אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן יט › ענף ז

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן יט · ענף ז

ענף ו

מ

היוצא לנו בקצרה דנתבאר בעז"ה דפסול דאורייתא ליכא בנ"ד דהא מוכח מתוך הגט שזאת היא האשה שנתגרשה מבעלה ששמו ושם אביו הוא כשם הכתוב בגט וכן מוכח שמה משם יודית בת יצחק שנכתב כהוגן ואין בכל העיר שנכתב הגט אשה אחרת ששמה יודית בת יצחק. ובפרט ששם חשא וחסיא הם קרובים בלשון אהדדי:

ואף שהאידנא אין כותבין מקום דירתם. עכ"ז הא דיינינן להסברא דכאן נמצא וכאן הי' ע"י שם העיר שכתבו בהגט מקום עמידתם וכמו שכתב הרמב"ן ביבמות (דף קט"ו) גבי ההיא גיטא דאישתכח בנהרדעא כו' והובא בב"ש סי' מ"ז ס"ק ו' וכמש"כ התורת גיטין בסי' קכ"ח ס"ק ג' לדון כן עפ"י הסברה דכאן נמצא כו' שכתב הנימוקי יוסף ביבמות (דף קט"ו) גבי יצחק ר"ג דאזיל מקורטובא לאספמיא כו'. וע"כ אין בהשינוי דהנ"ד רק חשש פסול דרבנן. וכן נתבאר דמשום פסול דחתמו שקר ומחזי כשיקרא או משום משנה ממטבע שטבעו חז"ל בגיטין הא קיי"ל כרבנן דפליגי על ר"מ ואמרו דלא תצא וכמו הי' במזרח וכתב במערב וכמש"כ הג"פ וש"פ. והעיקר הוא מה שיש לחוש בנ"ד דניסת הוא מחמת המשנה דשינה שמו ושמה דתצא דזהו לשיטת כמה פוסקים הוא רק בפשעו העדים ועברו על תקנת ר"ג דתיקן שיכתבו שם מקום כתיבה ושם מקום נתינה דזהו המקור בפירוש הך דשינה שמו ושמה דגיטין (דף פ') ובזה מצינו דאמרו תצא. אבל בנ"ד דלא פשעו העדים והסופר וגם הבעל לא פשע בנ"ד דהא עשאו כן ע"פ דעת הרב המסדר דצוה להם לכתוב בשם חסיא ובזה לא מצינו דאמרו תצא. אך היכא דלא ניסת בזה הגט פסול אף היכא דלא פשעו העדים דהא עכ"פ אחזי כשקרא וחתמו שקר וכמו הי' במזרח כו' משא"כ היכא דלא כתב רק שם מקום כתיבה ובלא פשעו העדים דלא ידעו משם מקום נתינה וזה כשר לשיטת כמה פוסקים דהא לא שייך בזה לומר דחתמו על שקרא משום דהא נקרא בשם זה במקום כתיבה. אבל היכא דחתמו בשקר בזה הגט פסול כ"ז דלא ניסת אבל אין לנו לדון מדעתנו דתצא היכא דלא פשעו העדים וכמו בהך דשינה שמו ושמה דתצא דמיירי זה רק בפשעו העדים לשיטת כמה פוסקים. ובנ"ד י"ל דכו"ע מודו בזה דלא תצא וכמש"כ לעיל בארוכה:

מא

וגם נתבאר דיש לצרף כיון דעיקר הטעם דאמרו בשינה שמו ושמה תצא זהו משום לעז דיאמרו דאחר גירשה. ולא אמרו הטעם דיאמרו דהגט פסול שלא נכתב כדין רק אמרו כנ"ל. א"כ בזה"ז דגונזין הגט וכותבין לראי' בידה דנתגרשה כדין א"כ לא שייך בזה"ז חשש הלעז הזה כמו שכתבתי כ"ז בארוכה ויש להקל מטעם זה בניסת דלא תצא. ועוד הוא העיקר גדול בנ"ד דיש לסמוך על מה דנתבאר דכיון דשי"ן ימנית ואות סמ"ך הם ממוצא א' זסשר"ץ ומתחלפות לפעמים וכמש"כ כן כמה אחרונים וכמו שבארתי זה בטוב טעם דלא תקשה ע"ז מהך דגיטין (דף ס"ג) בנפאתה ותפאתה. וכן היו"ד נוספת בשם חסיא שכתב כת"ר דלפעמים נמשך היו"ד מן שם יודית לשם חסיא הקודמת. וגם כזה נשתנה לפי לשון הקוראים. ובצירוף כל הטעמים הללו דעתי דלא תצא:

מב

אך עדיין יש לעיין בנ"ד דלא נבעלה לבעלה עדיין והיתה חופת נדה כמש"כ כת"ר. ולשיטת הרמב"ם חופת נדה אינה קונה א"כ זה לא מקרי ניסת דהא לא היה עדיין נישואין רק קדושין בלבד. וגם הא כמה פוסקים ס"ל דלא מהני חופה רק בבתולה ולא בבעולה וכמש"כ התוס' ביומא (ד' י"ג) בשם הירושלמי וכמבואר באה"ע סי' נ"ה ובשו"ע או"ח סי' של"ט. וכמבואר מזה הרבה בספרי האחרונים ואכמ"ל בזה עכ"ז הא כתב הג"פ בסי' קכ"ח ס"ק ו' דבפסולי דרבנן דניסת לא תצא דה"ה אם נתארסה בלבד דלא תצא כיון שכבר נתקדשה עכ"ל הג"פ. וראיתי להמשנה למלך פ"י ה' גירושין ה"ב שכתב דצ"ע דברי הג"פ הנ"ל. ובאמת לכאורה הנכון עם המל"מ הנ"ל דהא תנן ניסת לא תצא דמשמעות הלשון הוא דוקא ניסת אבל לא נתארסה. אך מזה אינו ראיה דהא אמרו בגיטין (דף פ' ע"ב) בגמ' דנישאת זהו לאחר זמן כו' דמשמעות הלשון הוא שם ג"כ נישאת ולא נתארסה. ובאמת קיי"ל התם דאף בנתארסה ג"כ לאו כל הימנו לאבד זכותו של שני וכמו שמבואר ההכרעה זו בירושלמי שם בפ"ח דגיטין הלכה ז' ובחי' הרשב"א גיטין (דף פ') וכמו שפסק הב"ש בסי' קנ"א ס"ק ב' בשם הרשב"א. אלמא דניסת לאו דוקא וה"ה בהך דאמרו דבפסולי דרבנן דאם ניסת לא תצא דבזה ג"כ ניסת לאו דוקא. ובפרט לפי מה דמבואר בסי' ק"נ שם דגם בלא נבעלה ג"כ לא תצא בפסולי דרבנן. ומוכח דאין הטעם דהוצאת לעז על ביאתו דהיה באיסור דהא בלא נבעלה לא שייך כן. וע"כ הטעם משום דלא פסלו חז"ל להפסיד זכותו של שני. א"כ ה"ה בנתארסה ג"כ שייך לומר דחז"ל לא הפסידו זכותו של ב' שאירסה. דהא מצינו דגם בנתארסה שייך ג"כ לומר זכותו של שני כמבואר בגיטין (דף פ') כנ"ל ובסי' קנ"א ובב"ש כנ"ל:

מג

וכן מוכח מן דברי השו"ע בסי' ק"נ שם שכתב מתחילה כל גט שבטל מה"ת כו' אבל אם לא נשאת אלא נתקדשה מותרת לבעלה וכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם כו' אם נשאת אפילו לא נבעלה לא תצא. ולא מחלק השו"ע שם גם בזה דבמה דברים אמורים בניסת אבל נתקדשה תצא.. ומורה פשט השו"ע דקאי זה גם על נתקדשה הקודם. ואפילו נימא לדחות זה עכ"ז יש להוכיח ביותר מן דברי השו"ע דקאמר דניסת לא תצא אפי' לא נבעלה. א"כ הא שיטת השו"ע באו"ח סי' של"ט סעי' ה' דבאלמנה לא מהני חופה כלל. א"כ הכא דמיירי בנתגרשה מבעלה הראשון א"כ דינה כבעולה דלא מהני חופה גבה. ודוחק לומר דקאי על גרושה מן האירוסין. א"כ מדסתם משמע דגם בגרושה מן הנשואין קאמר דבניסת אפי' לא נבעלה לא תצא. ואף דבבעולה לא מהני חופה מ"מ הדין כן דלא תצא. וזהו מורה כדברי הג"פ הנ"ל דגם בנתקדשה לא תצא. ומאי דאמרו לשון ניסת זהו לאו דוקא וכמו בסי' קנ"א ובב"ש שם ס"ק ב' וכמש"כ לעיל בשם הירושלמי בפ"ח דגיטין והרשב"א שם. ובפרט בנ"ד דהביא בעלה אותה לביתו דבכה"ג אף באלמנה דינה כנשואה וכמש"כ החלקת מחוקק בסי' נ"ה ואף דהב"ש פליג שם על הח"מ עכ"ז הא הבית מאיר הכריע כהח"מ שם וכדמוכח בתוס' יומא (דף י"ג ע"ב) בד"ה ולחדא אמר לה כו' דהכרעת התוס' הוא דדוקא חופת הינומא לא מהני באלמנה אבל אם הביאה לביתו זהו קונה לנשואה גם באלמנה ושפיר פסק הח"מ בסי' נ"ה שם. ואף דהיתה חופת נדה ולהרמב"ם לא מהני חופת נדה וכמו כן הבאה לביתו וכמש"כ הח"מ שם. עכ"ז הא גם הרמב"ם מודה דיש חופה לפסולות והא דס"ל חופת נדה אינו קונה כתבו האחרונים שם דלכמה דברים נעשית נשואה אף בחופת נדה. ועי' בבית מאיר ובשער המלך מזה ויש להאריך בזה אך באמת אין זה צורך לעניננו דהא כבר הכריע הג"פ דאף בנתקדשה בלבד ג"כ לא תצא ומכש"כ בנ"ד דהביאה לביתו והבעל נסע עמה ביחד אחר נישואיה והביאה לביתו וע"כ ברור דגם בזה אמרינן להכלל דפסולי דרבנן דלא תצא וכמו שנתבאר בטוב טעם:

מד

וזה ברור ופשוט דאם לא ראינו את הגט עצמו רק מה ששמענו מהרב המסדר שאומר דכתב בסידור הגט בשם חסיא. דבזה י"ל דאין לנו להאמינו לפסול הגט שיצא ממנו כבר בהכשר ובפרט שכבר ניסת ולאו כל הימנו לאבד זכותו של שני ואין דבר שבערוה פחות משנים וכה"ג אמרו בגיטין (דף פ') ובשו"ע סי' קנ"א ואף בנתארסה אמרו דלאו כל הימנו לאבד זכותו של שני וכדאיתא בירושלמי ספ"ח דגיטין ובב"ש שם. וכיון דהבעל אינו נאמן לפסול את הגט ה"ה הרב המסדר דאין לו נאמנות יותר מע"א. וגם מה שאמר הרב המסדר דטעה וסידר את הגט שלא כדין ע"י איזה טעות הא זה הוי טענה גרועה וכמו כל טעיתי דקיי"ל דהוי טענה גרוע ואינו נאמן בלא מיגו וגם יש לנו חזקה דנעשה כהוגן. וכעין זה הוא בירושלמי פ"א דגיטין הלכה א' דאמרו שם דכיון דהוחזקה גרושה בפני שנים לאו כל הימנו לפוסלה. וזה ברור ופשוט:

מה

אך אף אם יבורר בבירור גמור דנכתב בגט שם חסיא ג"כ נתבאר דלא תצא. אך אם בעלה הראשון ירצה ליתן לה גט מן הראוי שיבקשו ממנו שיתן לה גט ותהא יושבת תחת בעלה וכמבואר בסי' ק"נ. אבל אם לא ירצה ליתן לה גט או שאין הבעל בנמצא לפנינו אז מותרת לישב תחת בעלה כמו שנתבאר. והנה זה ברור דהיכא דהבעל גירשה בגט פסול יכולין לכופו שיגרשה בגט אחר כשר כמבואר בירושלמי פ"א דגיטין ה"א בזה"ל נתן לה גיטה אשכחוני' גט בפסול כפוני' ויהיב לה חורן אתי עובדי' קמי' דרבנן ואכשרון משום דנקרא גט מעושה כדין ע"ש. וכן הוא באה"ע סי' קנ"ד סעי' כ"א ברמ"א בקצרה ולא כתבו שם מקור לזה. ובעז"ה שמצאתי מקור לזה מהירושלמי הנ"ל. אך היכא דניסת לבעלה שני אין אנו יכולין לכוף לבעל הראשון לגרש אותה בגט אחר שניסת לשני וכמש"כ המשנה למלך פ' יו"ד מהלכות גירושין הל"ב ובזה דחה לדברי הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק נ"ב עי"ש. א"כ בנ"ד דניסת אין אנו יכולין לכופו שיגרשה בגט אחר. אך מן הראוי לבקש ממנו שיגרשה בגט אחר כשר ותהא נשארת יושבת תחת בעלה. אך אף אם לא ירצה ליתן לה גט ג"כ מותרת לישב תחת בעלה ולא תצא:

ממני ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק נאווהרדק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה