עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן טו · ענף ג
ט
והנני לבאר ביתר ביאור למה שכתבתי בישוב קושיא זו. דהא נפ"מ ע"י שליח. דתירוצי אתי שפיר ביותר לפי המבואר דאף בכתבו טופס לכאו"א אם נתן לראשונה ע"י עדי מסירה ה"ז מגורשת כמבואר בסי' ק"ל סעי' ט' וברמב"ם כנ"ל. א"כ י"ל דהא לפי מה דנתבאר לעיל בשם הירושלמי דלבסוף ס"ל לריו"ח כר"א דע"מ כרתי וכן אמרו בש"ס דילן (דף פ"ו) בלשון לימא דריו"ח לית לי' דר"א כו' א"כ כיון דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי ולשיטת הרמב"ם והרא"ש בשם ר"ת המובא בסי' קל"ג דס"ל דע"ח לא מהני לר"א רק בעי ע"מ. ע"כ כיון דידעינן דשליח מסר להראשונה הגט משום דבלא בירור דהיה ע"י שליח לא מהני מחמת חשש מוקדם כנ"ל ולכן כיון דהשליח מסר לראשונה א"כ יש בזה חזקה דיעשה כהוגן ומסרו לה בעדי מסירה דהא ע"מ מעכב. והיכא דנמסר לה בע"מ אז הגט כשר אף בהראשונה כנ"ל ע"כ יש לסמוך אם ידעינן דהשליח מסר לה דחזקה דמסר לה בע"מ כמו דאמרינן בכל ע"ח דחזקה דנמסר לה בע"מ וכיון דע"י ע"ח החתומים הוי גם העליונים בספק מגורשת ע"כ נאמן השליח בזה ושייך שפיר להקל מחמת חזקה דנמסר לה בע"מ כדין. וכמו בכל גט הנמסר ע"י שליח דסמכינן ג"כ על חזקה זו דבודאי היה ע"מ ואז מגורשת בודאי כיון דאמרינן דהיה ע"מ מחמת חזקה כנ"ל. וכבר נתבאר דבזה כיון דהוי ספק מגורשת דנאמן השליח אף דהוי דבר ערוה וכמו בכל איסורין. וזהו דלא כמש"כ לעיל דהסוגיא אתי כמו דהיה ס"ל לריו"ח מעיקרא דהלכה כר"מ דע"ח כרתי. אלא י"ל דהאי סוגיא ס"ל דכיון דלמסקנא אמרו דריו"ח ס"ל כר"א וכן הירושלמי דלבסוף ס"ל לריו"ח כר"א א"כ מסתמא ס"ל כן להסתם משנה דריו"ח לא יפלוג על סתם משנה. וע"כ מקשה הש"ס בפשיטות ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו'. כן י"ל לשיטת הפוסקים המקילים בגט מוקדם ע"י שליח כדי דלא תקשה עלייהו מסוגיא זו:
י
וע"פ מש"כ בישוב קושייתי דהא הנפ"מ בנתן הגט ע"י שליח כו' כנ"ל בזה יש לתרץ דברי הרמב"ם התמוהים דכתב בפ"ו ה' גירושין ה"ז דמי שהוא פסול בעבירה לא מצי להיות שליח על הגט אף היכא דנתקיים הגט בחותמיו. ותמהו כולם דמנלן לו זה. וס"ל לכל החולקים עליו דדוקא בלא נתקיים הגט פסול לפי דאינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ. והובאו באה"ע סי' קמ"א סעי' ל"ג ע"ש. וביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ע"א כתב דהרמב"ם שם מיירי באין לו עדים שעשאו לשליח ע"ש. אבל לפי מש"כ לעיל בישוב קושיא זו דהקשיתי לעיל דלהכי לא קאמר דנפ"מ ע"י שליח ומקשה בפשיטות תיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' משום דאם היה נתברר לנו דהשליח מסר הגט לעליונה אז היתה מגורשת משום דהא נאמן השליח לומר דיודע דהעדים חתמו על העליונים. או דמסתמא מסר לה בע"מ דאז בודאי מגורשת כמבואר בסי' ק"ל סעי' ט' וחזקה דנעשה כהוגן ואף דהשליח לא הוי רק ע"א עכ"ז הא היכא דלא איתחזק איסורא ס"ל לכ"פ דגם ע"א נאמן וגם קרוב ואשה. וכמבואר בתשובת מהרי"ק סי' ע"ב ובתשובת מיימוני ה' אישות סי' ג'. ועיין בש"ש שמעתא ו' פ"ג ובשער משפט סי' ל"ג ס"ק א' מזה. ועיין בר"ן פ' התקבל מה שכתב שם בשם הרמב"ן בקרובות נאמנות לומר לא נתקדשנו והר"ן השיג עליו. והרשב"א וריטב"א הסכימו שם לדברי הרמב"ן דנאמנות הקרובות ולא ס"ל לקושית הר"ן שהקשה שם דהא ה"ל דבר בערוה ואין פחות משנים משום דס"ל דכיון דלא איתחזק איסורא נאמנות אף הקרובות אף בדבר ערוה. והדברים ארוכין:
יא
ע"כ ה"ה הכא בחמשה נשים דכיון דלא הוי רק ספק מגורשת כנ"ל א"כ לא הוי זה איתחזק איסורא דא"א ע"כ היה נאמן השליח בזה רק האשה בעצמה אינה נאמנת בזה לפי דהוי בע"ד או משום דיבורה דאומרת דהבעל מסר לה ויש בזה חזקה דאין הבעל חשוד לקלקלה כמו בריש גיטין בתוס' שם דעי"ז נסתלק החזקת א"א והוי ע"י זה ספק השקול אבל לולי אמירתה היתה בחזקת א"א ודאית. וע"כ כשיש לנו אמירת השליח נאמן השליח כע"א היכא דלא איתחזק איסורא בפרט דיש בזה חזקה אין אדם חוטא ולא לו כמבואר בכ"ד. וע"כ מתורץ קושיא זו. ושפיר הקשה הגמ' תיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו'. אבל עדיין יש להקשות דהא נפ"מ עדיין בהיה השליח פסול משום עבירה דאז אינו נאמן להעיד. ועיין ביו"ד סי' קכ"ז בש"ך ס"ק כ' מה שכתב שם בשם הר"ן פ' האומר בפסולי עדות אי נאמנין. עכ"פ בעדות אשה ודאי אינו נאמן פסול מה"ת מחמת עבירה כמבואר ביבמות (דף כ"ה) ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעי'ג'. ואף בעדות שבוי' לא הימנוהו רק לאשה וקרוב ולא לפסול מה"ת. א"כ משכחת עדיין נפ"מ במסר ע"י שליח דהוי פסול מה"ת להעיד מחמת עבירה דפסול משום פסול טופס לכאו"א. ואלו משום נכתב ביום היה כשר כיון דהוי ע"י השליח ולא שייך ביה לומר תירוץ הזה שכתבתי דהא אינו נאמן בעדות אשה. ולא שייך בי' לומר דחזקה דעשה כהוגן. ומזה הוכיח הרמב"ם דינו דאף דנתקיים בחותמיו פסול להיות שליח רשע. ע"כ שפיר כתבתי משום דבשליח רשע הא מיפסל להיות שליח מצד תקנת חז"ל. וע"כ מיירי בשליח כשר להעיד א"כ שפיר כתבתי דע"י שליח היה כשר בחמשה נשים בטופס לכאו"א משום דהא נאמן להעיד כנ"ל ויש בו חזקה דעשה כהוגן כנ"ל. ועיין בטור אה"ע סי' קכ"ז ובית יוסף שם מה שכתבו בשיטת הרמב"ם בנכתב ביום ונחתם בלילה אי מצי להיות ע"י שליח. והגט פשוט שם ס"ק י"ג כתב בשם הרדב"ז דהרמב"ם מכשיר בגט הנכתב ביום ונחתם בלילה ע"י שליח ע"ש. ע"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דינו דכתב דפסול מחמת רשעו פסול מדרבנן להיות שליח על הגט מן הך קושיא דהקשיתי כנ"ל:
יב
וטעם הרמב"ם דס"ל דפסול מחמת רשעו פסול מדרבנן להיות שליח על הגט אף בנתקיים הגט נלע"ד טעמו משום דהא אמרו בגיטין (דף י"ח) דגיטין ע"י שליח כשרים אף דהוי נכתב ביום ונחתם בלילה משום דאית להו קלא ופי' הרא"ש והרשב"א והטור משום דיש קול להליכת השליח וביאתו ע"ש. ובאמת י"ל בזה ע"פ מה שכתבו הפוסקים. וכמו שכתב התומים בסי' קי"ז ס"ק ז' בשם תשובת הרא"ש סי' פ"ו שכתב בביאור הא דאמרו עשה עבדו אפותיקי ומכרו גובה משום דאית ליה קלא. ופירשו דהעבד בעצמו יוציא קול דהוי אפותיקי וע"ש בסמ"ע סי' קי"ז. וה"ה הכא י"ל דגט ע"י שליח לכן יש לו קול משום דהשליח בעצמו יוציא הקול לכל שלא נמסר ביום הכתיבה וע"כ הכשירו בגט ע"י שליח לנכתב ביום כו' משום דהשליח בעצמו יוציא הקול כדי להכשיר הא דנכתב ביום ונחתם בלילה וחזקה לא שבק היתירא כו' ואין אדם חוטא ולא לו דלא יהיה ביה פסול מוקדם דפסלו חז"ל דהא השליח לא הוי בע"ד לחושדו משא"כ הבעל בעצמו יש לחוש דיחפה עליו בצנעא כמש"כ התוס' שם. ע"כ ז"א שייך רק בשליח כשר אבל בשליח רשע אז נחשד הוא דלא יוציא הקול דלא יהיה איכפת ליה במה דיש בו חשש מוקדם ע"כ פסלוהו חז"ל להיות שליח. [ומה"ט אפשר אף היכא דנכתב ונחתם באותו יום פסלו חז"ל לשליח רשע משום לא פלוג להיות שליח על הגט. דהא ע"פ רוב גיטין הבאין ע"י שליח המה נכתבין ביום ונחתמין בלילה א"כ יהיה ברשע שליח חשש מוקדם דלא יוציא הקול כנ"ל]. ומזה שכתבתי יליף הרמב"ם שפיר לדינו המחודש הנ"ל. וראיתי לספר תורת גיטין סי' קמ"א שכתב דלכן פסל הרמב"ם להיות רשע לשליח משום דיש ביה חשש נפילה מדרבנן וע"כ פסלוהו חז"ל ע"ש ולא הביא ראיה כלל לזה והעיקר כמש"כ בהסבר טעמו והוכחתי כן מהש"ס:
יג
ומה דהקשה מעכ"ת על האי סוגיא דגיטין (דף כ"ז) דהקשה דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' דאיך שייך בחמשה נשים הנ"ל לומר דה"ל נכתב ביום הא כיון דהזמן הוא של האחרונה כתוב בגט. א"כ מוכח שלא נמסר ביום הנכתב בראשונים כיון דעדים חתמו אחר זמן הנכתב בגט של האחרונה ונדחק ליישב זה. וכן מצאתי בתשובת משכנות יעקב ח' אה"ע סי' כ"ג שהקשה כן. אבל בספר תורת גיטין בחידושיו לגיטין (דף פ"ז) הקשה כן. ותי' בטוב טעם דיכולה למחוק זמן של האחרונה וניחא זה בפשיטות ע"ש:
יד
נחזור לענינינו דבגט הנכתב ביום ונחתם בלילה אף דדחיתי לראיה דהבאתי מגיטין הנ"ל ותירצתי למה שהקשיתי על הסוברים להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה עכ"ז כיון דבשו"ע הביא דעה ראשונה בסתם דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף אם עסוקין באותו ענין. ודעת המכשירים הביאו בשם יש אומרים ע"כ אף בשעת הדחק אין להקל. וכש"כ בנ"ד דהחולץ לפנינו דבזה לא קרינן עת הדחק כדמוכח מן מה שהקשה הב"ש באה"ע סי' קל"ו ס"ק ז' על שיטת התוס' דס"ל בהאי עובדא דגיטין (דף ע"ז) בשכ"מ דאמרו תיזל ותיחוד ותפתח דמיירי דנכתב הגט בע"ש. והקשה הא ה"ל נכתב ביום כו' ולא תירץ דהתוס' ס"ל כשיטת הסוברים דמקילים בעת הדחק והתם הא הוי הדחק כדי לפטר מחליצה. ובע"כ מוכח דחליצה לא הוי עת הדחק. וכדמצינו בשו"ע אה"ע סי' קס"ד סעי' ז' דמבואר שם דאם אין היבם כאן לא תצא מבעלה. משא"כ אם היבם בפנינו אף תחת בעלה חולצת. ועיין בפני יהושע (כתובות דף ג') על תוס' ד"ה וסברה דאניס כו' דתמה על התוס' דהא יבום לא הוי בי' עגון דהא אפשר דתחלוץ וע"ש. ועיין בהפלאה בכתובות (דף ג') שם. והא דגיטין (דף כ"ח) דאמרו תרומה אפשר גט לא אפשר. ופי' רש"י דאי חייש למיתה אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות. י"ל דזהו היכא דאין היבם לפנינו. ואף דהב"ש כתב בסי' קל"ז בס"ק ז' דשכ"מ שאני דיש לו קול וכשר נכתב ביום ונחתם בלילה. ובנ"ד היה עובדא דנא בשכ"מ עכ"ז הא המג"א באו"ח סי' של"ט הקשה ג"כ לקושיא זו ותירץ דמיירי דכתב בשבוע או בחודש. וגם הב"ש תירץ זה לתי' ב' וגם הלבוש לא תי' כן. מוכח דס"ל להחמיר אף בשכ"מ ואף לחלוץ היכא דאפשר בחליצה לפי דזה לא הוי דחק כלל. אך לפי דבנ"ד הוי ספק אי נכתב ביום ונחתם בלילה מחמת דנתאחר עד בין השמשות והוי ספק שמא בה"ש יום הוא. א"כ יש לצרף לספק ספיקא האי פלוגתא דנכתב ביום כו' כשר בעסוקים באותו ענין והוי ס"ס להקל ומותרת בנ"ד. וכן מצאתי בפר"ח לאה"ע סי' קכ"ג שהיקל בניתן בה"ש וע"ש:
ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק