון דהיו יכולין לברר זה ולא תקנו זה בראייתם כדי שיהיו יכולים להגיד על דבר שלם לכן הוי כמו חצי דבר. אבל בשולחים גט למדינה שאין מכירין אותו כלל דמה היו יכולין לראות יותר כדי שיהיו יכולין להגיד על דבר שלם. א"כ כיון דלא היו יכולין לראות יותר כדי שיגידו על דבר שלם לכן כשרים ונאמנים. אך להסוברים דלא בעי גם לר"מ דיהיה מוכח מתוכו יש לומר דמחלקינן לבין הך ובין חצי דבר משום דבשטר עכ"פ בעת שחתמו היו יודעין ענין שלם אבל בחצי דבר מעולם לא ידעו ענין שלם. אך באמת הוא דוחק דהא בחצי דבר ודאי אפילו ראו הדבר שלם ושכחו אחר זמן חצי דבר ואינם זוכרים רק חצי דבר ודאי דפסול. כמש"כ הנתיבות סי' מ"ט ס"ק כ"א משום דמהגדתם אינו רק חצי דבר וה"ה בזה. ובפרט למאן דס"ל בסנהדרין (דף ל') דמקשינן הגדה לראי' ולכן כמו דאם היה הראיה על חצי דבר אינו מועיל דה"ה אם היה הגדה על חצי דבר ג"כ לא מהני. ועוד דהא הך ע"פ שנים עדים יקום דבר קאי בין על הגדה וראיה ובכתבו על דבר המזדייף י"ל ג"כ דהא היו יכולין לכתוב על דבר שאינו מזדייף שיוגמר דבר שלם ע"פ דזהו הגדתם כנ"ל. כן נלע"ד בסברתם:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה