אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן כב › ענף א

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן כב · ענף א

סימן כב

א

תשובה בעז"ה והוא ע"ד מה שלא נכתב שם אבי המגרש לפי שהיה ספק להם אם שמו אלי' חסר וא"ו או מלא בוא"ו וע"כ לא כתבו שם אבי המגרש. והמחבר פסק בסי' קכ"ט סעי' ט' דאם לא נכתב שם אבי האיש או אבי האשה כשר. והנו"ב בסי' קי"ג כתב דלר"מ דס"ל דבעי מוכח מתוכו בעינן שיזכיר שם אביו. ותמה על המחבר הנ"ל. ולענ"ד נראה פשוט דאף לר"מ דס"ל דבעינן מוכח מתוכו לשיטת התוס' עכ"ז באם הזכיר שם אבי האשה אך לא הזכיר שם אבי האיש דזה הוי כמו דכתב שם אבי האיש ואבי האשה משום דכמו דמהני שם אבי האיש ואבי האשה לצאת דין דמוכח מתוכו כמו כן מהני אף בכתב רק שם אבי האשה לבד. משום דהא בגיטין (דף כ"ז) מצינו פלוגתא אי חיישינן לב' יוב"ש בלא הוחזקו ופסקו לחומרא כמבואר שם ברי"ף והרא"ש וש"פ שם וכן פסק המחבר בסי' קל"ב ומוכח שם דאף בנכתב שם אבי המגרש ואבי המתגרשת דעכ"ז חיישינן לב' יוב"ש. דאי נימא לדחוק דהסוגיא דהתם מיירי בלא נכתב שם אבי האשה דאז חייש לב' יוב"ש אבל בנכתב שם אבי האשה ואבי האיש דאז לכ"ע לא חיישינן. א"כ מאי מקשה הגמ' התם מתניתין אברייתא. הא יש לתרץ בפשיטות דהמשנה דהתם מיירי בלא כתב אבי המגורשת רק שם אבי המגרש דאז חיישינן לב' יוב"ש. והברייתא מיירי בכתבו גם שם אבי האשה ג"כ. דאין לומר מדתני סתמא דמיירי בכל גווני. דהא בע"כ מבעי לן לאוקמי להמשנה לפ"ז דמיירי בלא כתב שם אבי המתגרשת כנ"ל וע"כ דלא מיירי בכל גווני. א"כ ה"מ לאוקמי המשנה בכה"ג. וברייתא דאינו חושש לב' יוב"ש מיירי בכתב שם אבי המגורשת דלא חיישינן לב' יוב"ש שיהיה שמות נשיהם שוות ג"כ. אע"כ מוכח דאין לחלק בזה כלל לפי דהגמ' ס"ל דאי נימא לחוש לב' יוב"ש בלא נכתב אבי המגורשת דה"ה לפ"ז מבעי לן למיחש אף בנכתב שם אבי האשה לב' יוב"ש ויהי' נשיהם שוות ולא מחלקינן כלל בזה. [ומסוגיא זו מוכח דבזמן הגמ' היו כותבים שם אבי האיש ג"כ בגט לפי דלכתחילה צריך לכתוב שם אבי האיש כמש"כ התה"ד בסי' קל"ח והגר"א זצ"ל בסי' קכ"ט ס"ק י"ח. דאל"כ מה מקשה התם הגמ' הא אמר תנו נותנין אף לזמן מרובה כו' ולמה לא תי' הגמ' בפשיטות דברייתא מיירי בנכתב שם אבי המגרש דאז לא חייש לב' יוב"ש והמשנה מיירי בלא נכתב שם אביו דאז חיישינן לב' יוב"ש בלא שם אביו כמבואר באה"ע סי' י"ז סעי' י"ח. וע"כ מוכח דלכתחילה צריך לכתוב שם אביו. אך בנ"ד לא שייך זה כאשר יבואר לקמן. וזולת זה י"ל דמסתמא מיירי בכל גווני כנ"ל]:

ב

עכ"פ זה ברור ופשוט מכל הסוגיא והפוסקים דאי נימא לחוש לב' יוב"ש דה"ה אף בשמותם ושמות נשיהם בשם אביהם כתוב בגט חיישינן ג"כ לב' יוב"ש ויהי' נשיהם שוות. והא דאי' התם בסוגיא הנ"ל דאם אומרים העדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' דלא חיישינן דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים כו' אין זה ראיה לפי דיש לחלק ביניהם בפשיטות. ועיין בצ"צ סי' נ"ח דהעלה דלמאן דס"ל דחיישינן לב' יוב"ש דה"ה אף בכתב שם אבותיהם מכמה דורות דג"כ חיישינן לב' יוב"ש דדוקא בהוחזקו ב' יוב"ש דלהוציא מחשש דהוחזקו אז מהני סימן שם זקנו אבל אי נימא דחיישינן לב' יוב"ש דלא הוחזקו אז חיישינן אף בכתבו שמות אביהם כו'. וכיון דמוכח דלמאן דס"ל דחיישינן לב' יוב"ש דאף בשמות נשיהם ושמם נכתב בגט עם אביהם דג"כ חיישינן א"כ מאי מהני בכתב בגט שם אבי האיש כדי שיהא מוכח מתוכו. וע"כ מוכח דס"ל דשמו ושם אביו סגי לזה והוי שפיר מוכח מתוכו עי"ז וכשיטת רבא דס"ל ביבמות (דף קט"ו) גבי יצחק ר"ג דקאזיל מקרטובא לאספמיא דלא חיישינן לתרי יצחק משום דבמקום עגון סמכינן דלא חיישינן לב' יוב"ש כמש"כ הרא"ש לשיטת הרי"ף והובא בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו ובסי' קל"ב ושאני גט דאפשר בגט אחר. וכיון דבמקום עיגון סמכינן לפסוק כרבא ע"כ סמכינן דזה מקרי מוכח מתוכו. א"כ לפ"ז אף בלא נכתב שם אבי האיש רק אבי האשה ג"כ הוי מוכח מתוכו משום דלא חיישינן דלמא יש עוד יצחק דיהיה לו אשה כשמה ושם אביה כמותה. דהא התם ביבמות דלא חיישינן לתרי יצחק הוי בשמו לבד דלא שייך התם לברר מחמת שם אשתו. וע"כ ברור ופשוט דאם נכתב שם אבי האשה דמהני לצאת דין דמוכח מתוכו כמו בכתב שם אבי האיש ג"כ:

ג

אך באה"ע סי' קל"ו סעי' ו' כתב הרמ"א דאם שמות המגרשים שוים דיכתבו סי' דלא מהני מה שאין שמות נשותיהם שוות דיש לחוש שמא קידש אשה במק"א. וכמש"כ הב"ש שם ס"ק ד' וס"ק ה' בשם ש"י ולא הוי מוכח מתוכו. ועיקר סברת הב"ש תמוה במש"כ לחוש שמא נשא אשה במק"א ועבר על חר"ג דמנ"ל זה הא י"ל דאוקי על חזקת כשרות. אך ממנחות (דף ג' ע"א) דאי' התם גבי מחשבה דמנכרא לא פסלא רחמנא דקדשים קלים ששחטן בדרום לירצו דמעשיהם מוכיחים כו' אמרי קדשי קדשים הוא ומעבר הוא דקעבר ושחט להו בדרום. אלמא דאמרינן דמקרי אינו מוכח משום די"ל דעבר על איסור מה"ת. כש"כ דנימא דמקרי אינו מוכח די"ל דעבר על חר"ג דהוי מדרבנן. אך לפמש"כ התוס' התם בד"ה לא שנא אמר עלי כו' בתי' הא' שכתבו שם די"ל דטעי יש לדחות למש"כ משום דנ"ד האיסור ברור שאסור לישא שתי נשים. אך לתי' הב' שכתבו שם אתי שפיר מש"כ להוכיח כסברת ש"י הנ"ל:

ד

ומבואר בהרמ"א והב"ש והש"י דאף דשמות נשותיהם אינן שוות דעכ"ז מקרי אינו מוכח מתוכו. ומשמע אף בהזכיר שם אבי האשה ג"כ הוי אינו מוכח מתוכו דאל"כ למה הצריך לכתוב סי' הא סגי אם יכתוב שם אבי האשה אע"כ מוכח דזה אינו מספיק. וקשה הא כבר נתבאר דאין שום מעלה בין אם כתוב שם אבי האיש ואבי האשה ביחד בין אם יכתוב שם אבי האשה לבד דממנ"פ אם חיישינן לב' יוב"ש דאז אף אם יהיה בירור משמו ושמה ביחד ג"כ עדיין יש לחוש ולא הוי מוכח מתוכו. ואי נימא דלא חיישינן לב' יוב"ש א"כ משמה ושם אביה יבורר דיהא מקרי מוכח מתוכו. אך י"ל דשפיר כתב הרמ"א משום דהא שיטת הרמב"ן והרשב"א והנימוקי יוסף לתרץ שלא יסתרו מהא דיבמות לגיטין הנ"ל משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא. וגט הנמצא שלא במקום כתיבה לא שייך כאן נמצא כאן היה אבל בנמצא במקום כתיבה אמרינן כאן נמצא כאן היה. והובא שיטתם בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו. וגם לדידן מוכח דקיי"ל דאמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא כדמוכח בחו"מ סי' מ"ב סעי' י"ד גבי הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל כמבואר סוף כתובות וע"כ הטעם משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא ונשתעבד למטבע אותו העיר ועי' בהר"ן סוף כתובות אלמא דמוציאין ממון ממוחזק בסברת כאן נמצא ועי' בח"מ סי' ס' וסי' ק"י וקצרתי. אלמא דסברת כאן נמצא הוי בירור אלימתא כש"כ דמהני נגד חזקת א"א ובמק"א הארכתי בזה. ולפ"ז י"ל דשמו ושם אביו לא מהני לצאת ידי מוכח מתוכו משום דחיישינן לב' יוב"ש אף דלא הוחזקו. אך שמו ושם אביו ועירו מהני כמבואר בסי' י"ז:

ה

ולפ"ז י"ל דעיקר הבירור דמוכח מתוכו הוי רק משום שם הבעל דהא העדים צריכים להכיר שם הבעל ושם של אשתו דכך הוא שמה כמש"כ הב"ש בסי' ק"כ ס"ק ד'. ובשמו דהבעל שפיר מוכח מתוך הגט דהא מעידים על שמו ושם אביו. ואף דהאידנא אין כותבין שם מקום דירתם עכ"ז הא כותבין מקום הכתיבה. ואמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא והוי כמו שמעידים על שם עירו. ושמו ושם אביו ושם עירו מהני. אבל בלא נכתב שם אבי האיש או בהוחזק ב' ששמותיהם ושם אביהם שוים דאז לא מהני מה שנכתב אבי האשה משום דחיישינן שמא יש עוד יוסף דנשא אשה אחרת ששמה ושם אביה דומה לשם אשה זו במקום אחר. דכמה יוב"ש איכא בעולם דהא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו. ושם עירה לא שייך בזה משום דהא העדים אינן מכירים רק שם האשה ששמה ושם אביה הוי כמו שנכתב בגט. ושפיר חיישינן שמא לכן כתבו העדים לה הגט משום דידעו דיש להמגרש אשה ששמה ושם אביה הוא כמו שנכתב ואשתו באמת היא במקום אחר. רק כיון דיודעים דיש לו אשה ששמה כשם הנכתב בגט ע"כ סמכו שפיר וכתבו לה הגט. ולא שייך בזה לומר כאן נמצא כאן היה דהא י"ל דלא היתה לפני העדים כלל רק יוסף הנ"ל ממטי גיטא לאשה אחרת דלאו אתתי' כמבואר בב"ב (דף קס"ז). ושמה ושם אביה לחוד בלא שם עירה הוי כמו הוחזקו לשיטת הרשב"א והנ"י הנ"ל דאף במקום עיגון חיישינן בלא שם עירו. וע"כ שפיר חשש הרמ"א בסי' קל"ו להחמיר ולחוש אע"פ שאין שמות הנשים שוות כנ"ל. ומה"ט הנכון עם הנו"ב דמצריך להזכיר שם אבי האיש כדי שיהיה מוכח מתוכו ואליבא דר"מ דע"ח כרתי ע"ש:

ו

אך גם זה יש לדחות דהא חזינן דאם בא הזוג להתגרש אף בבאים ממקום שדרים למקום כתיבה דלא שייך בזה לומר כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא ואפ"ה קיי"ל דאין כותבין שם מקום דירתם. וקשה הא לא הוי מוכח מתוכו דהא לשי' כמה פוסקים חיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו בלא שם עירו אף במקום עיגון. וע"כ מוכח דאף דחיישינן לשני יוב"ש עכ"ז מקרי מוכח מתוכו כמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) בד"ה בעדי מסירה כו' שהקשו דלמאן דחייש לשני יוב"ש א"כ לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת שום גט שיהא מוכח מתוכו ותי' משום דדוקא בגט הנמצא הוא דחיישינן שמא מאחר נפל. אבל חשוב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזקו אלא שוירי א' ויוב"ש א' עכ"ל התוס'. ולכן אף דחיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו וכשיטת הרמב"ן ורשב"א והנ"י דשאני הא דיבמות משום דאמרינן כאן נמצא כו' עכ"ז למוכח מתוכו מהני זה. ע"כ ה"ה אף בלא נכתב שם אבי האיש רק אבי האשה דג"כ מקרי מוכח מתוכו משום דלא חיישינן לגבי מוכח מתוכו לזה דשמא היה איש אחר ששם אשתו כשמה בשם אבי' דלגבי מוכח מתוכו סמכינן ע"ז ודוקא בגט הנמצא חיישינן כמש"כ התוס'. ולחלק דדוקא לשני יוב"ש ושמות נשותיהם שיהי' שוים דלזה ביחד לא חיישינן אבל לשני יוב"ש לבד חיישינן דכבר נתבאר דמוכח דלא מחלקינן בזה:

ז

אך בעיקר סברת התוס' הנ"ל אין דבריהם מובנים לי כלל במש"כ לחלק דדוקא בגט הנמצא חייש לשני יוב"ש. דאי נימא דכוונתו הוא מחמת דבנמצא אמרינן נפל איתרע כדאי' בפ"ק דב"מ ולכן חיישינן לשני יוב"ש. אבל היכא דלא איתרע לא חיישינן לב' יוב"ש דז"א סברא כלל משום דדוקא היכא דיש חשש פרעון וחשש זיוף אמרינן כיון דנפל איתרע אבל בהא דלקמן (דף כ"ז) דחייש שמא מאחר נפל הגט דלא הוי שום חשש זיוף ושקר וכמש"כ התוס' שם בד"ה מעולם לא חתמנו כו' דלא חיישינן שמא יקלקלה כו' וכמש"כ שם בד"ה כיון במקום כו' דידעינן דמזה יוב"ש נפל כו' ע"ש בסוגיא. ורק החשש הוא שמא מאחר נפל ג"כ ושמא סבור על גט אחר דהוא שלו כמש"כ שם התוס'. א"כ איך שייך בזה לומר סברא דנפל איתרע כיון דלא הוי שום חשש זיוף ושקר. ועוד תקשה לאביי דס"ל ביבמות (דף קט"ו) דחיישינן לשני יצחק ר"ג בעובדא דאספמיא. והא התם לא שייך לומר נפל איתרע דהא לא הוי התם שום נפילה ואפ"ה חשש אביי לשני יצחק ר"ג א"כ תקשה לאביי יפסלו כל הגיטין לר"מ דהא אינו מוכח מתוכו כקושית התוס' הנ"ל. והא ודאי דלמאן דחייש לשני יצחק ושני יוב"ש דחייש לשני שוירי דהוא שני עיירות לפמש"כ הב"ש בסי' קל"ב ס"ק ד' דלא כהרמ"א ע"ש. וליכא לתרץ דנפל שאני דאתרע דהא אביי חשש אף היכא דלא שייך נפל איתרע. ועוד דהא הרא"ש בגיטין פ"ג סי' ג' וש"פ הקשו דברי הרי"ף אהדדי ולא כתבו לחלק משום דנפל איתרע שאני. אלא ודאי כמש"כ דלא שייך כלל התם סברא דאיתרע כנ"ל ודברי התוס' הנ"ל צ"ע לכאורה:

ח

וי"ל דכוונת התוס' הנ"ל משום דהא קיי"ל בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין שם האיש והאשה כדאי' בגיטין (דף ס"ו) ובאה"ע סי' ק"כ. והטעם משום דלא חציף אינש לשנות שמו או משום דלא חציף אינש ליתן גט לאשת חבירו ועיקר החשש דתקנו להכיר שם האיש ואשתו דדלמא יתן הגט לאשת חבירו לא הוי רק מדרבנן. ע"כ לגבי מוכח מתוכו סמכינן על דאורייתא דמה"ת לא חיישינן לזה אבל בגט הנמצא חיישינן שפיר לשני יוב"ש דדלמא יוב"ש אחר כתב לאשתו. אבל גבי מוכח מתוכו דתפיסתה מוכחת שקיבלה הגט מבעלה כמו דקיי"ל בב"ב (דף קע"ג) גבי האי שטרא דהוי כתוב ביה לויתי ממך מנה ובשארי דוכתי. ושני יוב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ג"כ מה"ט. ועיקר החשש שמא גירשה אחר ששמו כשם בעלה ולזה כיון דמה"ת לא חיישינן לזה שאיך יחציף אינש לגרש אשה אחרת על שם אשתו רק מדרבנן חיישינן ע"כ סמכו בזה שלא לחוש גבי מוכח מתוכו לזה החשש. אך עדיין צ"ע דתקשה עדיין קושית התוס' הנ"ל דלמאן דס"ל דחיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו דאיך כותבין שטר על יוב"ש דאף דלא הוחזקו ג"כ חיישינן לשני יוב"ש ואף דכותבין שם העיר עכ"ז מבעי לן למיחש שמא יש בעיר שנכתב ג"כ עוד יוב"ש אחר א"כ יופסל השטר משום דהא לא הוי מוכח מתוכו דכ"ז דלא נתברר דליכא יוב"ש אחר הוי עדיין אינו מוכח מתוכו דהא צריך בירור דהוא לוה המעות ולא אחר כשמו. ובב"ב (דף קע"ב) במשנה שם משמע דדוקא בהוחזק שני יוב"ש אין מוציאין שט"ח עליהם אבל בלא הוחזקו אז שפיר כותבין שט"ח וגובין ממנו ולא אמרינן הא לא הוי מוכח מתוכו דהא צריכין אנו לברר דליכא יוב"ש אחר בעיר זו. ובח"מ סי' מ"ט מבואר דבעינן בשטרות ג"כ מוכח מתוכו ע"ש. ולזה לא שייך תי' התוס' הנ"ל לפמש"כ בכוונת התוס' הנ"ל:

ט

וע"כ נראה לפע"ד פשוט דכוונת התוס' הוא ע"פ מש"כ התוס' בב"מ ספ"ק (דף כ') בד"ה איסורא מממונא כו' דלשני יוב"ש לא חיישינן רק מדרבנן. וכמש"כ בירושלמי גיטין פ"ג ה"ג דמשום חומר שהחמירו בעריות חששו לב' יוב"ש. ע"כ לגבי מוכח מתוכו סמכינן על מה דמה"ת לא חיישינן לב' יוב"ש. אבל בגוף הענין לחוש שמא נפל מאחר וכה"ג חיישינן מדרבנן. עכ"פ יהיה איך שיהיה בכוונת התוס'. אין אני רואה שום חשש אם לא כתבו שם אבי המגרש רק אבי המתגרשת לבד לפי דגם ע"פ כתיבת שם אבי המתגרשת סגי דיהיה עי"ז מוכח מתוכו. ואפשר הא דאה"ע סי' קל"ו שאני דזהו לכתחילה בעלמא אבל מחמת מוכח מתוכו דבעינן לר"מ לעיכובא מספיק באם כתבו שם אבי האשה לבד:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה